היום חג שמחת תורה שבו מסיימים את פרשת השבוע האחרונה ומתחילים מחדש את הראשונה. ראוי לציין שמתחילים את קריאת התורה היום ולא בשבועות - חג מתן תורה. וכי לאחר מתן התורה בני ישראל חיכו משבועות עד היום להתחיל לקרוא בתורה? כרגיל, בוודאי קיימת פרשנות לשאלה זו, אבל נניח לכך כרגע. כי כל הפרשנויות כולל התורה עצמה נכתבו על ידי בני אנוש. זה ברור כשמש, אבל זהו כבר יהיה נושא לרשומה נפרדת.
ובענייני פרשנויות מעניינת אותי במיוחד הפרשנות של פרופסור ישעיהו ליבוביץ ז"ל, שהיה מדען, פילוסוף, אך קודם כל יהודי דתי אורתודוקסי. אצל רבים שמו מעורר רגשות דחיה ואפילו שנאה, בתרוץ שהוא כינה חלק מחיילי צה"ל כ"יודו-נאצים" בגלל אופן התנהגותם הלא מוסרי. אבל מה לענייני פוליטיקה לענייני דת? מה לזה ולדעתו של ליבוביץ כאדם דתי על אלוהים והתורה? פרופסור ליבוביץ היה לא רק אדם דתי, אלא גם אדם חכם וחושב.
דעתו לגבי אלוהים, האדם והתורה מאוד מעניינת, כי בניגוד לרבים מהרבנים (שיודעים הכל?) - הוא אינו יודע לענות על הרבה שאלות ולא קשה לו לומר זאת.
לכן אני מביא כאן ראיון קצר ומעניין מאוד של ישעיהו ליבוביץ על פרשת בראשית, שנערך על ידי ירון לונדון בתכניתו שבעים פנים. ראיון מעורר מחשבה זה כמובן מאוד אקטואלי גם כיום:
מעיקרי דבריו:
א. התורה על 24 כרכיה אינה אלא עיסוק במעמדו של האדם בפני אלוהים. אין היא עונה על שאלות יסוד כמו תכונות אלוהים ואינה מספקת חומר אינפורמטיבי על מהות העולם ובריאתו.
ב. עובדה מעניינת, הקשורה בקודמת, היא שהתורה מקדישה לעולם כולו על כל צבאותיו (בריאת העולם) 31 פסוקים בלבד, ואילו למשכן שהיה צריף (עלוב) - התורה מקדישה למעלה מ-300 פסוקים.
ג. אין הוא מבין מה פירוש המילה "בראשית" ו"ברא" כתאור אינפורמטיבי, אלא כראשית של המציאות - מושג שהאדם אינו יכול להבין.
ד. "בריאת האדם כצלמו ודמותו" - אינה מצביעה על התכונות האלוהיות של האדם (זוהי רק פרשנות של האדם). לדעתו לאלוהים אין תכונות. משמעות המושג כצלמו ודמותו משמעה אחת - האדם הוא יצור תבוני! יש לו רצונות! בניגוד לטבע שאין לו רצונות. מכאן הוא מסיק (בניגוד לשפינוזה ואלברט איינשטיין) רק דבר אחד - אלוהים אינו העולם והטבע.
ה. האדם היה יצור תבוני מלא ולאחר פרשת גן עדן הוא הפך ליצור תבוני בלתי מושלם. והוא מסביר מדוע: האדם אינו מזהה מהו טוב ורע באופן אבסלוטי. זהו מושג הנתון לפרשנויות שונות של האדם.
ו. מדוע האדם התחיל להתבייש לאחר אכילת התפוח? על זה עונה ליבוביץ "אינני יודע" והוא מוסיף: "דווקא חוסר הבושה (כולל עירום) היא אחת התכונות האופייניות ביותר של האדם במציאות.
ז. ישעיהו ליבוביץ אינו חושש לענות על שאלות רבות ב"אינני יודע". הוא אומר שאין לו קומוניקציה עם שמים, ומלגלג במרומז על אלה שטוענים שלהם יש קומוניקציה כזו.
ח. הוא טוען שהמדע יכול להביא תשובות לשאלות שתשובה להן אין כרגע, אך תשובות אלו תעוררנה שאלות ובעיות חדשות אחרות, שהאדם לא הבין קודם שהן קיימות.
בפוסט זה יתואר ניסוי בתפיסות התנהגות בקופים, שמעורר שאלות לגבי תפיסות התנהגות של האדם - בעיקר לגבי מנהגים ופולחנים. אני רוצה להזהיר שיהיו שלא ירגישו נוח למקרא דברים אלה, כי הם עשויים לעורר שאלות לגבי השקפת עולם. יהיו אולי קוראים שיבחרו להתעלם או להתייחס בביטול לדברים. אבל כדברי הסלוגן בראש הבלוג - עובדות אינן נעלמות אם מתעלמים מהן.
במטרה לבדוק תפיסות התנהגות בקופים, קבוצת מדענים ערכה ניסוי מיוחד בקופים:
בשלב א: המדענים הכניסו לתוך כלוב גדול סולם והניחו בראשו אשכול בננות. לאחר מכן, הכניסו לתוך הכלוב 5 קופים.
בכל פעם שאחד הקופים טיפס על הסולם, המדענים התיזו על הקופים האחרים סילון מים קרים בעזרת זרנוק.
כתוצאה מכך, בכל פעם שאחד הקופים העז לנסות לעלות על הסולם, הוא קיבל מכות מהקופים האחרים. כי הקופים שלמטה לא רצו לסבול בגלל הקוף שטיפס אל הבננות. למרות הפיתוי הרב של הבננות, לאחר זמן מה הקופים פיתחו דפוס התנהגות חדש, ואף אחד מהם לא העז עוד לעלות על הסולם.
בשלב ב: המדענים המשיכו בניסוי. הם הוציאו את אחד הקופים מהכלוב, ובמקומו הכניסו קוף אחר. כמובן שהוא מיד ניסה לעלות על הסולם על מנת להגיע לבננות. אך באותו רגע, הוא קיבל מכות מהקופים הוותיקים.
לאחר כמה ניסיונות, הקוף החדש החליט שלא לנסות יותר, למרות שלא הבין את הסיבה למכות, ולא הבין מדוע אף אחד מהקופים האחרים אינו נוגע בבננות.
כך המשיכו והחליפו כל פעם את אחד הקופים הותיקים בקוף חדש, והסיפור חזר על עצמו.
בשלב ג: משלא נותר אף קוף וותיק בקבוצת הקופים, המדענים ניסו והחליפו את אחד הקופים החדשים עם קוף אחר. ושוב, הקוף קיבל מכות ברגע שניסה לטפס על הסולם, על מנת להגיע לבננות.
אם היו הקופים מדברים בשפת האדם והיו שואלים אותם מדוע הם עשו זאת, הם היו בוודאי עונים: "אינני יודע, אבל כך נעשים פה הדברים, זו המסורת!"
***
ועתה הבה נתאר לעצמנו אם הניסוי היה נעשה על קבוצת בני אדם, במקום על הקופים.
בסיום שלב א' היה וודאי נכתב בספר החוקים או בספר הקודש האיסור לעלות על הסולם ומי שיפר אותו יחטוף מכות או עונש כבד אחר.
בשלב ב', אדם חדש שהיה מפר את הכתוב בספר החוקים, וודאי היה חוטף מכות. אם היה שואל מדוע, היו מצביעים על הספר. אם לא היה קיים ספר, היו אומרים לו שזו המסורת, או רצון אלוהים. ליתר ביטחון, כשקמים אנשים ומטילים ספק בהגיון של החוק - אנשים שמעוניינים לשמר את הקיים (מסיבותיהם הם), ממציאים וכותבים אגדות 'המסבירות' מדוע אנחנו מקיימים את החוק או המנהג.
בשלב ג' נשאר רק ספר החוקים, או ספר הקודש וספר האגדות, וכולם ממלאים אחר חוק הסולם בקפדנות וללא עוררין.
ועתה, מבלי להיעלב, בכל פעם שמישהו מכם: יורק על חתול שחור, או אומר טפו טפו ומקיש על עץ, או מניח תפילין, או מנשק מזוזה, או מדליק נרות שבת, או אינו אוכל בשר עם חלב (למרות שהבשר מארגנטינה והחלב מישראל - ואין סיכוי שמדובר כאן בגדי בחלב אימו): אולי כדאי לחשוב פעם, מדוע אתם באמת עושים את זאת? (אין אני מתכוון לאמונה, אלא לפולחן. הרי יש הרבה אמונות ופולחנים בעולם).
אני חושב על הסולם עם הבננות...
ובכלל כדאי שננסה יותר לבדוק את נטייתנו לקיבעון ולוודא שאיננו מתחפרים בהנחות היסוד שלנו, בלי לנסות לבדוק את מקורן וסיבתן (מקור מהימן אינו יכול להיות ספר אגדות - גם אם קוראים לו ספר הקודש, כי כתבו אותו בני אדם, כמוך וכמוני).
כבר אמר אלברט איינשטיין: "הרבה יותר קל לפרק אטום, מאשר לפרק דעה קדומה". גם של מדענים דתיים.
*בפוסט גם קישור למתכוני מאפי גבינה לפי שיטת התזונה - THE ZONE
אחד ההקשרים לחג השבועות הוא מתן תורה. לפי המסורת קיבל משה את התורה על הר סיני ומסרה לבני ישראל.
לכאורה, קבלת עול התורה היא הדבר הכי לא הגיוני ובניגוד לטבע האנושי. כי קבלת התורה היא ויתור על חופש – הן חופש הבחירה, חופש העשייה ובעיקר חופש המחשבה. גם דברי חז"ל על הייחוד בקבלת התורה על ידי עם ישראל, בניגוד לשאר הגויים, נראים כניגוד לטבע האנושי.
לטענת חז"ל עם ישראל קיבל את התורה ולא שאר הגויים, כי עם ישראל אמר "נעשה ונשמע" – קבלה ללא עוררין וללא מחשבה, לעומת התפיסה המקובלת – קודם נשמע ואם נשתכנע נעשה. למעט הדת, כך למעשה אנחנו פועלים בכל תחום בחיינו – אנחנו לא קונים מוצר לפני שאנחנו שומעים על תכונותיו ושואלים לפרטים נוספים, המשפיעים על החלטתנו.
אז מדוע קבלת התורה נעשתה ללא עוררין, ללא שאלת שאלות ומחשבה? אינני מדבר על האמונה במושג אלוהים. האמונה היא דווקא כן תכונה וצורך הצרובים באופי האנושי ועל 'המדע' שבצורך באמונה, אכתוב בפעם אחרת. אני מדבר כאן על קבלה של מערכת חוקים וכללים מסוימת ולא אחרת. על שיעבוד אליהם, ללא מחשבה עמוקה מדוע. על קבלה של מכלול כללים וחוקים כעסקת חבילה. בעצם כולנו נולדנו לתוך מציאות של מערכת חוקים ותקנות הקיימים בחברה שאנחנו חיים בה, ולמעשה זה כמעט מחוסר ברירה. אנחנו חייבים לפעול על פי מערכת זאת – אם לא נענש, נוקע, או נוחרם.
לכאורה קיימות שתי אפשרויות בחירה אלטרנטיביות:
אפשרות הבחירה הראשונה היא לנסות לשנות את חוקי החברה במאבק אידיאולוגי או משפטי. אך כל עוד קיימת מערכת החוקים המסוימת, חובה על הפרט לקבלה ולנהוג לפיה. כמובן, אם אין אנחנו מוכנים להיענש. קיום חוקים שקיבלה עליה החברה היא צורך בסיסי, כדי לשמור על החברה מפני אנרכיה. אבל, פעולה של האינדיבידואל (הפרט) בניגוד לרצונו, בשל החובה לקיים את חוקי החברה, נובעת בעיקרה מפחד. הפחד מהתגובה של הסביבה.
אפשרות בחירה שנייה היא לעזוב את החברה ולהצטרף לחברה אחרת, שהיא בעלת מערכת חוקים וכללים משלה. אבל שוב, האדם שעושה זאת יוצא בעצם מעסקת חבילה אחת ומקבל עסקת חבילה אחרת – בשלמותה!
כפי שמתואר בספר שמות, גם קבלת עול התורה במעמד הר סיני, נובעת למעשה מפחד ולא מתוך רצון חופשי! כיצד רואים זאת? ובכן בספר שמות כתוב: "וכל העם רואים את הקולות ואת הלפידים ואת קול השופר ואת ההר עשן וירא העם ונעו ויעמדו מרחוק" (שמות כ', י"ד).
הכיצד רואים קולות? קולות שומעים ולא רואים. למעשה יש כאן תופעה המונית של סינסתזיה- שימוש במונח של חוש אחד לתיאור חוש אחר. הדבר מעיד על בלבול חושים. בלבול חושים אופייני למשל אצל אנשים מסוממים. האם אדם מסומם יכול לקבל החלטה מושכלת? מדוע "וירא העם ונעו ויעמדו מרחוק"? כלומר, תגובתם של ישראל למעמד הייתה בהלה ופחד. הם פחדו פן ימותו למשמע קולו של אלוהים. הדבר מחוזק על ידי חז"ל שמציינים כי קבלת התורה הייתה אירוע מפחיד ומעורר אימה שבעקבותיו ישראל נסוגו לאחור מרחק רב מאוד.
אם כך, נעשה ונשמע לא נבע ממשהו רציונאלי, אלא מפחד גרידא. עובדה (על פי המסופר בספר שמות), כאשר משה מנהיגם של בני ישראל נעלם כדי לקבל את התורה מידיו של אלוהים, בני ישראל חזרו בהם וסגדו לעגל הזהב. בהעדר מנהיגם - פג זמנית הפחד. גם היום המושג 'יהודי חרד(י)' מעיד על קבלת עול תורה – ביצוע מערכת של חוקים וציוויים - מתוך פחד (חרדה) גרידא.
כדי להמתיק את הגלולה, חוברה על ידי אנשי דת (ולא על ידי אלוהים) מערכת של אגדה ודרש, שאין בה כל קדושה. דברי אנשים בשר ודם - אינם יכולים להיות קדושים. גם חז"ל הם אנשים בשר ודם, אך גם חכמים אינם קדושים. מערכת זו של אגדה ודרש - תפקידה לעקוף את הסתירות שבטקסטים 'הקדושים'. סתירות שמטרידות כל אדם בר דעת. אי אפשר להתכחש לכך שמערכת זו חוברה במשך דורות רבים, וברור כשמש ש'ההלכה' בימינו רחוקה מרחק שנות אור מההלכה בימי דוד המלך. האם כיום מקריבים קורבנות למזבח כאז? האם בימי דוד המלך לבשו בני ישראל שטריימל וקפוטה? ברור שלא! אז מה לאופנת הלבוש של הגויים הפולנים במאה ה-16 ולדת היהודית?
***
כבר ציינתי שאחת מדרכי הסביבה כנגד אדם שמורד במוסכמות, מתוך אידיאולוגיה או מחשבה מושכלת, היא חרם. אם תחשבו על זה, גם החרם נובע מפחד. הפחד מפני הפצת דעות אחרות ואימוץ נרחב שלהם על ידי החברה. הפחד מפני הפלורליזם ולכן הידבקות בציפורניים לשמרנות.
מהחרמות הידועים הוא החרם שהטילו היהודים על בשר מבשרם – ברוך שפינוזה. שפינוזה היה פילוסוף יהודי-הולנדי. הוא נחשב להוגה דעות רציונליסטי, ולאבי מדע ביקורת המקרא. משנתו השפיעה רבות על המחשבה הפילוסופית האנושית המודרנית.
שפינוזה עצמו הקדיש את נערותו ללימוד יהדות: תנ"ך, תלמוד ופילוסופיה דתית, ונחשב לעילוי תורני, על ידי רב הקהילה. מאוחר יותר, כאשר פיתח מחשבה ביקורתית וכתב כי "ברור כשמש בצהריים שחמשת חומשי התורה לא נכתבו בידי משה, אלא בידי אדם שחי שנים רבות אחריו", נפסלה עבודתו על ידי הקתולים והפרוטסטנטים כאחד. ספרו צורף לרשימת הספרות המוחרמת על ידי הקתולים ובתוך שש שנים הוצאו נגדו 37 צווי גינוי. למעשה, בשל הלחץ שהפעילו אנשי הכנסייה על הקהילה היהודית, הוטל עליו גם חרם וצו כריתות מעדת ישראל. לאחר מותו, ממשלת הולנד החרימה את כל כתביו, ושמו הפך לשם גנאי. כינו אותו בציניות בשם "בנדיקטוס מלדיקטוס" (מלטינית, ברוך הארור).
כתב החרם על שפינוזה
תפיסתו של שפינוזה הייתה שאין אלוהים חיצוני לעולם ושבעצם אלוהים הוא הטבע. לכן שלל למעשה את כל תפיסת האלוהות ההיסטורית של הדתות המונותאיסטיות. הוא סבר שהיקום שנראה כסופי ומוגבל, אינו אלא אשליה, ומה שקיים באמת אינו אלא האינסוף המוחלט. הוא טען שמשום שאין אלוהים חיצוני לעולם, ממילא אין שום משמעות לציווי אלוהי בתחום המוסר. לדעתו העולם הזה שהוא מכלול כל היש הוא המקור היחידי לנורמות ולערכים. המוסר על פי שפינוזה נובע מ'טבע האדם'. לטענתו "אין אנו רוצים את הטוב כי הוא טוב. הוא טוב כי אנו רוצים אותו".
עוד טען שפינוזה כי העיסוק במדע וחקר העולם הוא הרצון האמיתי "לדעת את האלוהים". אלברט איינשטיין כתב במספר מקומות כי הוא נוטה להאמין באלוהים – אבל באלוהים של שפינוזה. על כן, כל האנשים הדתיים שמציינים בחדוות ניצחון שאפילו איינשטיין האמין באלוהים, בעצם מתעלמים מהעובדות. אלברט איינשטיין לא האמין באלוהים המסורתי שלהם!
בניגוד למה שאנשים דתיים חושבים, שפינוזה דווקא לא רצה לבטל את הדת עבור ההמונים. למעשה הוא חשב שעבור ההמון, חיוני להאמין שיש אלוהים משגיח ומצווה, משום שההמון עלול שלא להבין מעצמו את התועלת שבקיום החוקים והדאגה לזולת. לכן שפינוזה חשב שיש מקום לדת עממית אוניברסאלית, שעיקריה יהיו אהבת הזולת ואהבת אלוהים, שתתבסס על התנ"ך לאחר "טיהורו" ממעשי ניסים ומאמונות תפלות.
דרמת בית משפט תיאולוגית-פילוסופית מעולה, שגיבורה שפינוזה, הומחזה למחזה מרשים שראיתי. מחזה שהועלה על ידי תאטרון החאן בירושלים - 'ירושלים החדשה' - מאת דייויד אייבס. במחזה מוצג העימות בין שפינוזה לבין פרנסי הקהילה היהודית באמסטרדם, הנאשם בלחץ הכנסייה בכפירה. במהלך שימוע שנערך בבית הכנסת של הקהילה, מגן הפילוסוף היהודי על תורותיו הרדיקליות, השוללות את מקורם האלוהי של כתבי הקודש ודוגלות בחירות המחשבה והדיבור. לאחר מספר שעות של שימוע הוא מנודה מן הקהילה היהודית ומוטל עליו חרם בלתי הפיך (החרם הגורף ביותר שהטילה הקהילה היהודית אי פעם). רגע לפני הטלת החרם, רב הקהילה מוּרטֶרה, שאהב את שפינוזה אהבת נפש, הודה ששפינוזה צודק באבחנותיו, "אך אין הן (האבחנות) מתאימות לנו". קטע קצר מהמחזה:
גם לדעתי הצורך בדת הוא הכרח פסיכולוגי לרבים המאמינים בה. לא אכנס כאן לכל האספקטים של הצרכים הפסיכולוגיים שבקיום הדת בכלל (על כל סוגיה וזרמיה), אך יש אנשים שנוח להם מאוד להיות מובלים על ידי רב או כומר, בשם ציוויים דתיים, כעדר צאן המובל על ידי רועה. עבורם יש סיבה לכל דבר ולא צריך לדעת אותה. מספיק שאלוהים יודע. צריך לקבל את כל התורה כעסקת חבילה, ללא כל פקפוק – גם כשמציאות ועובדות סותרות חלקים ממנה. עוד הם מוסיפים: "בעוד אלף או אלפיים שנה, תיווכחו שכל הכתוב בקדושים נכון". לאלה אני משיב שאני ממש מתכוון לחיות אלפיים שנה, כדי להיווכח בכך. הם כמובן יווכחו בכך, כי הרי יקומו לתחייה עם בוא המשיח. שיבוסם לכל אלה. אני את זה לא קונה. אגב, קיום הדוק של טקסים דתיים נותן למעשה גם גושפנקא חוקית לאנשים בעלי נטיות לטקסיות אובססיבית. הפרעה המכונה בז'רגון המקצועי obsessive compulsive disorder, או בראשי תיבות (OCD).
אני אינני מתחבר לחג השבועות במשמעות היסטורית-דתית. אני אוהב מאכלי גבינות ומתחבר לפן החקלאי של החג. כדברי שפינוזה: אלוהים הוא הטבע והטבע הוא אלוהים. והאמת - החג הזה בכל זאת בעל אופי חקלאי במקורו. תגידו, באיזה חג יהודי סופרים כך את הימים לקראתו. כל כך הרבה ימים סופרים. ומה סופרים? סופרים את הימים לעומר. ועומר כידוע זו תבואה. ספירת הימים לקראת קציר התבואה. אף חג יהודי אחר לא סופרים כך לקראתו. אם כך, האם יתכן כי האופי החקלאי הוא הוא הסיבה האמיתית והמקורית לחג?
לסיום קינוח: קבלו מתכוני שלושה מאפי גבינות לשבועות, לפי עקרונות שיטת התזונה הבריאה - במדריך ה- ZONE (פרק 15). כי לפי הזון אפשר גם לחגוג לעילא ולעילא מבלי לחטוא ומבלי להשמין.
בין אם אתם חוגגים את חג השבועות או בין אם את חג הביכורים, חג שמח!
כשמנשבות רוחות רעות, לא פעם אני מתכנס בשתיקה. כמו שרמזתי בפוסטenjoy the silence. כדברי הפתגם - שתיקה שווה זהב. היכולת הזו בעיניי היא the science of silence. אצל הפוליטיקאים, בתקשורת, ברשתות החברתיות ובבלוגוספרה זועקת אינפלציה של מילים, זילות של מילים. ונזכרתי בשיר שכדאי לכולנו ללמוד ממנו בכל התחומים. ללמוד על זילות של מילים ומעשים אַיִן. לחן נפלא, וכדאי כמובן לשים לב למילים.
הטקסט פורסם ביום הזכרון 2012 ואני מניח אותו כאן לאחר עריכה.
נזכור או יזכור / קנקן
קיומו של האל לרבים הוא אקסיומה קיומו - גם המדען המאמין לא הוכיח את אי-קיומו - שולל הוא בשם אי-ההוכחה בשם האמונה.
אז אם נניח שהוא קיים את ברואיו ומעשיהם הוא וודאי זכר, זוכר ויזכור עם תפילותינו ובלעדיהן כי הוא היה והוא הווה ויהיה לתפארה ואנחנו, בני חלוף שוכחים ונשכחים לכן במצבה, בשיר ובסיפור נזכור.
ואם נניח שהוא אינו קיים רק בשביל הלוגיקה כמובן אזי הוא לא זכר, לא זוכר ולא יזכור לכן את גיבורינו רק לנו יש צורך להזכיר. בין כך או בין כך הוא - הנזכור?
הטקסט הזה נכתב בהשראת מחזה שהועלה על ידי תאטרון החאן בירושלים. ההצגה עוסקת בעימות שבין אנשי ה'יזכור' לבין אנשי ה'נזכור'. שם ההצגה: 'הנון של ראש העיר ירושלים'.
מתוך התכניה: "המחזה מתרחש בירושלים לפני מלחמת ששת הימים. אב שכול, אדם דתי, נאבק בראש העיר החילוני של ירושלים על הכתובת שתיחקק על מציבת הזיכרון לחללי מלחמת השחרור. זהו מאבק על עקרונות ואמונות בין שני גיבורים, שנוגע בשרשי ההוויה הישראלית מראשיתה, והוא אקטואלי כידוע גם בימינו אלה".
התרשמותי - הצגה חזקה, משחק מעולה ומומלצת מאוד. הרי שלושה קטעים מההצגה (כמה דקות מזמנכם. כדאי מאוד לצפות!):
לב כולנו כואב יחד עם משפחות חללי מערכות ישראל ונפגעי הטרור. ואנחנו נזכור!
כפי שהובטח בפוסט 'פמיניזם שמי בישראל', הרי כתבה נוספת בנושא פסיכולוגיה של מתן שמות פרטיים. הקבלה עוסקת במשמעות של שם האדם על ניבוי תכונותיו ואופיו במהלך חייו. אך נשאלת השאלה: האם מעבר למשמעות המיסטית, אכן קיים בסיס מדעי למחשבה הזו? פוסט זה מתייחס למחקר מדעי, שבדק האם השמות שאנחנו בוחרים לילדינו מנבאים את התנהגותם. מהמחקר עולה שיש קשר בין שמו של ילד, לבין הסיכוי שהוא יסבול מהפרעות קשב וריכוז.
ביהדות מייחסים חשיבות רבה לשמו של האדם: "טוֹב שֵׁם, מִשֶּׁמֶן טוֹב" (קהלת ז',א'). ''לעולם יבדוק אדם בשמות לקרוא לבנו ..." (מדרש תנחומא פ' האזינו ז'), כי לפעמים השם גורם טוב או גורם רע.
על פי הקבלה מייחסים משמעות עמוקה ועצמה לשם האדם. השמות והאותיות מזרימים אנרגיות שונות וכוחות ייחודיים המשפיעים ישירות על מאורעות החיים. השם הוא בבחינת כוח מזלו של האדם ומשמש כמעין "צינור" המעביר את האנרגיה שבאדם (בין אם חיובית או חלילה שלילית) בין עולמו הגשמי ועולמו המטפיזי.
בחירת שמות לפי הקבלה חשובה ביותר, שכן ככל שהשם יהיה איכותי יותר, כך תהיה השפעתו חיובית על המזל המלווה את האדם בשנות חייו בעולם הזה. כלומר, האותיות המרכיבות את השם מחברות בין העולם הרוחני לעולם הגשמי.
על פי ספר יצירה (ספר הקבלה העתיק ביותר המיוחס במסורת לאברהם אבינו), כל אות ואות מאותיות השפה העברית אוגרת ואוצרת בתוכה אנרגיה רוחנית, הנקבעת מהצורה הגרפית (הגאומטריה) של האות, הגימטריה (הערך המספרי של האות), ומאופן הגיית האות (הניקוד).
מעקרונות הקבלה המעשית לבחירת שם מוצלחת:
א. יש לבחור את השם על פי האינטואיציה של ההורים בלבד, ללא השפעה של הסביבה. יש הטוענים, לפי האינטואיציה של האם בלבד.
ב. לא לבחור בשמות נדירים ויוצאי דופן.
ג. ככל שמרבים באותיות (אבל לא צריך גם שם ארוך מדי) השם איכותי יותר. מומלץ כי השם יהיה בנוי משלוש אותיות לפחות. שמות בני 2 אותיות, כמו חן, בר, גל וטל, אינם מומלצים.
נשאלת השאלה האם יש לכך הוכחה מדעית?
ובכן, מחקר מדעי מצביע שיתכן ויש דברים בגו. המחקר בדק האם יש קשר בין שמם של ילדים, לבין קיום הפרעות קשב וריכוז.
הפרעת קשב נפוצה יחסית בקרב האוכלוסייה הכללית. ניתן למצוא אותה בכל שכבות האוכלוסייה ורמות האינטליגנציה. עקב אופייה הכרוני, היא לא נעלמת גם בחיים הבוגרים של האדם, ולכן ניתן למצוא אותה בכל שכבות הגיל. אנשים בעלי הפרעת קשב סובלים לעתים קרובות גם מלקויי למידה, הפרעות שינה, דיכאון, חרדה, הפרעת מצב רוח, הפרעת התנהגות, והפרעות נוירולוגיות שונות.
בכתבתו של ד"ר דותן קידר בעזרת השם תהיה לך הפרעת קשב , מתואר המחקר (שנערך באוניברסיטת תל אביב), המצביע שאכן יש קשר בין שמו של ילד, לבין הסיכוי שהוא יסבול מהפרעות קשב וריכוז.
המחקר הראה שלוש מגמות בשמות אופייניים לילדים עם הפרעות קשב וריכוז:
א. שמות הילדים שסובלים מהפרעות קשב מבטאים יתר פעולה. (למשל, אסף, ברק או סער).
ב. בשמות של ילדים שסובלים מהפרעות קשב וריכוז נפוצים שמות בני שתי אותיות (כמו בר, גל או טל).
ג. בקבוצת הילדים שסובלים מהפרעות קשב, נפוצים שמות נדירים יותר ויוצאי דופן. בהקשר הזה יש לציין כי ישנה תיאוריה, שלפיה שמות נדירים קשורים במידה רבה יותר להפרעות נפשיות (יתכן בגלל הסבל שהילדים עוברים מהסביבה).
אז מה בדיוק הקשר בין שמו של ילד להתנהגותו?
מעבר למיסטיקה, האם ניתן להעלות גם הסברים רציונאלים? אחת ההשערות היא שפעלתנות (בעיטות) יתר של העוברים בבטן אימם, גרמה להוריהם לבחור שמות שמבטאים באופן לא מודע את המאפיינים של הפרעת הקשב של ילדיהם.
הסבר אפשרי נוסף מבוסס על העובדה שהפרעות קשב הן תורשתיות. ייתכן שהורי הילדים האלה (או לפחות אחד מהם) לוקים אף הם בהפרעת קשב ולכן בחרו בשמות יוצאי דופן. לאנשים שסובלים מהפרעת קשב יש נטייה לחדשנות - מה שיכול להסביר את הבחירה בשמות מקוריים. כמו כן, האופי התזזיתי יכול להסביר מדוע הם העדיפו שמות קצרים, או שמות בעלי משמעות של פעילות יתר.
לכן, תוצאות המחקר מצביעות על האפשרות שבחירת השם היא תהליך, שיכול להיות בעל משמעות בעיצוב עתידו של הילד.
האם ניתן למנוע את הפרעות הקשב על ידי שינוי שמו של הילד?
אנשי הקבלה השימושית טוענים ששינוי שם אדם היא סגולה לביטול רוע הגזרה, במחלות קשות או במזל רע. שינוי שם הפך להיות לטרנד חדש בחוגים מסוימים, שכאשר אדם חולה ואין כביכול ברירה אחרת, מוסיפים, מחליפים או משנים שם ומצפים לנסים. אז האם שינוי שם הילד אכן יביא לביטול הפרעת הקשב? כמובן שלא! זאת בגלל האופי הכרוני של הפרעת הקשב, הנובעת מסטייה נוירולוגית מוּבנֵית (במערכת העצבים) של האנשים הלוקים בה. מכאן שיש כנראה קשר בין מתן שם ללקות בהפרעת קשב וריכוז, אך הוא אינו מיסטי - כי שינוי השם של אדם הלוקה בהפרעה זו לא יועיל.
הערת סיום: יש צורות ורמות שונות של הפרעות קשב וריכוז. יש רבים שלא יודעים שיש להם הפרעת קשב, בעיקר במקרים הקלים. כאמור, אין כל קשר בין הפרעות קשב ואינטליגנציה.
