‏הצגת רשומות עם תוויות מיתוסים. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות מיתוסים. הצג את כל הרשומות

יום שני, 19 בספטמבר 2016

מחשבות על פולחנים ומנהגים



בפוסט זה יתואר ניסוי בתפיסות התנהגות בקופים, שמעורר שאלות לגבי תפיסות התנהגות של האדם - בעיקר לגבי מנהגים ופולחנים. אני רוצה להזהיר שיהיו שלא ירגישו נוח למקרא דברים אלה, כי הם עשויים לעורר שאלות לגבי השקפת עולם. יהיו אולי קוראים שיבחרו להתעלם או להתייחס בביטול לדברים. אבל כדברי הסלוגן בראש הבלוג - עובדות אינן נעלמות אם מתעלמים מהן.


במטרה לבדוק תפיסות התנהגות בקופים, קבוצת מדענים ערכה ניסוי מיוחד בקופים:

בשלב א:
המדענים הכניסו לתוך כלוב גדול סולם והניחו בראשו אשכול בננות.
לאחר מכן, הכניסו לתוך הכלוב 5 קופים.

בכל פעם שאחד הקופים טיפס על הסולם, המדענים התיזו על הקופים האחרים סילון מים קרים בעזרת זרנוק.



כתוצאה מכך, בכל פעם שאחד הקופים העז לנסות לעלות על הסולם, הוא קיבל מכות מהקופים האחרים. כי הקופים שלמטה לא רצו לסבול בגלל הקוף שטיפס אל הבננות.
למרות הפיתוי הרב של הבננות, לאחר זמן מה הקופים פיתחו דפוס התנהגות חדש, ואף אחד מהם לא העז עוד לעלות על הסולם.

בשלב ב:
המדענים המשיכו בניסוי. הם הוציאו את אחד הקופים מהכלוב, ובמקומו הכניסו קוף אחר. כמובן שהוא מיד ניסה לעלות על הסולם על מנת להגיע לבננות. אך באותו רגע, הוא קיבל מכות מהקופים הוותיקים.

לאחר כמה ניסיונות, הקוף החדש החליט שלא לנסות יותר, למרות שלא הבין את הסיבה למכות, ולא הבין מדוע אף אחד מהקופים האחרים אינו נוגע בבננות.

כך המשיכו והחליפו כל פעם את אחד הקופים הותיקים בקוף חדש, והסיפור חזר על עצמו.

בשלב ג:
משלא נותר אף קוף וותיק בקבוצת הקופים, המדענים ניסו והחליפו את אחד הקופים החדשים עם קוף אחר. ושוב, הקוף קיבל מכות ברגע שניסה לטפס על הסולם, על מנת להגיע לבננות.

אם היו הקופים מדברים בשפת האדם והיו שואלים אותם מדוע הם עשו זאת, הם היו בוודאי עונים: "אינני יודע, אבל כך נעשים פה הדברים, זו המסורת!"

***

ועתה הבה נתאר לעצמנו אם הניסוי היה נעשה על קבוצת בני אדם, במקום על הקופים.

בסיום שלב א' היה וודאי נכתב בספר החוקים או בספר הקודש האיסור לעלות על הסולם ומי שיפר אותו יחטוף מכות או עונש כבד אחר.

בשלב ב', אדם חדש שהיה מפר את הכתוב בספר החוקים, וודאי היה חוטף מכות. אם היה שואל מדוע, היו מצביעים על הספר. אם לא היה קיים ספר, היו אומרים לו שזו המסורת, או רצון אלוהים. ליתר ביטחון, כשקמים אנשים ומטילים ספק בהגיון של החוק - אנשים שמעוניינים לשמר את הקיים (מסיבותיהם הם), ממציאים וכותבים אגדות 'המסבירות' מדוע אנחנו מקיימים את החוק או המנהג.

בשלב ג' נשאר רק ספר החוקים, או ספר הקודש וספר האגדות, וכולם ממלאים אחר חוק הסולם בקפדנות וללא עוררין.

ועתה, מבלי להיעלב, בכל פעם שמישהו מכם:
יורק על חתול שחור,
או אומר טפו טפו ומקיש על עץ,
או מניח תפילין,
או מנשק מזוזה,
או מדליק נרות שבת,
או אינו אוכל בשר עם חלב (למרות שהבשר מארגנטינה והחלב מישראל - ואין סיכוי שמדובר כאן בגדי בחלב אימו):
אולי כדאי לחשוב פעם, מדוע אתם באמת עושים את זאת?
(אין אני מתכוון לאמונה, אלא לפולחן. הרי יש הרבה אמונות ופולחנים בעולם).

אני חושב על הסולם עם הבננות...

ובכלל כדאי שננסה יותר לבדוק את נטייתנו לקיבעון ולוודא שאיננו מתחפרים בהנחות היסוד שלנו, בלי לנסות לבדוק את מקורן וסיבתן (מקור מהימן אינו יכול להיות ספר אגדות - גם אם קוראים לו ספר הקודש, כי כתבו אותו בני אדם, כמוך וכמוני).

כבר אמר אלברט איינשטיין: "הרבה יותר קל לפרק אטום, מאשר לפרק דעה קדומה". גם של מדענים דתיים.
חומר למחשבה!

יום שישי, 29 באפריל 2016

מה לי ולמימונה?


המימונה שהייתה בעבר חג של העדות הצפון אפריקאיות, הפכה כמעט לחג לאומי.

למעשה רבים לא יודעים שמקורו של החג הזה הוא פגני (עבודת אלילים ושדים). חגיגת המימונה של יהודי מרוקו נועדה מלכתחילה לפייס שֵׁדַת מַזָּל מקומית ולא היו בה כל מרכיבים דתיים. יסלחו לי אחי יוצאי מרוקו, כל הפרשנויות החדשות הנלוות לחג הזה (כמו למשל לזכרו של רבי מימון) הן המצאות.






כאמור בכתבה שבקישור, שולחן המימונה מעיד על מקורו האמיתי של החג. הוא אינו ערוך לארוחה משפחתית חגיגית טיפוסית ממגוון תבשילי המטבח המרוקאי המצוין. אלא, שולחן המימונה כולל אוסף של סמלים: דג חי בתוך קערת מים, חמישה תרמילי פול ירוק בבצק, חמישה תמרים, חמישה צמידי זהב בתוך קערת בצק, חמש טביעות אצבעות עמוקות באותו בצק, חמש מטבעות כסף, חמישה תכשיטי זהב או כסף, תכשיט בצורת כף יד, דברי מתיקה, חלב וחמאה, קמח לבן, שמרים, דבש, מיני ריבה, גוש סוכר, שיבולי חיטה, צמחים ירוקים, עלי תאנה, פרחים וירק מן השדה. כל אחד ממרכיבים אלה אמור לסמל שפע, פוריות, מזל, ברכה ואושר. אף הברכה המסורתית מותאמת לסמלים אלה: "תרבחו ותסעדו", שמשמעותה : "תצליחו ושיתמזל מזלכם".


ואם עדיין לא מאמינים לכתוב לעיל, קראו את כתבתו המדעית של ד"ר יגאל בןנון, שהוא עצמו יהודי יוצא מרוקו.




ד"ר יגאל בןנון

והמופלטות? יסלחו לי בני העדה - גודש סוכר ושומן כזה אינו כלול אפילו בתפריט החטאים שלי.

אז שכל אחד יחגוג בכיף איזה חג שהוא רוצה. אבל אני לא יהודי ממוצא מרוקאי, אני לא סוגד לשדים ואני לא פוליטיקאי, חבר כנסת או שר. אז מה לי ולמימונה?

יהודי כורדיסטן חוגגים חג דומה - את הסהרנה. מדוע הוא לא הפך לחג לאומי?

תרבחו ותסעדו.

תגובות

היו תגובות והן נעלמו עם גוגל פלוס. אז הרי תגובות מצולמות מהמהדורה הראשונה: 




יום שני, 13 ביולי 2015

שני תפוחים ואמונות טפלות



שני תפוחים, שני אדומים
נפלו על דשא רך
התגלגלו, התכרבלו
בתוך העשב
הם זימזמו, הם נימנמו
וטוב להם כל כך
מתפוחים מה כבר אפשר
לדרוש בעצם

אלו מילות השיר 'שני תפוחים' שחיבר אהוד מנור ז"ל, אשר לו הוקדש היום הדודל של גוגל





האסוציאציה לשיר הזה היא נושא הפוסט, שהוא אמונות טפלות ומיתוסים בקרב הציבור בענייני אוכל ובריאות . ולא חסרים כאלה.

למשל, התפוחים. מרבית שומרי הדיאטות חושבים שצריך לאכול תפוחים ירוקים חמוצים, כי הם מכילים פחות סוכר מאשר תפוחים אדומים. אז לא. לתפוחים אדומים וירוקים יש אותה כמות של סוכר. בירוקים יש רק חומצות טעם טבעי שעושות חמוץ על הלשון.

ואני זוכר בילדותי כיצד כמעט גוועתי בצמא, כאשר הורי אסרו עלי לשתות מים במשך שעתיים לאחר אכילת אבטיח: "אבא כבר עברו שעתיים? אני צמא", שאלתי. והתשובה "לא, רק בעוד חמש דקות יסתיימו שעתיים". עוד מיתוס לא מבוסס מדעית שרווח בציבור.

ובכלל המחשבה ששתיית מים לאחר אכילת פירות (שבעצמם מכילים מים) גורמת לשלשולים וכאבי בטן, היא כמובן עורבא פרח.

ואומרים לא לשתות חלב שעתיים (בדיוק) לאחר אכילת בשר בגלל סיבה אחרת שקשורה לכשרות, אבל מה כאשר הגדי נאכל עם חלב שאינו של אמו?

יש אנשים שאלרגיים לסויה (אז אולי היא לא טובה לכולם)?

יש אנשים שאלרגיים לדגנים (גלוטן), 8% בלבד מהאוכלוסיה - ומכך יש מסיקים כי גלוטן לא טוב לכולם!

יש אנשים שאלרגיים לבוטנים ואגוזים (אז אולי זה סימן שכולם צריכים להפסיק לאכלם).
יש אנשים שאלרגיים לקטניות (אז גם אותם כולם צריכים להפסיק לאכול)?

יש אנשים שאלרגיים לפירות וירקות אלה או אחרים, במידה זו או אחרת...
יש אנשים שאלרגיים לביצים...

יש אנשים שאלרגיים לחלב (וברוסיה בתוכנית טלוויזיה כבר המליצו להפסיק לאכול חלב ומוצריו).

יש אנשים רגישים במיוחד לאלכוהול (כמעט כל הסינים), אז תאמרו לצעירים להפסיק לשתות בגלל זה?אלרגיה למזון היא תגובה של מערכת החיסון שלנו. והיא אינדיבידואלית לכל אחד. רגישות למזון מסוים נובעת למשל מרמה נמוכה של אנזים מסוים אצל אנשים מסוימים. או שהגוף יוצר נוגדנים כנגד מרכיבי מזון מסויימים.

אומרים לכם שאכילה של בשר זה לא בריא. גם כשהיא במידה והבשר הוא בשר רזה. ובעצם קבוצה מסוימת טוענת נמרצות שבשר אינו מיועד למאכל אדם. זה כמובן נובע בחלקו מאידיאולוגיה. אבל יש אידיאולוגים שמנפנפים בעניין הבריאות שבעיניין.



אבל תגידו, מדוע אין אנשים אלרגיים לבשר?
חומר למחשבה!




וכשאני מציין בשר - הכוונה לבקר, כבש, עוף וחזיר. לא לדגים ופירות ים - שגם אליהם יש אנשים אלרגיים.

גם אלו שחושבים שהם אלרגיים לבשר, סביר להניח שהם אלרגיים לתוספות והכימיקלים התעשייתיים שמוסיפים למוצרי בשר, ולא לבשר עצמו.

ומה תגידו על כך שאין אלרגיה לבשר, כי בעלי החיים היונקים קרובים לנו מבחינה גנטית מאשר הצמחים? שמערכת החיסון שלנו עשויה להגיב בעוז דווקא לשונה ולזר?

אנשים חושבים שיש מזונות בריאות. אבל האמת היא רק שיש מזונות שפחות מזיקים בכמות גדולה (כי אין להם
 חומרי E
משמרים או צבעי מאכל). ולכן אולי ניתן לומר שהם רק בריאים יותר. ועל העניין המפוקפק של שימוש במזון כתרופה – עוד אכתוב בעתיד. מזון אינו תרופה! ולגבי עניין מזעור הסיכונים, ראו בהמשך הכתבה.

והמאמרים שהמאמינים מביאים כהוכחה שתבלין זה או אחר הוא תרופה - האם אתם מדענים ומבינים את החומר המדעי הניסויי על בוריו, כדי שתוכלו בכלל לשפוט אותו (מלבד שראיתם התייחסות אליהם בסיינטיפיק מעריב או סלונה)? האם אתם מבינים שגם אם תאכלו קילו קינמון, כורכום או פטרוזיליה - לא תגיעו לכמויות שאפילו יזיזו לגופכם, (ואולי רק יזיקו)?

אז "מזון בריאות" = מזון פחות מזיק (לא תמיד כפי שתראו)?! וזה מזכיר לי שגבינה 5% שומן (בישראל) = גבינה 95% נטולת שומן (fat free) בארה"ב.

ומדוע חנויות "בריאות" הצצות כמו פטריות לאחר גשם, מוכרות פירות טריים ויבשים כמזון בריאות (ד"א, במחיר פי 3 מהירקן)? מה, הסוכר שבפירות בריא? תזללו את זה ותקבלו סוכרת וסתימת עורקים מהטריגליצרידים? ומה עם הכימיקלים, הסולפיטים המשמרים שבפירות היבשים ובגרנולות - זה בריא? האם אתם בטוחים שסולקו כל חומרי ההדברה? האם אין שם עודף נתרן? (שמסוכן לא פחות מחומרי E) האם על המוצרים האלה יש תעודת כשרות מרבנות שומרת הבריאות?

ומה יכול לענות רופא שבישר על סרטן לחולה, ששואל:
"אבל דוקטור, איך זה? הרי אני אוכל כל כך בריא"!

ומה יכול לענות רופא לחולה שלקה בלבו, ששואל: "אבל דוקטור, איך זה? אני אוכל כל כך בריא והולך פעמיים בשבוע לחדר כושר"?

אז אולי נוח לנו להאשים את הכל, מלבד את הגנטיקה האינדיבידואלית שלנו (והגורמים הסביבתיים שמזיקים לנו באמת ואנחנו מתעלמים מהם?

חומר למחשבה.

***

ולאלה שקוראים תגר על כתבה מעין זו, המערערת על האמונות ותפישות הבריאות הרווחות בציבור - ממליץ לקרוא את הספר הזה:




ד"ר דייוויד אגוס (אחד האונקולוגים וחוקרי הסרטן המובילים בעולם, הנושא את דגל החדשנות הטכנולוגית) מתמודד בספרו הקץ למחלות עם שאלות היסוד הללו, קורא תיגר על מוסכמות ותיקות, ומנפץ תפישׂות מוטעות על משמעותו של המונח "בריאות". כולל, ניפוץ מיתוסים כל מיני טרנדים של תזונה ודיאטות " בריאות" של כל מיני גוּרוּז.

נקודות המבט שלו המבוססות על עובדות, יכולות ללמד אותנו כיצד להקטין סיכויים לכלל המחלות.

הספר מלא גם בתשובות לשאלות מעשיות רבות, שלא ניתן להתעלם מהן ׁ(כפי שכתוב בדף הכריכה האחורי), כמו:

* איך עלולה נטילת מולטי-ויטמינים להגדיל משמעותית ולאורך זמן את הסיכון ללקות בסרטן.
* מדוע ישיבה במשך רוב שעות היום, גם אם היא באה בעקבות אימון בוקר מפרך, עלולה להזיק לנו לא פחות מעישון.

* כיצד עלולים דברים קטנים וחמקמקים הגורמים דלקות – מעקבים גבוהים ועד צינון עונתי – להביא להתקפי לב קטלניים, ואפילו לגזול מאיתנו את שפיותנו.

* כיצד יכולות שלוש תרופות לא יקרות – אספירין, סטטינים וחיסון שנתי נגד שפעת – לשפר בצורה משמעותית את מסלול בריאותנו.

ועוד כהנה וכהנה דברים מועילים בספר.

והרי רשימה חלקית של הביקורות:

"כרופא, מדען ומדריך ידידותי, ד"ר דייוויד אגוס לוקח את קוראיו למסע מרתק בין רעיונות ועובדות הקשורים לבריאות ולמחלות.סביר מאוד להניח שלאחר שתקראו ספר זה, תשנו לפחות חלק מהשקפותיכם בנושא בריאות ומחלות."
מארי גל-מאן, PhD, חתן פרס נובל לפיזיקה, 1969

"הקץ למחלות מלא ברעיונות חדשניים המגובים בעובדות מדעיות, והוא מפשט עבור הקוראים התפתחויות חיוניות ומורכבות המתרחשות כיום בעולם הרפואה, ומלמד אותנו כיצד לנצל עד תום מה שעומד לרשותנו, ואת מה שעוד עתיד להגיע."
מייקל דל, מייסד ומנכ"ל חברת Dell

"הקץ למחלות עשוי לשנות את כל מה שחשבתם שאתם יודעים על בריאות. הוא מעורר מחשבה והשראה גם יחד. מומלץ בחום".
ד"ר דין אורניש, פרופסור לרפואה באוניברסיטת קליפורניה בסן-פרנסיסקו.


גם אני ממליץ עליו בחום. לא רק שתפיסות הקורא לגבי מזון ובריאות ישתנו בעיקבות הקריאה, אלא גם ילמד מהו באמת הדבר החשוב ביותר שיוכלו לעשות היום - כדי לשמור על בריאותו ואושרו בלי להוציא על כך פרוטה.