זכרונות. אין הדבר נדיר שלעיתים שוקע אני בזכרונות העבר. כמו פְלֶשְׁבֶּק חווה שנית מהלך זה או אחר של חיי. מהלכים וארועים טובים וטובים פחות, ומהרהר.
והנה אני מוצא עצמי בתוך זכרונות - תחושות מהרחם שמתגלגלות אל שנות חיי הראשונות באופן כרונולוגי סדור. ואירועי חיי מתקדמים אחד לאחד כסרט ומואצים במהירות-על. ברקע נשמע במאיץ החלקיקים הדהוד פעימות לבי. כבר חלפו נעורי והשירות הצבאי ותקופת הלימודים האקדמיים. הנה אני בארה"ב בפוסט דוקטורט. בתי בת השנה יושבת מבוהלת על ברכיו של סנטה קלאוס לצילום מזכרת. בעבודה חשבו ששמה צריך להיות קריסטינה. והנה כבר היא יושבת בוכיה במטוס אל על החוזר לישראל לאחר שש עשרה שעות טיסה שמרביתן עמדה בגבורה.
לאחר שהכריזו בשמי בקריזה, מקבל את פני בשדה התעופה נציג משרד החקלאות שבודק את אישורי היבוא של העכברים המהונדסים, שהתלוו אלי בטיסה בכלובי קרטון אטומים ופתחי איוורור מרושתים קטנים. איזה מזל שהנוסעים לא העלו בדעתם מי הנוסעים הסמויים בקופסאות הקרטון המונחות באישור מתחת למושב, נבלמות על ידי רגלי. איזה מזל שלא הצליחו לחמוק מכלוב קרטון ולטייל להנאתם במטוס בין רגליהם של הדיילים, ולטפס על כתפיהם של הנוסעים. על הפאניקה שהייתה פורצת במטוס - כל האחריות היתה מוטלת עלי. הרי הבטחתי, חתמתי, כתנאי לעליה למטוס.
וכבר אנחנו עוברים את עמדת המכס של שדה התעופה - שני תושבים חוזרים ותינוקת שעל דרכונה האמריקאי הוטבע אישור כניסה לארץ כתיירת לשלושה חודשים. הסבים, הסבתות ושאר פמליה משפחתית מתנפלים על הנכדה שאותה הם רואים לראשונה. והיא עייפה מהדרך. מבוהלת מהפרצופים הלא מזוהים שעטים עליה לחבקה. פורצת בבכי.
ואנחנו בהלם תרבותי בארץ הולדתנו, מתמודדים כעולים חדשים עם המציאות הישראלית שנשתכחה מאיתנו בארבע השנים בנֵכר. מתחילים חיים חדשים, סידורים אינספור ובירוקרטיה שכבר כמעט שכחנו. חיים בדירה ריקה ללא ריהוט, ממתינים שעמיל המכס יועיל לשחרר הטובין מהנמל בחיפה.
הזכרונות כבר חצו את מהירות הקול במאיץ החלקיקים בבּוּם על-קולי של פעימת ליבי, והם הולכים ומואצים במנהרה ארוכה של קוורקים ובוזונים. והנה יחד עם התחושה המשכרת בצפיית סרט חיי, מתגנבת תחושת התודעה שהסרט הזה מתקדם אל נקודת האל-חזור. אל הסוף החלקיקי שלי, שיהפוך בעוד שניות קצובות לפוטונים של אור שיבלעו בחור שחור במרחב היקום.
בהתקרב מהירות הסרט למהירות האור, לפני שהמסה של תודעתי הופכת לאפס על פי הנוסחה הידועה של איינשטיין - אני מנסה בשארית כוחותיי לעצור ולהילחם בכוח האדיר השואב את זכרונותי. ללא הועיל. הסרט ממשיך ואני טס בכוחות דחף אדירים דרך תמונות חיי.
ואז, שניה לפני האל-חזור, על רקע הידהוד פעימות לבי - מתגנבות מחשבות מכבידות. אני עוד לא מוכן! יש ילדים שצריך לסדר ורוצה לזכות בנכדים מתרוצצים, ויש הורים ישישים שלא יעמדו באובדן, ועדיין לא נכתבה צוואה. כל כך הרבה דברים עדיין לא השלמתי והגשמתי. המחקר בעיצומו. תלמידי עוד לא השלימו את התזה. ובמכבש מאמרים שצריך לסכם ולכתוב. וכל פיסת מחשבה על דברים שאני חייב לעשות הוסיפה עוד ועוד למסת החלקיקים הנעה שלי, עד שנעשתה כבדה כל כך ונעצרה בהווה. מנער מבגדי חלקיקים טעונים שדבקו בהם, יוצא ממנהרת הזמן סחוט ומיוזע.
הי, חזרתי, אני בהחלט עדיין לא מוכן. תובנה חדשה הבזיקה. החיים הם הזדמנות חד פעמית נפלאה לעשות, להגשים. חלונות הזדמנויות נפתחים ונסגרים במהירות. הזמן קצוב. צריך למהר ולעשות - כאילו יהיה הדבר האחרון שאעשה בחיים עלי אדמות. מסדרת הסיפור הקצר - מדע בדיוני שלישי בסדרת סיפורים בגבול האפור שבין המדע למדע הבדיוני, בין המציאות לדמיון.
רשומה זו מוקדשת לזכרו של המורה לביולוגיה לוי עובדיה. יהי זכרו ברוך. בתקופה זו מתעוררת בי רוח כתיבה אביבית. יפה האביב במדבר ומזג אוויר נעים לטייל בו. ברוח זו אני מביא פוסט אביבי מדברי שבעצם פורסם לראשונה ב 23 לפברואר 2014, ועבר כאן עריכה עם תוספות. אהרונסוניית פקטרובסקי - שו הדא? אהרונסוניית פקטרובסקי זה לא מושג בלטינית גם לא מחלה. בטיול עם זוגתי במדבר יהודה, פגשנו פורח בלב המדבר הצמח הזה:
קרדיט: אבינעם דנין
אני בוגר המגמה הביולוגית בתיכון. בימים ההם הנבחנים לבגרות בביולוגיה היו מחוייבים לעבור גם שני ימי מבחנים בעל פה על ידי בוחן חיצוני, שכללו בין היתר בקיאות בהגדרת צמחים. כיום קורס הגדרת צמחים אפילו אינו קורס חובה באוניברסיטה למורים לביולוגיה. אגלה לכם עוד סוד: שבכלל רמת לימודי הבוטניקה והזואולוגיה בתיכון שלי הייתה גבוהה בהרבה מזו שנדרשה על ידי משרד החינוך, וקשה להאמין - גבוהה אף יותר מלימודי החובה בבוטניקה והזואולוגיה. שלמדתי בשנה ב' ללימודי התואר הראשון באוניברסיטה העברית.
על סמך סממנים שונים במבנה - הצמחים מוגדרים למשפחות, לסוגים ומינים. במשך הלימודים, אנחנו, תלמידי המגמה הביולוגית בתיכון, חרשנו את ארץ ישראל לאורכה ולרחבה להכרת הצומח והחי. הפלא ופלא, אז כשהמדינה הייתה הרבה פחות עשירה מהיום, דווקא כל הטיולים והסיורים האלה היו בחינם. לא כמו היום שההורים נאלצים לשלם על כל אירוע במיטב כספם.
באופן טבעי נשאלת וודאי השאלה, הכיצד? התשובה פשוטה: ראשית תקציב משרד החינוך כלל פעילויות חוץ בית ספריות מגוונות כמעט ללא תשלומי הורים. כן, שילמנו משהו כמו שווה ערך ל- 30 שקלים כיום, לשנת לימודים לקופת בית הספר (שכונתה אז 'קרן שיפורים'). ובנוסף - יצירתיות ומעוף של המורה לביולוגיה, שהיה גם המחנך שלנו - לוי עובדיה (כן, זה שלימד כל מה שאני יודע על הצומח והחי בארץ). הוא ארגן לנו נסיעות זולות במשאיות, ישובים בארבע שורות ספסלים ארוכים (שנקראו אז 'טיוליות', ונכחדו זה מכבר מעולמנו). נסיעות לבתי ספר שדה - בשיטת לינה ולימוד תמורת עבודה למשך שבועיים.
כשאתם מטיילים היום בשבילי ישראל, דעו שהכיתה שלנו סללה חלק מהן. את מדבר יהודה חרשנו לאורכו ולרוחבו - פינינו סלעים, חצבנו מדרגות בסלע, ופרצנו שבילים. כך התוודענו גם לחי ולצומח במדבר יהודה. את מצוקי מדבר יהודה חרשנו גם לא מעט במסגרת הגדנ"ע, בתרמיל ובמקל. לנים בשטח באוהלי סיירים, שכל זוג הקים משתי שמיכות צמר ומשתי מקלות הליכה. טיולי בית ספר כמו היום באוטובוסים ממוזגים ולינה בבתי מלון - היו אז חלומות באספמיה, אבל היה לנו טוב והיינו מאושרים. בנסיעות לא התעסקנו בסמרטפונים, היינו שרים כל הדרך. עם או בלי גיטרה של אחד מהחברה.
אני מניח שיש צעירים שלא יודעים מה זה גדנ"ע (ראשי תיבות של גדודי נוער עברי). בתיכון היו לנו שני שיעורי גדנ"ע לשבוע, יום שדה חודשי, ואפילו שבוע בבסיס טירונים - הייתה זו הכנה לשירות הצבאי. במסגרת הגדנ"ע למדנו לירות ברובה צלפים צ'כי ולמעשה קיבלנו הכשרה צבאית בסיסית-פלוס לא רעה לקראת גיוס לשירות צבאי קרבי. וכיום, כמו שעות לימוד רבות אחרות, משרד החינוך קיצץ את ההכנה הצבאית הזו מתוכנית הלימודים. אני נוהג להתבדח שזה לא משום שהמדינה הפכה עניה יותר, אלא משום שבזבוז להשקיע בהכשרה צבאית לכמות הגדולה כל כך של המשתמטים כיום. אבל תוכנית הגדנ"ע לא רק הכינה לשירות צבאי. לצד לימוד מיומניות כמו שדאות, קריאת מפות וניווטים (אשכרה עם מצפן ונקודות ציון ולא עם וויז), הסיורים והטיולים בטבע חיזקו בנוער את אהבת הארץ.
שנים מספר אחר כך, טיילנו זוגתי ואני בלב מדבר יהודה האהוב עלי כל כך, עד שנדמה לי לפעמים שהייתי איש מדבר בגלגולים קודמים. ואז באותו טיול נתקלנו בפרחים הצהובים האלה (מהתמונה למעלה) במדבר יהודה הצחיח. ואני שבקיא למדי בשמות מיני צמחי בר רבים בארצנו, פלטתי בנונשלנטיות לעבר זוגתי את שם הצמח עם הפריחה הצהובה הזו - אהרונסוניית פקטורובסקי. אני זוכר את התדהמה. "לא, אתה בטח צוחק", אמרה, ולא נרגעה עד שהראתי לה את שם הצמח במגדיר הצמחים שנשאתי עמי. מגדיר שנראה כמו ספר תנ"ך בכריכת פלסטיק שחורה מבהיקה - המגדיר השלם לצמחי ארץ ישראל.
אהרונסוניית פקטורובסקי אינו השם הבוטני הלטיני המדעי של הצמח, אלא השם העברי העממי, כמו כלנית, רקפת וסביון. אז איך זה?
ובכן, הצמח הזה התגלה לראשונה כמין וסוג חדש למדע במדבר יהודה בשנת 1927, על ידי שני בוטנאים ממוצא יקי - הפרופסורים אלכסנדר איג ואוטו וארבורג (על שמו הישוב 'שדה ורבורג' בשרון).
כשמגלים מין וסוג חדש נותנים לו שם בוטני בלועזית ושם עממי בעברית. לצמח הזה נתנו את השם העממי אהרונסוניית פקטורובסקי - על שם חבריהם, הבוטנאים אהרון אהרונסון ואליעזר פקטורובסקי. ובקיצור מאז שמו של הצמח בישראל, הצמח המדברי עם הקרקפות הצהובות - אהרונסוניית פקטורובסקי.
אהרון אהרונסון ידוע לציבור הרחב כראש מחתרת ניל"י, שפעלה לסיום השלטון הטורקי-עותומאני בארץ ישראל ולכיבושה בידי הבריטים. אבל, לא רבים יודעים שאהרון אהרונסון היה במקצועו בוטנאי ומדען ארץ ישראלי. הוא למעשה זיהה וגילה ליד ראש פינה את 'אם החיטה', בשנת 1906. שהיא למעשה חיטת הבר הקדמונית, שממנה תורבתה לפני למעלה מ-10,000 שנה החיטה של ימינו. המקום היחיד בעולם שבו נמצא זן חיטת הבר הזה הוא בארץ ישראל. לפיכך סבורים שגידול החיטה מקורו בישראל וממנה התפשט לכל רחבי העולם.
אם החיטה
מאוחר יותר, מדענים מצאו שבמהלך תהליך התירבות, אם החיטה איבדה גֶן אחד. אובדן זה שיפר את הערך התזונתי של החיטה המודרנית והעשיר אותה בחלבונים ומינרלים. בניהם גם הגלוּטֶן.
בהזדמנות זו אני רוצה להפריך את המסע השיקרי לגבי הגלוטן והסכנה שבו לכלל הציבור. מסע המתנהל באמצעי התקשורת של 'מומחים' לכאורה ועל ידי אנשים שלא מבינים דבר וחצי דבר בביוכימיה של האדם ובתזונה. אז הקשיבו - רק כ-8% אחוז מהציבור רגישים בדרגה זו או אחרת לגלוטן. אלה למעשה חולי צליאק (כן ,כן, גם אם לא אובחנו עדיין). הצליאק הינה מחלה אוטואימונית על רקע מטבולי שמעורבת בה המערכת החיסונית. לכן, למרבית הציבור (92%) אין כל סיבה שהיא להתנזר בכלל מגלוטן. אז שלא יספרו לכם סיפורים שגלוטן זה דבק בדרכי העיכול ושאר שטויות. ושלא יעבדו עליכם להפסיק לאכול מוצרי מזון עם גלוטן בשל בריאות, דיאטה ושאר דברי הבל שממטירים עליכם חסרי הבנה ביולוגית או בעלי אינטרסים מפוקפקים בהתכוון. נורא מרגיזים אותי הנסיונות למנוע מוצרי מזון המכילים גלוטן למטרות בריאות והרזיה לכאורה. אפרט על כך יותר ברשומה מיוחדת בעתיד. כי מגיע מקום של כבוד לרשומת הבהרה בנושא זה. רשומה כזו שווה לפרסום ציבורי ולו רק שלצד הפרסומות לדיאטות ולספרי בישול של תזונה ללא גלוטן בגוגל - תעמוד גם כתבה של איש מקצוע על דיאטת ללא גלוטן (למי שאינו חולה צליאק) = עורבא פרח! כי אני לא סובל שמוליכים את הציבור שולל 'בעובדות מדעיות' לכאורה, בשל אינטרסים כמו פרנסה של מכון זה או אחר. או הפיכת אנשים למתנזרי גלוטן - כדי למכור ספרי בישול בנושא, או כדי להוזיל מוצרי מזון חסרי גלוטן לחולי צליאק על חשבון הגדלה מיותרת של צריכתם על ידי הציבור הרחב. אמנם צר לי על ההוצאות הגבוהות של משפחות החולים למוצרי מזון ללא גלוטן, אבל צריך לומר פעם אחת ולתמיד את האמת בגלוי. הציבור הרחב אינו צריך להתנזר ממוצרי מזון מכילי גלוטן כדי לסבסד את המיעוט בשל בּוּרוּת. ונשוב לידידנו אליעזר פקטורובסקי שהיה גם הוא מראשוני הבוטנאים הישראלים ועוזרו של אלכסנדר אייג. אליעזר זה שגם הוא זקף לזכותו תגליות ראשוניות בטבע של ארצנו, 'עיברֶת' לימים את שמו לפקטורי. באותם הימים הייתה מגמה נפוצה לעברת שמות משפחה. מגמה של לחץ ציבורי שמקורו בהנהגה הציונית. לפיכך שמו העברי המנוקד של הצמח המדובר כיום ( לפי מילון האקדמיה העברית): אַהֲרוֹנְסוֹנְיַת פַקְטוֹרִי.
ובכל זאת מוזר שבוחרים לצמח חדש שמות משפחה של בני אדם. מילא, על שם מי שגילה את הצמח, אבל לא זה המצב במקרה זה. המגלה כינה את הצמח בשמם של אחרים. אם כך מדוע אייג שגילה את הצמח קרא לצמח בשמו של פקטורובסקי? הסיבה נובעת מכך שהקולגה שלו פקטרובסקי נפטר בגיל צעיר יחסית משחפת. לכן אייג החליט לקרוא על שמו מספר מינים חדשים שמצא. לא רק 'אהרונסוניית פקטורובסקי' ברשימה, אלא גם למשל צמח נוסף בשם 'פקטורובסקיית אשרסון' או על פי האקדמיה ללשון עברית - פקטורית אשרסון. גם הוא צמח המותאם לחיים בתנאי מדבר יהודה, בשל עליו הבשרניים אוגרי מים (סוקולנטים). אם כי הצמח הזה נפוץ וגדל באזורים רבים אחרים ברחבי הארץ, בין ינואר למרץ:
פקטורובסקיית (פקטורית) אשרסון
גם אהרונסוניית פקטורובסקי (פקטורי) היא צמח מדברי שאינו מוגבל רק למדבר יהודה. ניתן למוצאו גם בצפון, במרכז ובדרום הנגב. במכתשים, בערבה ובהרי אילת.
ועוד קצת רכילות מדעית היסטורית מעניינת:
מתן השמות האלו לצמחים ארץ ישראלים הרגיזה מאוד בוטנאים כמו הזוג חנה ואפרים הראובני, שהיו מראשי הגישה של זיהוי הצומח של ארץ ישראל על ידי שילוב הבוטניקה כחלק מהתרבות היהודית ההסטורית. כלומר, גישתם הייתה זיהוי צמחים של ארץ ישראל ברוח המקרא והתלמוד.
הראובנים ייסדו בקמפוס האוניברסיטה בהר הצופים גן בוטני ומוזיאון אוספים מיובשים ומצויירים של צמחי ארץ ישראל מימי המקרא והתלמוד. לאחר 1948, כאשר קמפוס הר הצופים נשאר כמובלעת ישראלית מבודדת בשטח ירדני - נזנח הגן הבוטני והאוספים של הראובני הוברחו לתחומי ישראל על ידי השיירות שהחליפו אחת לשבועיים את כוח השיטור הישראלי ששהה במקום עד למלחמת ששת הימים והחייאת הקמפוס של האוניברסיטה העברית בהר הצופים. כמתגורר בקרבת המקום ההיסטורי הזה ונוהג לבקרו מדי פעם, אני ממליץ על ביקור בגן הבוטני בהר הצופים. בטעימות מהגן תוכלו לצפות בסרטון הקצר הבא:
הגן הבוטני האוניברסיטאי בהר הצופים *
לאחר השלמת ההברחות של האוספים של הראובני, הוא רצה להקים מוזיאון צמחי ארץ ישראל מימי המקרא והתלמוד. אבל הדבר לא הסתייע בידי הראובני שלא השתייך לקליקה הבוטנאית השלטת של אייג ו'דור הצעירים' כמו הפרופסורים זוהרי ונעמי פיינברון. האחרונים דחו את הפרוייקט של הראובני בטיעון שמיון הצמחים שלו אינו עומד בקריטריונים בוטניים מדעיים טהורים. הם סברו שהאוספים של הראובני אינם ראויים להיות מוצגים במוזיאון מדעי, אלא במוזיאון ליהדות.
המאבקים האלה יצרו אז נתק בין 'הבוטניקה העברית' אותה ייצגו הראובנים, לבין 'הבוטניקה הטהורה' של הזרם המרכזי. נתק זה בודד מצד אחד את הראובנים ומצד שני הוא הוביל לחלק ניכר מאוצר השמות האנטי-פופולרי בעולם הצומח העברי, הכולל שמות כמו "אהרונסוניית פקטורובסקי".
הזוג ראובני לא הצליח לחדש מוזיאון בוטאני-מקראי כפי שהיה בהר הצופים לפני פרוץ מלחמת השיחרור. אבל לזוג נולד בן בשם נֹגה. בימינו נשמע מוזר לקרוא לבן בשם שנפוץ היום בקרב בנות. אבל נגה הזה הצליח במקום שבו נכשלו הוריו. הוא זה שייסד את פארק שמורת נאות קדומים שליד העיר מודיעין. ונחזור לצמח אהרונסוניית פקטורובסקי שפתח את הפוסט. הצמחים מסווגים למשפחות. וצמח זה שייך למשפחת צמחים גדולה, שמכונה משפחת המורכבים. בני משפחה מוכרים הם החרצית והסביון. טעות נפוצה היא מה שאנחנו מכנים פרח. כל 'פרח' של החרצית הוא למעשה תפרחת של פרחים (או קרקפת בעגה מקצועית) - כלומר, אוסף של עשרות פרחים קטנים בכפיפה אחת ולא פרח בודד. בשל מורכבות התפרחות, כל הצמחים מהסוג הזה שייכים למשפחת המורכבים. לתפרחת החרצית המוכרת יש שני סוגי פרחים. פרחים צינוריים שנראים כמו צינורות קטנים - במרכז התפרחת. ואילו בהיקף פרחים לשוניים שנראים כמו לשונות.
המיוחד באהרונסוניית פקטורובסקי הוא שיש לה רק קרקפת של פרחים צינוריים בלבד.
אם כך, שאלה לגיטימית היא מדוע אהרונסוניית פקטורובסקי נטולה פרחים לשוניים כמו אצל מרבית בני משפחתה. התשובה לכך קשורה להתאמתה לתנאי מדבר וגידול בתנאי יובש, ומיעוט גשמים.
לאהרונסונית פקטורובסקי יש גבעולים ארוכים חשופי עלים ומעט עלעלים קטנטנים - כדי למנוע אידוי ואובדן מים יקרים דרך עלוות העלים. באותה מידה אין לה גם צורך לבזבז אנרגיה על פרחים לשוניים. צמצום שטח הפנים של העלים ועלי הכותרת חוסך כאמור באידוי ואיבוד מים דרך העלים ועלי הכותרת הלשוניים. כלומר, זוהי התאמה לגידול בתנאי מדבר צחיחים.
לאהרונסוניית פקטורטובסקי פרחים (בעלי מבנה דמוי צינור) זיכריים ונקביים באותו צמח. לכן ההאבקה וההפריה לייצירת זרעים אינה דורשת תיווך של חרקים כמו דבורים שאינם דיירים של המדבר. זו סיבה נוספת לכך שאהרונסוניית פקטורובסקי איננה זקוקה לפרחים הלשוניים. שבדרך כלל הם אלה שמושכים אליהם את הדבורים.
ובכלל, המנגנונים השונים והמגוונים המתאימים צמחים למדבר הוא כבר פרק מרתק בפני עצמו ונושא לפוסט נפרד בעתיד.
מקווה שפוסט זה עושה חשק לצאת בסופ"ש הקרוב לטיול במדבר יהודה, ולצפות בפריחה האביבית המשגעת. מסלולי טיולים בשפע תוכלו למצוא בגוגל. רק עשו לי טובה ושמרו על כללי בטיחות בטיול במדבר. הצטיידו במלאי מספיק של מים ואנא אל תרדו מהשבילים המסומנים. שלא תהיו כמו אותם אלו שנדרש לחלצם (אם נשאר מה לחלץ, או חילוץ של אברים שבורים) במבצע הרואי של יחידת חילוץ ומסוק. כמובן לצאת בכיסוי ראש ובלבוש מתאים - כעת במדבר הימים חמים והלילות קרים.
מקריאה כאן קשה שלא להבחין שאני חובב טיולי מדבר, ומדבר יהודה במיוחד. למדבר יהודה גם עולם חי ייחודי ואין מרתק ומהנה יותר מלצפות במשפחת יעלים ושפני סלע. אם יתמזל מזלכם, גם קרקלים מקסימים. והפעם אסתפק בשיר האווירה זה - חוויה אישית במדבר.
לסיום, לשטוף את העיניים בפריחות להנאתכם במדבר יהודה ובנגב:
כן, כדאי לצאת עכשיו באביב לטייל במדבר. לראות, לשמוע, לטעום ולהריח. _______ * מרבית המטיילים בירושלים מכירים ומבקרים בגן הבוטני של האוניברסיטה העברית, שליד קמפוס גבעת רם. אך לא רבים מכירים ומבקרים בגן הבוטני הראשון והישן שליד קמפוס הר הצופים. הגן הבוטני בהר הצופים משתרע על שטח קטן יותר מאחיו, אך הוא עולם ומלואו - שילוב של צמחי ארץ ישראל (כולל אלה שעל סף הכחדה) והיסטוריה. לכן מומלץ לשלב ולערוך ביקור בו עם המשפחה, לפני הירידה למדבר יהודה. למידע ושעות פתיחה כאן. אפשר לשלב גם ביקור בגן הבוטני שבהר הצופים לאחר או לפני קונצרט וסיור בכנסית אוגוסטה ויקטוריה הסמוכה. לפרטים כאן. בין לבין אפשר לשלב גם ביקור קצר בחלקת קבורה עתיקה, באמפי-תיאטרון ובשני המצפים המרהיבים שבשטח הקמפוס בהר הצופים - המצפה המערבי לעבר נוף פנורמי של ירושלים העתיקה והחדשה והמצפה המזרחי, לעבר הנוף המרהיב בואך מדבר יהודה.
כדאי גם לערוך ביקור קצר בבית הקברות הצבאי הבריטי הסמוך לבית החולים הדסה הר הצופים, שאותו מתחזקת לתפארת ממשלת בריטניה. בבית הקברות הזה נטמנו גם חיילי הוד מלכותה היהודים. בגללם כל המצבות פונות לכיוון מזרח. כי הרי אי אפשר להפלות רק את מצבות היהודים. קבר צבאי זה קבר צבאי ובבתי קברות צבאיים חייבים להיות אחידות וסדר. הקצה הדרומי של בית הקברות הבריטי סימן גם את גבול המובלעת הישראלית בשטח ירדן דאז. בקצה בית הקברות עברה גדר תיל שהפרידה בין המובלעת לשטח ההפקר שבידי האו"ם. שטח הפקר שבו ממוקמים כיום מעונות הסטודנטים בהר הצופים.
* ארס פואטיקה (מלטינית ars poetica - 'אמנות השירה') . שירה ארס פואטית היא שירה העוסקת בעצמה ומכונה גם 'שירה בראי עצמה'. הפוסט מוקדש למורה לספרות ולמחנכת היקרה בתיכון, שרה זיו, שנטעה בי אהבה לספרות ולשפה העברית.
בעקבות ההתעניינות הרבה בפוסט האביבי הזה משבוע שעבר, אני מביא כאן פוסט נוסף. נלמד עוד על צמחי בר ותרומתם לגסטרונומיה. קטיף צמחי בר מהנה ומרגיע ובמיוחד כאשר צמחים עונתיים נפוצים שימושיים וטובים למאכל. הם בהחלט יכולים לקבל מקום של כבוד ולשדרג את האוכל המוגש על שולחנכם. בפוסט אביא להנאתכם מתכונים נוספים מצמחי חרדל השדה, חלמית גדולה (חובייזה) וחמציץ נטוי - שהם שלושה צמחים נפוצים בעונה זו ברחבי הארץ. סוף שבוע נאה מצפה לנו, אז צאו לשדות בקרבת מגוריכם. לא חייבים להרחיק לנדוד, אבל כדאי לשמור על מספר כללים.
אתחיל בכללים וטיפים שיש להקפיד בקטיף וליקוט צמחי בר לאכילה:
1. כאמור אפשר לצאת לשדה או לחורש הקרוב לבית (לא חייבים לנסוע רחוק) וללקט בכל עונה צמחי בר הראויים לאכילה בפני עצמם, או לשלבם במאכלים ובקינוחים שונים. בכל עונה הצמחים שלה. זה מה שעשו אבותינו הקדמונים, לפני עידן החקלאות והביות. הגברים יצאו לצייד ואילו הנשים והילדים היו מלקטים שורשים וחלקי צמחים שונים הראויים למאכל. הגברים הביאו את החלבון והשומן לצלחת ושאר המשפחה דאגה ללקט את הפחמימות בשורשים, בירק ובפירות הבר. בארצנו מצאו הבוטנאים גם את אם החיטה - זן חיטת הבר הקדומה שממנה תרבתו את החיטה המסחרית. החיטה המסחרית שמניפולציות גנטיות העלו פלאים את כמות הגלוטן בה.
2. חובה להימנע מקטיף צמחים באזורי בנייה, צידי דרכים וכבישים. הצמחים האלה נגועים בלכלוך ופיח! אז אנא, התרחקו מעט לתוך השדות והחורשים, שם תוכלו לקטוף צמחים רעננים. אל תקטפו צמחים בשולי שדות חקלאיים – הם עשויים להיות מרוססים בחומרי הדברה. מספיק אנחנו אוכלים חומרי הדברה בירקות ובפירות שמוכרים במרכולים (אם לא מסירים את הקליפה ואם לא משרים אותם במי סבון במשך 20 דקות (לא יותר!) לפני ששוטפים אותם במי ברז. גם בקניה של ירקות ופירות 'אורגניים' - אין באמת ביטחון שהם באמת נקיים מחומרי הדברה. כבר נתקלתי בחנויות טבע אורגניים בפירות יבשים מסוכרים (עם תוספת סוכר תעשיתי) והכי גרוע - כאלה שמכילים סולפיטים כחומרים משמרים. אבל לכך אקדיש פוסט נפרד.
3. לא לקטוף צמחים שלא מזהים במאת האחוזים. טעות בזיהוי, עלולה להסתיים בהרעלה קשה , בנזקים בלתי הפיכים ואפילו במוות. למזלנו, לרוב הצמחים הרעילים יש טעם רע או מר, ובכל זאת רצוי להצטייד במגדיר צמחים כלשהו. אני יוצא לטיולים עם מגדיר צמחים מקצועי, של פרופ' זהרי - רכש מתקופת לימודי בתיכון במגמה הביולוגית. השימוש במגדיר הזה דורש ידע וקשה לשימוש הדיוטות בוטניים . מצער שכיום כבר לא מלמדים יותר להגדיר צמחים בתוכנית הלימודים של 5 יחידות בביולוגיה וחבל. אבל כיום יש לפחות מספר ספרים מצוינים עם תמונות צבעוניות מזהות, שניתן לרכוש ברשתות הספרים: ביניהם ספרים הממיינים צמחים נפוצים לפי עונות השנה, או לפי צבעים, או לפי אזורי טיול. אני מאוד ממליץ לכל משפחה חובבת טיולים לרכוש ספר כזה. יש גם ספר נחמד שמביא סיפור אגדה לכל פרח - להנאת הילדים וההורים.
4. יש להקפיד על קטיף הצמח הרצוי בלבד, ללא תוספות של צמחים צמודים, שכן הם עשוים להיות רעילים או בעלי טעם רע. מסיבות אלו, אין לאפשר קטיף לילדים ללא השגחה!
5. חלק מצמחי ארצנו הם צמחים מוגנים האסורים בקטיפה. לצערי, ישנם פורעי חוק, הקוטפים צמחים מוגנים, למטרות מכירת זרעי ופירות מאכל, או להכנת תבלינים. פקחי החברה להגנת הטבע מסתובבים במקומות בהם פורחים צמחים כאלה. מי שנתפס ישלם קנס כספי רציני ואפילו עשוי לעמוד לדין. אבל לידיעה, החברה להגנת הטבע מוכרת למשתלות זרעים ופקעות שהם מצילים מאזורי בנייה. לכן, אפשר לרכוש צמחים מוגנים כאלה במשתלות מובחרות. נא לבדוק שבעציץ או באריזות של פקעות טבוע הסמל הזה של החברה להגנת הטבע:
בגינה שלנו צומחות כל חורף רקפות בר מפקעות שנרכשו מהחברה להגנת הטבע. יפות הן בעיניי מהרקפות התרבותיות הפומפוזיות.
6. מומלץ להצטייד בשקיות ניילון כדי לשמור על טריות קטיף הצמחים. יש להקפיד שכל צמח ישמר בשקית משלו. אפשר להרטיב מעט את תוך השקית במים ולשפוך את העודף. שקית לחה כזו תשמור על הלחות ועל טריות הצמחים עד לשימושם במטבח.
ולאחר שכולנו מקפידים על כללי הזהירות, נפנה כעת למספר מתכונים טעימים מצמחי בר. בםוסט מובאים המתכונים הבאים: 1. הכנת ממרח חרדל ביתי מחרדל השדה 2. לאבּנֶה עם עלי חרדל הבר 3. קציצות אפויות של בקר וחרדל הבר 4. תבשיל חלמית (חובייזה) - מתאים לטבעוניים 5. עלי חובייזה ממולאים בבורגול ועדשים - מעולה לטבעוניים אוכלי דבש, עשיר בחלבון 6. קציצות חובייזה - מתאים לטבעוניים 7. מרק חובייזה - מתאים לטבעוניים
8. מרק חמיצה (בורשט ירוק) מרענן מחמציץ נטוי
***
1. הכנת ממרח חרדל ביתי, מצמח חרדל השדה
שם הצמח :חרדל השדה (הפרחים צהובים)
כדי לוודא זיהוי, קטפו פרח או שנים, תטעמו בזהירות עלה או פרח ותחושו את הטעם החרדלי.
בית גידל: בשולי שדות ובגינות עזובות
חלקים אכילים: הפרחים, העלים ותרמילי הזרעים
בגבעולי הצמח תרמילי זרעים התרמילים המחודדים מכילים זרעים
את החרדל המסורתי מכינים מזרעי חרדל שמוציאים מתרמילי החרדל לאחר שהתייבשו. כשמניחים אותם על מחבת חמה הם מתבקעים והזרעים מתפזרים. מנפים את הזרעים מן התרמילים המבוקעים.
לרבע כוס זרעים יבשים מוסיפים מים מינרלים, מתפיחים ללילה ומסננים. אותם מוסיפים למתכון הבא.
למי שאין סבלנות קיימת אפשרות שנייה, מהירה וקלה יותר (אם כי החריפות פחותה): להשתמש בפרחים ובתרמילים הטריים היישר מקטיף הצמחים בעונת הפריחה באביב.
החומרים
אפשרות א': 1/4 כוס זרעים יבשים מותפחים לפי המתואר למעלה.
או אפשרות ב': 2 כוסות פרחים צהובים (יחד עם הגבעולים הדקים המחברים אותם לגבעול הראשי)
1 כוס תרמילי זרעים טריים (מומלץ לבחור בתרמילים הנראים גדולים ותפוחים יותר) 2 כפות חומץ בן יין (אפשר כף אחת של חומץ בן יין וכף חומץ בלסמי) 2 שיני שום. 1 כף דבש (או סוכר חום) 1 כף קורנפלור 2 כפות שמן זית 1 כפית פלפל לבן 1 כפית כורכום 1/2 כפית מלח
אופן ההכנה
1. מוסיפים לבלנדר את כל החומרים ומפעילים ל 3 דקות, או עד שמתקבלת עיסה אחידה. * אם יוצא רטוב מדי מוסיפים מעט קורנפלור. אם העיסה קשה מדי מוסיפים מעט מים. 2. מכניסים לצנצנת זכוכית (של ריבות וכדומה) נקייה ומעוקרת (עם מים רותחים), סוגרים במכסה ומכניסים למקרר.
החרדל מוכן לאחר שבועיים במקרר.
2. מתכון לבּנֶה עם עלי חרדל
החומרים
צרור עלי חרדל השדה (לא חשוב הדיוק, ככל המרבה הטעם יהיה יותר חרדלי) לבנה איכותית (עדיף מחלב עיזים או כבשים) שמן זית אופן ההכנה
קוצצים את עלי החרדל דק דק מוסיפים את העלים הקצוצים ללבנה ומערבבים היטב מתבלים בשמן זית ומגישים.
3. מתכון קציצות אפויות של בשר בקר ועלי חרדל החומרים
צרור עלי חרדל השדה 500 גרם בשר בקר טחון (אני מעדיף דל שומן, אפשר להחליף ב - 600 גרם בשר עוף או הודו טחונים) 2 ביצים 1 בצל קצוץ 1/2 כוס פרורי לחם 1 כף שמן זית מלח ופלפל לפי הטעם
אופן ההכנה
1. מחממים את התנור לחום של 180 מעלות. 2. חולטים את צרור עלי חרדל השדה במים רותחים כשלוש דקות, מסננים את המים ומקררים. 3. סוחטים בידיים את העלים מהמים שנותרו בהם. 4. קוצצים את העלים דק ומערבבים היטב בקערה עם שאר החומרים. 5. משמנים קלות תבנית במעט שמן זית או פורסים נייר אפייה על התבנית. 6. מרטיבים ידיים ויוצרים מהתערובת קציצות. 7. מניחים את הקציצות על התבנית המשומנת ואופים בתנור כ- 40 דקות.
מתכונים מצמח החלמית (חובייזה)
החלמית מכונה גם לָחְמית, לחם ערבי או בשמה הערבי – חובֶּיזָה. החלקים האכילים הם העלים, הגבעולים והפירות. פרי החוביזה נראה כמו עוגה קטנה ועגולה המחולקת לפרוסות. פירוש השם בערבית 'לחם'. שמה המדעי של החוביזה הוא חלמית גדולה. החוביזה הייתה מרכיב חשוב בתפריט הירושלמי בתקופת המצור במלחמת העצמאות.
גם כיום, ערביות ארץ ישראל מלקטות ומעמיסות שקים של עלי חוביזה, המהווים חלק מכובד מתפריט המזון שלהן. עלי חוביזה מצויים בשדותינו מסוף דצמבר ועד סוף אפריל.לאחר מכן העלים הצהובים הופכים ליבשושיים ומרקמם גס ולא נעים. כאמור לעיל,כדאי להרחיק אל חיק הטבע ולקטוף עלים הצומחים באזור נקי מאבק בנייה, כלי רכב מזהמים. עלי החוביזה הם תחליף מצוין לעלי תרד בכל סוגי המתכונים.
ערך תזונתי: החוביזה עשירה בויטמין A. פי 12 מהגזר! בפולקלור העממי, החלמית נחשבת לאחד מצמחי המרפא של ארץ ישראל. ברפואה העממית כל חלקי הצמח מכילים ריר מחטא שיעיל כנגד שיעול, פצעים, כוויות וטוב לחפיפת הראש והשיער. מי הפנים מרעננים ומחדשים את העור.
רפואה עממית: חליטה של 2 כפיות עלים/פרחים/פירות, טריים או יבשים, לכוס מים רותחים, (הנלגמת חמה או קרה) משמשת ברפואה העממית להקל במקרים של עצירות, כאבי בטן, שיעול ובצקת. לפי הפולקלור אפשר להכין מהחליטה גם רטייה המקלה במקרים של עקיצות חרקים, צריבת סרפד, דלקות בעור או סביב הציפורן.
לא להגזים באכילת החלמית (החוביזה) , אלא במידה! חלמית הגדלה באדמות עשירות בחנקן עשויה להכיל כמות גדולה של ניטראטים, המסוכנים בעיקר לתינוקות ולילדים. חשיפה קבועה לניטראטים בכלל עלולה לגרום גם לסרטן. לכן, כדברי הרמב"ם, לא לחשוש אך לאכול הכול במידה.
4. מתכון תבשיל חוביזה
חומרים
750 גרם חוביזה קצוצה ( עלים וגבעולים) 3 כפות שמן זית 2 בצלים, קצוצים דק 4 שיני שום, פרוסות דק 1/2 כוס מים
רבע כוס טחינה מוכנה (אפשר להכין כמות זו מטחינה גולמית רגילה או אורגנית) מלח ופלפל שחור לפי הטעם
אופן ההכנה
1. מזהיבים את הבצל במחבת עם שמן זית. מוסיפים את השום והחוביזה ומטגנים מעט, תוך ערבוב. 2. מוסיפים את מים ומבשלים כרבע שעה, מעל להבה נמוכה. 3. מתבלים במלח ופלפל, ומגישים חם עם מעט טחינה מעל ופלח לימון בצד.
5. מתכון עלי חוביזה ממולאים בבורגול ועדשים
החומרים
1 כוס עדשים אדומות או ירוקות 1 כוס וחצי בורגול עבה 2 כוסות מים 1 כף דבש מלח ופלפל לפי הטעם עלי חוביזה קטופים ושטופים למילוי (כמו עלי גפן) חצי לימון
אופן ההכנה
1. מבשלים את העדשים עד שמתרככות. 2. מורידים מהאש, מוסיפים את הבורגול, מכסים ומחכים עד שהבורגול סופג את כל הנוזלים (בערך 15 דקות). בשלב הזה ניתן להוסיף מים חמים או בורגול לתערובת כדי שתהיה סמיכה במידה הנכונה למילוי. 3. אחרי שהבורגול ספג את כל הנוזלים, מתבלים במלח פלפל ודבש ומערבבים. 4. בסיר נפרד חולטים כ- 5 דקות את העלים הטריים למילוי, מוציאים מהמים, מסננים ומקררים. 5. ממלאים את העלים בתערובת המילוי, מגלגלים ומניחים במחבת. 6. סוחטים את לימון מעל הממולאים, מוסיפים למחבת מעט שמן זית ומחממים כ- 5 דקות על להבה גבוהה
6. מתכון קציצות חוביזה
חומרים
4 כוסות חוביזה קצוצה (עלים וגבעולים) 4 כפות פירורי לחם 2 בצל קצוץ – לטגן קלות בכף שמן זית בכבישה קרה 2 ביצים 4 שיני שום קצוצות 1/2 כפית מלח 1/4 כפית פלפל שחור גרוס דק
אופן ההכנה
1. את החוביזה הקצוצה חולטים 5 דקות במים רותחים, מסננים, מקררים וסוחטים. ואת הנוזל שומרים למרק! 2. מערבבים את כל החומרים לעיסה, משמנים את הידיים בשמן זית, יוצרים קציצות ומניחים בתבנית רחבה משומנת קלות בשמן זית, או על גבי נייר אפייה. 3. אופים בתנור שחומם מראש לחום בינוני 180 מעלות במשך 40 דקות – עד להזהבה של הקציצות.
*במקום אפייה אפשר לטגן קלות בשמן זית.
7. מתכון מרק חוביזה
המרק מכיל ויטמינים, מינרלים, חלבון ופחמימות ומהווה ארוחה שלמה ומזינה.
חומרים
המים שבושלה בהם החוביזה מהמתכון הקודם 1/2 כוס עדשים אדומות או ירוקות (רצוי להשרות ללילה במים) 2 גזרים קלופים ופרוסים 1 בטטה קלופה קצוצה לקוביות 1 תפוח אדמה קלוף בינוני 3 עגבניות קצוצות 3 מקלות סלרי – פרוסים 2 שיני שום קצוצות 2 גבעולי תימין קצוץ (אפשר חצי כפית תבלין תימין מיובש) 2 עלי מרווה קרועים (למי שמתקשה למצוא בשדה, אפשר לקנות שתיל במשתלה ולגדל בבית בערוגה או בעציץ - מצוין גם לחליטות תה). 1/2 כפית מלח בישול
מרווה
אופן הכנה
1. מביאים את ציר מי הבישול של החוביזה מהמתכון הקודם לרתיחה. 2. מוסיפים את שאר המרכיבים ומערבבים. 3. מבשלים על אש בינונית כ- 50-45 דקות בסיר סגור ולערבב מידי פעם..
8. מתכון מרק חמיצה (בורשט) ירוק מחמציצים
מרק חמיצה ירוק קלאסי מכינים מצמח אחר, שנקרא על ידי הטבחים בטעות "חמציץ", אך למעשה שמו האמיתי של הצמח הוא חומעה. אנחנו נכין כאן חמיצה מהצמח חמציץ נטוי הנפוץ ברחבי הארץ בשדות ובשולי גינות.
מהחמציץ האמיתי, הנראה בתמונה ושמו המדעי חמציץ נטוי, מפיקים בתעשיה גם חומצה אוקסאלית שהיא מרכיב של מלח לימון.
המתכון המובא כאן למרק חמיצה עשוי מחמציץ שדה (נטוי) אמיתי.
חומרים
חופן גדול של גבעולי חמציצים בשרניים - מומלצים הגבעולים שעליהם צומח הפרח, אך לקטום/ לקצץ את הפרחים) 2 בצלים קצוצים 2 שיני שום מעוכות 2 כפות שמן זית 4 כוסות ציר מרק עוף או מרק ירקות צלול
(או לחלופין למרות ששפים לא אוהבים את זה - 4 כוסות מים ו-4 כפות אבקת מרק) 2 כפות גדושות שמנת חמוצה או יוגורט 1 כפית פלפל שחור גרוס
אופן ההכנה
1. מטגנים בסיר את הבצל בשמן זית עד שהוא מזהיב. 2. מוסיפים את השום ואחרי 1/2 דקה מוסיפים את המרק ואת החמציץ הקצוץ. 3. מביאים לרתיחה, מתבלים ומבשלים כ-10 דקות באש בינונית. 4. מוסיפים את השמנת/יוגורט בוחשים היטב ומבשלים עוד דקה יחד (לא יותר, כי אז השמנת/יוגורט יתגבנו ויצרו גושים לא אחידים). 5. מגישים חם או קר.