יום שני, 4 בספטמבר 2023

על גמילה (ג) - שתיה מבקבוקי ומיצים ממותקים. דברי מתיקה

מסדרת חינוך ילדים. 
יש סוגי גמילה שבהם רצוי להתחיל כאשר הילד מוכן, או אתם מרגישים שהוא מוכן. אבל יש גמילות שצריך לעשות עכשיו ומיד. אספר לכם כאן על הנסיון שלי בעניין.

הבת התינוקת לא שתתה מספיק מים. הרופא האמריקאי שלה (במה שמקביל לטיפת חלב אצלנו) היה מודאג ואמר לנו שאין ברירה, אלא להחליף לה את המים בבקבוק למיץ. וזו הייתה הדרך היחידה שהסכימה לשתות נוזלים.

וכאן החל הסיוט, היא הייתה כבר בגיל שנה וחצי ובקבוק יניקה עם מיץ היה חייב להיות מוצב למראשות מיטת התינוקות שלה - זמין לשתית לילה כשהייתה מתעוררת צמאה.

כמובן שלשתות ככה מיץ ממותק זה אסון לבריאות השיניים*. אבל בנוסף העובש שהתפתח במזרן ובמסגרת העץ שבפינת הבקבוק - כבר היה הקש ששבר את גב הגמל.

tipa.co.il

אמרתי לזוגתי שהגיע הזמן לסיים עם זה. צפויים לנו כמה לילות קשים ואני לוקח על עצמי לטפל בעניין. ראשית הסברתי לבת שמיץ עושה חורים בשיניים וזה מאוד כואב. והראתי לה את העובש השחור במזרן ובפינת המיטה, והסברתי שזה גורם למחלות. לכן מהיום יהיה בלילה רק בקבוק מים. אינני יודע כמה קלטה מזה (אם כי היא הייתה פעוטה נבונה ואוצר המילים שלה בדיבור היה מכובד לגילה), בלילה הוצב בקבוק מים בלבד.

והלילה הראשון היה סיוט של ממש. היא התעוררה בבכי מספר רב של פעמים. לישון לא ישנתי כמעט באותו הלילה. בתחילה נגשתי אליה בכל פעם, הזכרתי שאסור מיץ והצעתי לה את בקבוק המים. כשזה לא עזר, אמרתי לה שאין מה לעשות. שאני צריך לישון והיא צריכה להסתדר עם בקבוק המים. נתתי לה לבכות, ליבי נכמר עליה, אך לטובתה לא נשברתי. הלילה השני והשלישי כבר היו יותר קלים. אחר כך ישנה בשקט עם בקבוק מים.

לאחר מכן הסברתי לה שוב ששתית מיץ ללא הפסקה תעשה לה חורים כואבים בשיניים ולכן מהיום תשתה רק מים בבקבוק - גם ביום. היא תקבל מיץ רק בכוס פעם פעמיים ביום לאחר הארוחה. וכך היה, שתיית מיץ מוגבלת לכוס אחת או שתיים ליום. במהרה גם המיץ נהייה מיותר, ובכלל שני הילדים שתו אצלנו רק מים. לשניהם אין עד היום אפילו סתימה אחת בפה. אצל שניהם הביקור היחיד אצל רופא שיניים היה לעקירת שיני חלב שסרבו ליפול.

אבל בקבוק המים במיטה, היה נוזל בלילה ושוב עובש פשט במיטה. שוב ליל שימורים שלי - על השידה לצד המיטה הצבתי כוס מים והיא לא זכרה בתחילה שהכוס קיימת. אבל תוך ימים אחדים התרגלה שאם היא צמאה בלילה - יש לה כוס מים.

ולאחר כמה זמן , כשישנה כבר על מיטה נמוכה - ראיתי בוקר אחד שכוס המים שלה על השרפרף שלצידה שורצת בנמלים. בבהלה הרחקתי ממנה את הכוס. לאחר שהתעוררה היא סיפרה לי שחלמה בלילה שנמלים באו לבקר את הכוס שלה. אמרתי לה שזה לא חלום ושזה באמת קרה. היא נבהלה ומאז לא הייתה צריכה גם את כוס המים. מרביתנו אינם זקוקים לשתיה בלילה. זה לא נחוץ.

בגיל שנתיים וקצת, ראיתי שהיא מסתדרת היטב עם שתיית מים בכוס. הגיע הזמן לגמול אותה מהבקבוק גם ביום, אמרתי לזוגתי. ובאמת היו לי כמה שיחות עם הבת. הסברתי לה שהיא כבר לא תינוקת ולכן מגיע לה לשתות בכוס כמו הגדולים. כשהיא הסכימה שאלתי אותה אם זה בטוח. היא ענתה בגאווה שכן. "אז אם את כבר לא צריכה את הבקבוק, אולי ניתן אותו לקוף שבגן חיות? אני בטוח שהוא ישמח", הצעתי לה. היא אמרה כן כן בהתלהבות. "אבל את יודעת שאם ניתן את הבקבוק לקוף, כבר אי אפשר יהיה לקחת את זה ממנו, לאחר שנתת לו מתנה נפלאה שכזו. לא תוכלי להתחרט". אבל היא הייתה נחושה.

אז באמת באותו יום ביקרנו בגן החיות ונתנו את הבקבוק לאחד הקופים, ששמח מאוד לקבל אותו. זה היה הסוף של בקבוקי.

בן השכנים שהיה בגילה והלכו לאותו פעוטון, ראה את הבת והתקנא בה. לכן ביקש מהוריו גם להפטר מהבקבוקי שלו. אבל הוא לא עמד בזה והתחרט. אך כשהבת השוויצה בפניו שהיא כבר לא תינוקת ושותה רק מכוס - הוא נורא התבייש ומיד זרק את הבקבוק לתמיד. בהזדמנות גם את המוצץ שלו מסר סופית לקוף בגן החיות.

עם הבן הגמילה מבקבוק הייתה ממש קלה. יתכן שזה נובע מכך שיש לו אופי יותר רגוע משל הבת. מצד שני נראה שהוא גם רצה להיות דומה לאחותו הגדולה, שהייתה עבורו מודל לחיקוי. 

***


הבת, שהיה צורך לגמול אותה משתיית מיץ היא עכשיו אימא בעצמה. והבת שלה (והנכדה שלי) מעולם לא הורגלה לינוק או לשתות מבקבוק עם פיטמה. עד גיל חצי שנה היא ינקה טבעית ומגיל שלושה חודשים עברה בהדרגה לאוכל מרוסק (בכפית) וליניקה אחת ביום לפני השינה, עד שהאחרונה הופסקה. במקביל השתיה היחידה שקיבלה הייתה מים, מכוס/בקבוק עם פיית קשית נשלפת.



שתיית מיץ עד היום (בגיל 3) הוגבלה למיץ תפוזים טבעי בלבד. מיצים מתרכיזים ממותקים היא no no מוחלט. אני מתפלץ מכך שהורים משקים את ילדיהם במיצים מתרכיזים ממותקים - משקה שהוא בעצם מים ממותקים בסוכר מרוכז, צבועים בצבע מאכל ובחומרי טעם מלאכותיים. מי שאוהבים את הילדים שלהם, זה פשע שמשקים אותם בזבל הזה. ושלא יחשבו שזה משקה בריא רק כי גם כתוב על התרכיז "בתוספת ויטמינים". 

לא למי שאוהבים את הילדים שלהם

אבל גם שתיה מרובה של כוס מיץ סחוט אינה בדיוק כוס בריאות - ראו הרשומה כאן. אז לנכדה נותנים לשתות מקסימום חצי כוס מיץ תפוזים טבעי סחוט, בהזדמנויות מיוחדות, כמו במסעדה או באירוע מיוחד. כששאלו אותה עוד כשבקושי ידעה לדבר "למה מותר לשתות רק קצת". היא הצביעה על השיניים שלה. כיום אם תשאלו אותה היא תגיד לכם שלא טוב לשתות ולאכול הרבה דברי מתיקה - היא חגיד לכם "בגלל קריוס ובקטוס". עוד דוגמה לכך שכדאי להעזר בספרות ילדים חינוכית ייעודית.



מצד שני, אין לאסור על הילדים צריכה מוחלטת של דברי מתיקה. כי אז הם יפתחו תסביך "הצורך במתוק" לכל חייהם, כשייחשפו אליהם בבתים של חברים או באירועים ומסיבות יום הולדת בגנים כשבבית אסור. אימת "קריוס ובקטוס" מספיקה להיגיון של הילד שכדאי שיגביל את הצריכה הזו בעצמו. 

עוד שיטה המומלצת להורים היא לאפשר ריכוז של צריכת מעט מוצרי מתיקה לזמן מסויים ביום ושבסיום יש לצחצח שיניים.

במאמר מוסגר, חובת צחצוח שיניים לאחר אכילת כל ממתק או קינוח מתוק טובה גם למבוגרים, הן לבריאות והן לדיאטה - הינה אמצעי יעיל בדוק לדיכוי התפרעות עם דברי מתיקה. יש תשוקה למתוק? אוקיי, אבל מיד צחצוח שיניים יסודי. מה דעתכם על כך?

אז מה היה לנו כאן, לסיכום:

א. יש להבדיל בין גמילה כשהילד מוכן לכך, לבין גמילת חירום כאשר מניעה מכך מסכנת את בריאותו.

ב. בגמילת חירום על ההורים להתכונן לבכי מרורים שעשוי להימשך אפילו מספר ימים (או לילות), אם כי הבכי ילך וידעך לאחר היום (או הלילה הראשון).

ג. גמילת חירום רצוי שתערך על ידי ההורה בעל העצבים החזקים משני ההורים. מהרגע שהחל התהליך, אסור בשום פנים ואופן להישבר. גם אם מדובר בלילה לבן.

ד. הקראת סיפור מקדים לילדים, בנושא העוסק בגמילה הרצויה (סיר, מוצץ, בקבוק, שתיה ממותקת...) עוזרת מאוד להכין את הילד ולגייס באופן רצוני את שיתוף הפעולה שלהם.

ה. מומלץ שלא לפזר צריכה של מתוקים במשך כל שעות היום. צחצוח שיניים מיידי לאחר כל כל נשנוש מתוק - הינו סגולה בדוקה לגמילה מצריכה מופרזת של מתוקים.

ו. דגני בוקר לילדים עם סוכר, נחשבים על ידי הורים רבים כארוחה בריאה עם חלב. האמת היא שבריאה היא לא (גם כשמציינים באריזה "בתוספת ויטמינים ומינרלים)", מלבד שהיא נוחה להורים עצלנים (כחיסכון בזמן הכנה). אך על כך ועוד נקדיש ברשומה נפרדת.

יום שישי, 1 בספטמבר 2023

החוכמה של הסרטן והטיפשות שלנו

עוד מסדרת הרשומות האבודות .

רבים הם האנשים שלא מעזים לומר את השם סרטן. הם קוראים לו "המחלה" או "מחלה קשה", ומי שחלילה מבשרים לו על שחלה בסרטן, בדרך כלל כבר רואה חוזה חתום. כמו אסיר המרצה מאסר עולם שקצבו את עונשו, כך החולה מרגיש שקצבו את חייו. החולה כשמבשרים לו, נכנס לשלבים פסיכולוגיים של בכי ודיכאון, לעתים לשלב הכחשה, שלב של ביטחון שינצח את המחלה (שהוא שלב טוב) ולעתים שלב השלמה.


שימו לב. החולים ומשפחותיהם קוראים לסרטן מחלה וכאן יש טעות יסודית. הסרטן אינו מחלה, אלא רשימה ארוכה של מחלות שונות זו מזו. כן, הסרטן אינו מחלה אחת ויחידה חשוכת מרפא. כל סוג של סרטן הוא מחלה ייחודית אחרת. למשל, אפילו לא כל סרטן ריאה הוא אותו סוג סרטן. הדבר תלוי במקור של התאים הסוררים שיצאו משליטה. בסרטן ריאה יש לפחות שני סוגים עיקריים, שמקורם בתאים נורמליים שונים ש'השתגעו'. כל סוג הוא מחלה אחרת, עם דרכי טיפול שונות, עם סיכוי החלמה שונים, עם קצב התקדמות שונה של המחלה.

כך גם סרטן דם כולל בעצם הרבה סוגים של סרטני דם: לוקמיות, לימפומות, מילומות ועוד. כנ"ל יש מספר לא מבוטל של לוקמיות מסוגים שונים. כל אחת מקורה בתא דם מסוג אחר שיצא משליטה ובקרה. יש לוקמיות חריפות ויש לוקמיות כרוניות. כל סרטן כזה הוא מחלה שונה לחלוטין, מהלך מחלה שונה, ממאירות שונה ובהתאם משך חיים ממוצע שונה של החולה, סוג טיפול שונה, וסיכויי החלמה שונים - החלמה שעשויה להיות חלקית ובימינו אפילו מלאה.

למשל, כיום בסרטני דם בילדים - סיכוי ההחלמה המלאה הוא כ-80%. זהו אחוז גבוה בהחלט, שהוא גבוה בהרבה מהסיכוי להרפא לפני כעשרים שנה. זאת כתוצאה מהתקדמות במדע והמחקר, שמובילה לפיתוח טיפולים טובים וממוקדים יותר.

לפי האתר הרשמי של איגוד רופאי הציבור, בישראל שיעור מקרי הסרטן הוא מבין הגבוהים בעולם (מקום 45 מתוך 50). ועם זאת שיעור התמותה הממוצע לפי נתוני ה- OECD הוא מהנמוכים בעולם. הדבר נובע כפי הנראה ממערכת אבחון מוקדם וטיפולים חדשניים מתקדמים בהשוואה לשאר מדינות העולם. 


לפי נתוני האגודה למלחמה בסרטן לשנת 2022, בישראל חיים כ- 200 אלף חולי סרטן, ובכל שנה מאובחנים  כ- 30 אלף חולים חדשים ומתים כ- 11 אלף חולים. 27% ממקרי הסרטן נגרמים כתוצאה מעישון ומשתיית אלכוהול. לפי הערכה כ-50% מהמיקרים ניתנים למניעה על ידי אסטרטגיות מניעה ואבחון מוקדם.
על פי נתוני משרד הבריאות, שיעורי ההישרדות מסרטן כעבור חמש שנים עומדים בארץ על 67% בקרב הנשים ו־63% בקרב הגברים. אחוז התמותה הגבוה ביותר הוא בקרב גברים ערבים.

סרטן הוא סיבת המוות העיקרית בישראל כבר קרוב לעשרים שנה, אך לא בהכרח כתוצאה מהגדלת התמותה מסרטן, אלא כתוצאה מהפחתת התמותה ממחלות לב.

ישנה עליה במספר מקרי סרטן השד (הסרטן הנפוץ ביותר בנשים). לפני כשני עשורים חלתה במחלה אחת מ-11 נשים במהלך חייה. כיום הסיכוי עלה לאחת מכל 8 נשים (לפי הסטטיסטיקה האופטימית) ויש האומרים אחת לכל ארבע נשים תחלה במשך חייה. רוב הנשים חולות במחלה לאחר גיל שישים.

ובכלל במחלות הסרטן על כל סוגיהן יחלו שניים מכל חמישה גברים במשך חייהם, ואחת מכל שלוש נשים (סיכוי גבוה יותר לגברים).

כל אחד מאיתנו צריך להיות ערני ולשים לב לשינויים שיכולים להיות סימן לגידול סרטני. מדובר בסימנים כמו גוש חשוד, שיעול שאינו עובר, ירידה בלתי מוסברת במשקל, טיפת דם בשתן, דם מהאף,פצע שאינו מחלים, זיעה קרה בשינה ועוד סימנים מחשידים נוספים כאן.

***

כל כך הרבה מחקר מושקע בפיתוחים לריפוי הסרטן, אז מדוע בעצם עדיין לא מוגר? הסיבה לכך שוב נובעת מכך שהסרטן הוא בעצם כינוי כוללני לכל כך הרבה מחלות שונות לחלוטין. ומכיוון שמדובר במספר רב של מחלות, לכל אחת עשויה להיות דרך טיפול אחרת. בשיחות פְּנים של אונקולוגים (רופאים המטפלים במחלות הסרטן) בינם לבין עצמם, ניתן לשמוע לא אחת את המשפט: "אם כבר לחלות בסרטן, צריך מזל באיזה סרטן". למשל סרטן הלבלב הוא סרטן קשה שעדיין אין לו מרפא ומשך חיי החולה מוגבל, לעומת זאת לסרטן התירואיד יש מרפא (החלמה מלאה) בכ-95% מהמקרים.

אז מדוע כולם קוראים לכל כך הרבה מחלות שונות במילה הכוללת סרטן? הסיבה לכך היא קיום מכנה משותף אחד - אובדן הבקרה על קצב חלוקת התאים הסרטניים. לפיכך המחלה מתפשטת ללא טיפול. עד כאן המכנה המשותף, ומכאן כל מחלה נוהגת אחרת.

הטיפול הקלאסי שמכוּנֶה כימותרפיה (בשל מתן תרופות כימיות) הוא קוקטייל של מספר חומרים כימיים מקבוצות שונות, שהמשותף להם הוא פגיעה בתאים שמתחלקים. תאים שמתחלקים מהר כמו תאים סרטניים יפגעו לפיכך יותר מאשר תאים נורמליים שמתחלקים בדרך כלל לאט יותר. אבל לא כל התאים הנורמליים מתחלקים לאט. למשל, תאי מח עצם (שמייצרים את תאי הדם האדומים והלבנים השונים) וכן תאי המעי הנורמליים ושורשי השיער מתחלקים גם הם מהר יחסית - לכן כימותרפיה פוגעת גם בהם. ומכאן נובעות תופעות הלוואי של הכימותרפיה: חשיפה מוגברת למחלות זיהומיות, בחילות והקאות, ונשירת שיער. הטיפול הכימותרפי בנוי כך שמינון התרופות יפגע יותר בתאי הסרטן, אך לא ניתן להמנע מתופעות הלוואי.

מדוע מטפלים בקוקטייל של מספר תרופות כימיות שונות ולא בתרופה אחת? הסיבה לכך נובעת מ"החוכמה של הגידולים הסרטניים". החוכמה הזו מתבטאת בכך שחלק מתאי הסרטן מפתחים עמידות לטיפולים. התאים הסרטניים האלה מפתחים מנגנונים מתוחכמים המגֵנים עליהם בפני הטיפולים הכימיים. למעשה חלק מהתאים הנורמליים כבר מצויידים מראש במנגנוני עמידות. לכן, כל סוגי הסרטן המתפתחים מתאים נורמליים עמידים שכאלה, יהיו עמידים מראש לטיפולים כימותרפיים. למעשה כמחצית מסוגי הגידולים הסרטניים עמידים ביותר לטיפולים כימיים ולכן מראש כימותרפיה אינה יעילה עבורם. בסוגי סרטן אלה ניתן לטפל רק על ידי הסרה כירורגית והקרנות.

אבל גם חלק ניכר מ- 50% הגידולים הנותרים, שמגיבים בתחילה מצוין לטיפול הכימי - לצערנו מפתחים עמידות מאוחרת לטיפול הזה. לכן מטפלים בקוקטייל של מספר חומרים כימיים מקבוצות שונות (ומנגנוני פעולה שונים), כדי להקטין את הסיכוי שהגידול ירכוש עמידות לטיפול רב-תרופתי. תא סרטני המטופל בתרופה אחת בלבד עשוי לרכוש במהרה עמידות אליה. רכישת עמידות למספר תרופות שונות במקביל - סיכוייה קטנים יותר, בתקווה למגר את הגידול לפני שתתפתח עמידות כוללת לכלל התרופות.

אבולוציה של עמידות תרופתית בגידולים סרטניים

בגידול הסרטני, התאים (בירוק) רגישים בתחילה לטיפול בכימותרפיה. מעט תאים (באדום) עמידים או מפתחים מנגנוני עמידות לטיפול. לאחר כל מחזור טיפול, מתים התאים הרגישים ושורדים התאים העמידים האדומים. הם ממשיכים להתחלק ולהתרבות, והגידול כולו הופך להיות עמיד לטיפול.

אבל למרות זאת, יש סוגים של תאים סרטניים שמפתחים עמידות לקבוצה גדולה של תרופות במקביל. הם עושים את זה בדרכים מאוד מתוחכמות: למשל, הם מכילים על פניהם חלבונים שפועלים כ"משאבות". משאבות המסלקות מהתאים את התרופות שחדרו אליהם ולכן התרופות אינן יכולות להרוג את התאים הסרטניים האלה. הדבר דומה למים החודרים לספינה דרך חור בדופן, אך המים האלה נשאבים אל מחוץ הספינה על ידי משאבה, כך שקצב הוצאת המים מהספינה גבוה יותר מקצב חדירת המים לספינה - לפיכך הספינה לא טובעת. לצערנו מצויות בתאים סרטניים רבים מספר משאבות שונות, שכל אחת יכולה לסלק קבוצה של מספר תרופות כימיות שונות. בחולים שונים, מספר המשאבות ורמת פעילותן בתאים הסרטניים שונה, בהתאם לגנטיקה שלהם. מספר המשאבות עולה גם עם החשיפה לטיפול הכימותרפי עצמו.

מנגנון עמידות רב תרופתית - חלבון משאבה על פני תאים סרטניים

בתמונה ניתן לראות חלבון המשמש כמשאבה - החיצים מסמנים את כיוון השאיבה של התרופות הכימותרפיות מתוך התא הסרטני אל מחוץ לתא.

ברשומות נוספות נראה האם וכיצד ניתן להתגבר על מנגנוני העמידות של תאי הגידול הסרטני לתרופות. נדון גם באפשרות של רפואה מחוייטת - התאמה של סוג הטיפול באופן הטוב ביותר לכל חולה וחולה באופן אישי. טיפול שיותאם לחולה כמו חליפה על ידי חייט.

בנוסף נראה כיצד המדע מפתח טיפולים תרופתיים מוּנְחים וממוקדים - שיפגעו אך ורק בתא סרטני מסוים ולא באף תא נורמלי כלשהו. תרופות אלו מכונות "תרופות ביולוגיות" או תרופות "אימונו-תרפיות" שמעוררות את מערכת החיסון של החולה לפעול כנגד התאים הסרטניים. ניתנים גם טיפולים משולבים של כימותרפיה (טיפולים כימיים) עם תרופות ביולוגיות ו/או תרופות אימונותרפיות.

הטיפולים הביולוגיים והאינונו-תרפיים בשלבי פיתוח ובשלבים שונים של ניסויים קליניים, אך כבר קיימות פריצות דרך משמעותיות. בסוג סרטן דם המכונה לוקמיה מילואידית כרונית מסוג CML - סרטן שהיה חשוך מרפא והחולים שחיו עם טיפול כימותראפי קונבנציונלי 3 שנים בממוצע - חיים כיום כבר למעלה מ-20 שנה, בעזרת נטילה קבועה בפה של נגזרות תרופה מסויימת (שאינן גורמת כמעט לתופעות לוואי) - בדיוק כמו נטילת תרופות על ידי חולים כרוניים בסוכרת, כולסטרול ויתר לחץ דם.

יום שני, 28 באוגוסט 2023

על גמילה (ב') - ממוצץ ועד בכלל

עוד רשומה בסדרה חינוך ילדים.

גמילה היא תופעה ביולוגית וגם פסיכולוגית. אבל הפסיכולוגיה והביולוגיה קשורות זו בזו, ואפילו באוניברסיטה קיים החוג לפסיכו-ביולוגיה. אל דאגה, לא אפול עליכם כאן עם המדע של הגמילה. אבל, אתאר כאן ניסיון גמילה של הורה, שהוא אינו פסיכולוג או איש חינוך - אבל יש לו ניסיון בחינוך ילדיו, ושיכול להשוות לחינוכם של ילדי מספר אנשי חינוך ופסיכולוגים מבין חבריו.

כשחזרנו לארץ מארבע שנים השתלמות בארה"ב, היינו מנויים על המגזין 'הורים וילדים'. אני זוכר שהייתה שם כתבה על גמילה (כבר לא זוכר ממה). ובכתבה תוארו 7 דרכים שונות לגמילה. ובשורה התחתונה צויין: "לא משנה באיזו שיטה תבחרו - העיקר שתהיו עקביים באותה שיטה".
מקווה שגם אנשי החינוך שבכם ילמדו מכאן דבר או שניים. ובעיקר רוצה אני לשתף את ההורים שבכם ואלה שמצפים ללידה.

אתחיל בגמילה ממוצץ, שזה רק מקרה פרטי למה שאני הולך לדבר כאן בהמשך. כפי שידוע לכם, יש אנשים מבוגרים, כמו למשל הזמר שימי תבורי, שלא נגמלו ממציצת אצבע. יתכן שזה נובע מגמילה לא נכונה ובטרם עת ממוצץ.

אבא שלי סיפר לי כיצד נגמלתי ממוצץ. הוא נקט בשיטה שלמד מספר חינוך רוסי ישן. הוא חיכה לכך שזרקתי פעם את המוצץ. הוא הרים את המוצץ ודחף אותו שוב לפי. אני כמובן זרקתי אותו שוב. אז הוא דחף אותו שוב לפי וחוזר חלילה. עד שהתעצבנתי נורא והיטלתי אותו בזעם לקצה השני של החדר. יותר לא נגעתי במוצץ. הצליח לו ולי.



והבת שלי נגמלה ממוצץ בגיל ארבעה חודשים, כשאמא שלה נאלצה לעזוב אותה כשהיינו בארה"ב, כשקבלה הודעה שאבא שלה גוסס בישראל. כתגובה קרו שני דברים: הבת משום מה סירבה למוצץ והחלה למצוץ אצבע במקום. בנוסף, הבת מיד הפסיקה לאכול חצי מכמות החלב שבבקבוק שנתתי לה. כל כך התגעגעה לאמא.

חזרנו לארץ כשהבת הייתה בגיל שנה בדיוק. שינוי הסביבה, הפרידה מהמטפלת האמריקאית ומעבר למעון נעמ"ת בארץ (שהיו עבורה טראומה בפני עצמה ולכך אקדיש רשומה נפרדת בהמשך) - גרמו להתעצמות התדירות במציצת אצבע. ישנה שיטה ידועה לגמילה על ידי מריחת נוזל מסחרי מר על האצבעות לגרימת דחיית מציצתם. אבל, אני נגד השימוש בשיטה הזו משתי סיבות - הראשונה מסיבה בריאותית (אינני יודע עד כמה השימוש בתמיסה המרה בטוח. השניה משום שאני מאמין שהרצון לגמילה צריך להגיע מהילד עצמו. במקרה של הבת, ניצלתי ביום אחד את המקרה שהאצבע שלה האדימה והתנפחה במקצת מרוב מציצה. הראתי לה את האצבע ואמרתי לה: "את רואה מה קורה כשמוצצים חזק אצבע? אם תמשיכי האצבע יכולה ליפול ותשארי בלעדיה". הילדה לקחה את זה מאוד ברצינות ומאותו רגע הפסיקה למצוץ אצבע. כן, זו שוב שיטה מבית ספרו של ד"ר ספוק שעליה גדלו מיליוני ילדים אמריקאים.

ובגיל שנה וחצי נגמלה מחיתולים, לאחר שהקראתי לה את הסיפור מהספר "סיר הסירים". זה בא ממנה לפי בקשתה. ואנחנו לקחנו את הסיכון שזה לא יעבוד. כי להחזיר שוב לחיתול הוא רעיון גרוע. אבל זה עבד.


ובגיל שלוש ורבע, כשנולד אחיה - הבת לקחה את זה מאוד קשה. למרות שהכנו אותה והעברנו אותה ממיטת תינוקות למיטת ילדים, כבר כחצי שנה לפני לידת אחיה. שלא תחשוב שגזלנו ממנה את המיטה לטובת אחיה. כשנולד, התעלמה מקיומו בביקור אצל אימא שלה בבית החולים לאחר הלידה. וכשהגיע אחיה לבית היא החלה פתאום להרטיב במיטה. כמובן לא עשינו מכך סיפור (החזרנו כיסוי שעוונית הגנה למזרן), ותוך מספר ימים הפסיקה להרטיב. אבל היא ביקשה לעצמה מוצץ כמו לאחיה.

אז מה עשיתי אני? לקחתי מוצץ שמרחתי אותו קודם בשום חי מרוסק (לאחר שטיפת שאריות השום כמובן) ונתתי לה. היא כמובן הוציאה אותו מיד מפיה. "מה יש, לא רצית מוצץ"? שאלתי אותה. "לא עכשיו אני לא רוצה, אולי בפעם אחרת" ענתה. זמן קצר מאוחר יותר - כשנתנו לה לאכול משהו שהיה מתובל בשום, היא ציינה שלאוכל יש טעם של מוצץ. זה לא הפריע לה לאכול יותר מאוחר מאכלים מתובלים בשום כאשר שכחה מהענין.

הנכדה (הבת של הבת, כיום בת 3), בילתה "בגן" של אימא שלה עד גיל שנתיים. כי הימים היו ימי הקורונה והאימא עבדה אז מהבית. בגיל שנתיים החלה ללכת לגן פעוטות. כשהגיעה לגן היא הייתה מבין שני הילדים היחידים בגן שהיו גמולים מחיתול וממוצץ.

מאוד התפלאתי שגם בסוף שנת הלימודים, כשמרבית הילדים בגן בני שלוש ומעלה במקצת - חלקם עדיין לא נגמלו מחיתול, ממוצץ, או משניהם.

ראו בתמונה שמדברת בעד עצמה - הנכדה וחבר מהגן:


כשגיסי ומשפחתו חזרו לארץ משהות ארוכה בארה"ב, בנו בן השלוש וחצי עדיין לא היה גמול מחיתולים (מסתבר כמו כל הילדים האמריקאים בני גילו במעונות ילדים). אך ביום הראשון שהתחיל בגן בארץ, הילדים כל כך צחקו עליו שהוא עדיין עם חיתול, ובאותו יום ניגמל מחיתולים.

אשמח אם תשתפו את הקוראים בחוויות הגמילה שאתם נקטתם על ילדיכם.

חלק ג' - בסדרה. יעסוק בגמילה משתיה מבקבוק, משתיית מיץ ממותק ובהשפעה החברתית של הפעוטות זה על זה בגמילות.

יום שישי, 25 באוגוסט 2023

למה כימיה? - כימיה שימושית לחיים וקוראים בלתי צפויים

עוד מסדרת הרשומות האבודות והודעה בסופה.

הרשומה "למה כימיה" פורסמה במהדורתה הראשונה בישראבלוג, באוגוסט 2012. לאחר שפורסמה, בכניסה ללוח הסטטיסטיקה של הבלוג, גיליתי שהיו לה קוראים בלתי צפויים, בכניסות ממקור יוצא דופן.

מתוך סקרנות פתחתי את מקור הכניסות הזה, שהוביל לבלוג של מורה לכימיה ולמדעים בשם ענת ולנטיני (או בשמה דאז ענת בן נון). מורה זו פתחה את אתר הבלוג שלה לפרויקט הדרכה לעבודת חקר של תלמידיה במדעים. וכדי לעניין את תלמידיה, בעמוד הבית של האתר פותחת המורה בשאלה: "למה כימיה???" וכסיבה מעניינת לכל אלה ששואלים למה ומדוע ולעבודת חקר בכלל בתחום, היא סיפקה את הקישור  הבא ... "למה כימיה?" - לרשומה הנוכחית כאן "למה כימיה"?. אבל הקישור (שהוביל אז לרשומה שכתבתי בישראבלוג), אינו מוביל כעת לשום מקום, למעט הודעת טעות 404. 

אז כדי לתקן את המצב, הרי לפניכם הרשומה הנעלמה מוחזרת כאן לחיים. רשומה שאמורה לשכנע את הקוראים מדוע כדאי לדעת כימיה.

מקור: ort.org.il

כשהייתי דוקטורנט לביוכימיה וגנטיקה, עבדתי שעות רבות על ניסויים במעבדה, שחייבים לסיימם באותו היום. הייתי חייב לתכנן בקפידה את הלו"ז, כדי שאסיים בזמן ו"לטוס" מרחק הליכה של רבע שעה, עד לתחנת האוטובוסים בקמפוס - כדי לא לאחר את האוטובוס האחרון, היוצא בדיוק בחצות.

באחד הימים, כאשר סיימתי את הניסוי 'מוקדם' - באחת עשרה בלילה, אני מוריד את החלוק ומגלה לתדהמתי, שהעט הכדורי שהיה בכיס חולצתי, נזל כולו והכתים בכתם ענק את החולצה. מלבדי לא היה אף אחד במעבדה כדי לשמוע את ה- "שיט" שצעקתי. מה עושים? בושה לצאת ככה ולנסוע כך באוטובוס, כשכולם מסתכלים עליך. לא?


מקור: ynet.co.il

כביסה מהירה עם מים וסבון לא תעזור ואפילו תְּקַבֵּעַ את הכתם. וחוץ מזה איך החולצה תתייבש עד חמש דקות לחצות?

גלגלי השיניים במוח התחילו להסתובב במהירות. יש! החלטתי לעשות כימיה. בניסויים שערכתי במעבדה, הייתי צובע חלבונים עם גרגרי צבע כחול שנקרא קוֹמאסי בְּלוּ. ויש גם צביעה בצבע כחול סגול שנקרא גנֶצְיאן ויוֹלֶט. וגם גרגרי צבע כחולים שנקראים ברומו-פנול-בלו. את כל גרגרי הצבעים האלה ממיסים בתמיסה שמורכבת מחומץ, אלכוהול ומים. חשבתי שאם הצבעים האלה מומסים בתמיסה בהרכב כזה, אז סביר שגם הדיו על חולצתי יומס ויישטף על ידי תמיסה כזו.

חיש מיהרתי והנחתי על שולחן המעבדה גיגית פלסטיק אדומה שהייתה במעבדה ורוקנתי לתוכה בקבוק ליטר מים, בקבוק ליטר חומץ (שבלשון כימית נקרא חומצה אצטית) ובקבוק ליטר של אלכוהול (שנמצא במעבדה בשפע ובשפה מדעית נקרא אתנול).

לא אגלה היכן המעבדה - כדי שלא יבוא למישהו מכם רעיון לפרוץ אליה בלילה, ולגנוב בקבוק אלכוהול אבסולוטי נקי - שאם מוהלים אותו במים, מתקבלת וודקה איכותית משובחת. וגם מאוד לא כדאי לפרוץ למעבדה אחרת, ובמקום בקבוק אלכוהול לקחת בטעות בקבוק מתיל אלכוהול, בעל אותו צבע שקוף ומריח דומה. כי אם תשתו את זה, תהיו שמחים וטובי לב, אך תתעוורו לתמיד.

אז נחזור לענייני החולצה. לגיגית הכנסתי את החולצה המוכתמת, ובחדווה ראיתי כיצד יוצאים ממנה שבילי דיו כחולים. השרייה 5 דקות בגיגית והנוזל כולו כחול. שטיפה של החולצה בברז והפלא ופלא - כמעט כל הצבע יצא. נשאר בחולצה כתם כחול דהוי. חזרתי על התהליך עם תמיסה חדשה שהכנתי. הפעם כבר לא נשאר שריד מהכתם. השעה 11:20 בלילה, והחולצה רטובה. איך תספיק להתייבש? עוד מעט, אם לא אצא, אפספס את האוטובוס.

גלגלי השיניים במוח התחילו לנוע עוד יותר מהר. יש! הפעם רוקנתי לגיגית רק אלכוהול*, הכנסתי את החולצה לגיגית. החולצה הרטובה נספגה באלכוהול והמים שבה נמהלו בעודף הגדול של האלכוהול. אלכוהול, בניגוד למים מתנדף במהירות. שלפתי את החולצה ורצתי במהירות לחדר 37 מעלות הסמוך (37 מעלות היא טמפרטורת הגוף. החדר הזה קיים כדי שמבחנות הניסוי יחשבו שהן בגוף. סתאאם, זה רק חיקוי לתגובות ביוכימיות שמתרחשות בגוף).

תליתי את החולצה בחדר החם על וו וכשחזרתי לאחר 5 דקות, החולצה הייתה נקייה ויבשה. השעה 11:35. חמש דקות נוספות לכבות את כל המכשירים והאמבטים, לבדוק שלא נשארה פסולת כימית במנדפים, לנעול את 5 דלתות המעבדה ואת דלת הבניין הראשית. וכל שנותר הוא לרוץ ולתפוס את האוטובוס האחרון.

נכון שכדאי לדעת כימיה?

הערה חשובה: אם גם לכם יקרה דבר כזה ותחליטו לעשות כמוני - אם תגלו שגם הצבע הטבעי של החולצה דהה - סימן שקניתם חולצה ב-20 שקל.

טוב לדעת


* אלכוהול (אתנול) אבסלוטי מכיל בעצם רק 96% אלכוהול. לא ניתן לזקקו מעל ל- 96% ולכן הוא מכיל גם 4% מים.

* בירה מכילה כ- 6% אלכוהול

* יינות מכילים עד 12% אלכוהול

* ליקרים מכילים עד כ- 30% אלכוהול

* וודקה מכילה עד 50% אלכוהול.

***

סיפוק גדול הוא לי שהרשומה הזו שימשה למורה כאמצעי לחבב מקצוע הכימיה על תלמידיה.

מעטים מאד יחסית התלמידים שניגשים כיום לבגרויות במקצועות הכימיה והפיזיקה. נראה שכיום מקובלים מאוד מקצועות כמו קולנוע, תקשורת ושכאלה. משום מה המקצועות הריאליים נראים היום מפחידים ומשעממים מתמיד לתלמידי התיכון. הכי ריאלי שעדיין מבוקש הם כידוע לימודי המחשב. אך האם המתכנתים מבינים את הפיזיקה שמאחורי המחשב עצמו? האם כל תעשיות מוצרי השפע הדיגיטליים שאנחנו צורכים ומשתמשים, המזון התעשייתי, התרופות והקוסמטיקה היו יכולים להתפתח בלעדי השליטה בפיזיקה, בכימיה והביולוגיה?

ב-2012 המורה ענת הפנתה לרשומה "למה כימיה" בהקדמה לפרוייקט עבודת חקר בכימיה. וב- 2018 המורה ענת מדריכה לעבודת חקר לא רק בכימיה אלא במדעים בכלל. כלומר, גם בפיזיקה או ביולוגיה. הכיצד? האם היא גם מורה לפיזיקה וביולוגיה? התשובה וההסבר לכך יובהרו מיד בהמשך.

למעשה הלימודים האקדמיים בביולוגיה עומדים בראש ההיררכיה של מדעי הטבע והמדעים המדוייקים בכלל.

כי המסיימים כיום לימודי תואר ראשון במתמטיקה מוגבלים בהכשרתם ללמד תלמידי תיכון מתמטיקה, סטטיסטיקה ומחשבים.

המסיימים לימודי תואר ראשון בפיזיקה יכולים בהכשרתם ללמד תלמידי תיכון פיזיקה וגם מתמטיקה, סטטיסטיקה ומחשבים.

המסיימים לימודי תואר ראשון בכימיה יכולים בהכשרתם ללמד תלמידי תיכון גם כימיה, גם פיזיקה וגם מתמטיקה, סטטיסטיקה ומחשבים.

לעומת זאת, המסיימים כיום לימודי תואר ראשון בביולוגיה/מדעי הרפואה - יכולים בהכשרתם ללמד תלמידי תיכון גם ביולוגיה על כל ענפיה, גם כימיה, גם פיזיקה וגם מתמטיקה, סטטיסטיקה ומחשבים.

רבים מבני המחזור שלי לתואר ראשון שפנו להוראה, מלמדים בתיכון 2-3 מקצועות מתוך הביולוגיה, כימיה, פיזיקה ומתמטיקה.

אז עצה ידידותית למי שמתכוונים לפנות להוראה בתיכון בתחום המדעים, כיום כשהביקוש לכל אחד מהם נמוך יחסית בקרב התלמידים - למסיימים לימודי תואר ראשון בביולוגיה יתרון תעסוקתי - בשל הכשרתם המקיפה ביותר בתחומי המדעים השונים: בפיזיקה אי אפשר לשלוט ללא ידיעת מתמטיקה. בכימיה אי אפשר לשלוט ללא ידיעת הפיזיקה והמתמטיקה. ובביולוגיה אי אפשר לשלוט ללא ידיעת הכימיה, פיזיקה והמתמטיקה. ובכל אחד מהמקצועות האלה חייבים כיום לשלוט לפחות בשפת מחשבים אחת (בדרך כלל Python), ובסטטיסטיקה.

כן, הכימיה בכלל שלובה בכל דבר בחיינו - אפילו באהבה, בקנאה ובשנאה. אך על כך בפעם אחרת.

הודעה

החל מהשבוע הבא,
בכל יום שני אשתדל להביא פרק בהשלמת הסדרות המופיעות בשול הימני של הבלוג ובסדרות חדשות. נתחיל בהשלמת הסדרה "חינוך ילדים".

בימי שישי אשתדל לפרסם רשומה מתוך "סדרת הרשומות האבודות", או רשומות חדשות לפי מידת העניין. מהי מידת העניין? על כך ישיב לוח הסטטיסטיקה של הבלוג.