כל האמת על מזון לתינוקות וגם שלנו

במהדורת החדשות בערוץ 2 הובאה אתמול כתבה על אבן דרך בתעשיית המזון לתינוקות. רשת מזון גדולה עומדת להוציא מותג גנרי של חלב לתינוקות, שיהיה זול ב- 30 אחוז משלושת המותגים המובילים כיום בשוק בארץ.

כשנולדה הבת הבכורה בארה”ב בעת שהותנו שם בפוסט דוקטורט והתמחות, התייצבנו בדייקנות אצל רופא הילדים שלה, בביקור חודשי אשר מחליף את ’טיפת חלב’ - מוסד שכידוע לא קיים שם כזה. שם באחריות ההורים לבקר במרפאת ילדים פרטית, לבדיקות, מדידות, חיסונים וכדומה. אינני יודע מה עושים עניי ארה”ב. גם לנו שהיה ביטוח רפואי (בעלות של ארבע מאות דולר לחודש), עלות כל ביקור עם הבת היה 50 דולר בנוסף - דמי השתתפות עצמית.

לביקור הראשון מנהל המרפאה הגיע לביתנו ימים אחדים אחרי שחזרנו עם הבת מבית החולים. הוא המליץ לתת לה חלב תינוקות תוצרת אינפמיל או סמילק. אינפמיל וסמילק היו אז שתי החברות המובילות בארה”ב באותם הימים. כששבנו לארץ עם הבת כשמלאה לה שנה בדיוק (כעולה חדשה אמריקאית), התפלאנו מאוד שאינפמיל אינו מוצר מוכר הנמכר בארץ וכאן שולטים סמילק, מטרנה ולימים גם רמדיה. מי שמע אז בכלל על השתיים האחרונות בארה”ב?

אבל לא אשכח את דברי רופא הילדים האמריקאי המכובד: “השתמשו באינפמיל ובסמילק לסירוגין, שבוע זה , שבוע באחר. ובכלל אני ממליץ בכל דבר מזון שלא להצמד למותג אחד. לגוון ככל האפשר”. כמה חכם הרופא הזה. ראשית אין דבר כזה מוצר מושלם. לכן גיוון תמיד משתלם. כלומר, מוצר אחד עשוי להשלים את רעהו במרכיבים ייחודיים. שנית, הורים שהיו נוקטים במדיניות הגיוון הזה במזון לתינוקות - ילדיהם לא היו נפגעים מפרשת רמדיה, הידועה לשמצה. איך עדיין יש הורים ששכחו וממשיכים לקנות רמדיה אינני יודע. בשביל הבדל של שקל או שניים? ובכלל במאמר מוסגר, אני בעד ענישה ציבורית קולקטיבית של חברות סורחות, שסיכנו את הציבור. עד היום אני מחרים למשל חלב עמיד מתוצרת תנובה, לאחר שנמצאה במוצר רמה לא רצויה של סבון שטיפה. אמנם המוצר הורד אז באופן זמני מהמדפים, אבל לאחר מספר שבועות כבר שכחו. אני לא. עד היום אני מחרים את המוצר וקונה חלב עמיד תוצרת רמת הגולן. הלוואי והיו עושים כך גם אחרים. לו חברות היו מחמירות בבקרת האיכות של מוצריהן, מחשש הפגיעה בשמם הטוב לדיראון עולם - העולם העסקי היה נראה אחרת. לו רק הייתה מתקיימת האמרה “טוב שם טוב משמן טוב”.

כשהבת גדלה מעט, היא הייתה תינוקת גרבר. צנצנות גרבר פופולריות מאוד כמזון לתינוקות בארה”ב. המוצרים טבעיים, ללא חומרים משמרים וצבעי מאכל, והגיוון רב - צנצנות רסק ירקות ופירות שונים, רסק עוף, בשר ורסקי תערובות שונות למיניהן. אפשר להרכיב מהן צירוף תזונתי מושלם לפעוט. הבת אהבה מאוד לאכול מהן, וגודל המנה היה מותאם בדיוק לצרכיה וגודל קיבתה. טעמתי מהן ויש להם בהחלט טעם סביר. בארץ לא מקובל כל כך להשתמש במוצרי גרבר. יקר מדי לכיס הישראלי, שמצד אחד חושב שבישול ביתי לילדים עדיף ומצד שני רבים הישראלים המאכילים את ילדיהם במזון ‘הבריא ביותר בעולם’ - שניצל, צ'יפס וקטשופ. שמן מטוגן (מחומצן) ועוד שמן ועוד סוכר. הרבה סוכר - כל כפית קטשופ שווה כפית סוכר. וריבות וממרחי שוקולד השחר ונוטלה על לחם - הם סוכר ועוד סוכר מרוח על עוד פחמימות. ואם זה עדיין לא מספיק, מעמיסים על הילדים המסכנים כל בוקר בדגנים שופעי סוכר. ובמהלך היום נותנים להם חטיפים בעלי ערך תזונתי גרוע ועתירים במרכיבים לא טובים, בלשון המעטה. פלא שעם תזונה כזו עולה התחלואה בסרטן וברמת המחלות הכרוניות באותם הילדים בבגרותם?

ארוחת בוקר ישראלית לעצלנים שלא אוהבים את הילדים שלהם

ובמזון התעשייתי בכלל יש כל כך הרבה מרכיבים שמעלים את הסיכון לסרטן. לא רק במוצרי בשר תעשייתיים! אתם הצמחוניים אל תחגגו. לא משום שאכילה במידה של מוצרי בשר תעשייתיים, מסוכנת מאות מונים פחות מעישון סיגריות ושאיפת אוויר מזוהם במוקדים העירוניים שגם אתם חיים בהם. אלא משום שגם מוצרים צמחוניים תעשייתיים רבים - מכילים חומרים מגדילי סיכון לסרטן ומחלות אחרות מקצרות חיים.

מזון צמחי מעובד

אלה שאוכלים מוצרים תעשייתיים למיניהם, אוכלים למעשה הרבה מאוד חומרים משמרים, חומרי טעם מלאכותיים ומונעי חמצון, בלבוש של חומרי E עם מספרים שונים. לחלקם פוטנציאל גבוה לגרום לסרטן. ראו פוסט שפרסמתי בעבר, עם טבלה - לגזור ולשמור לקנייה במרכול! זו העצה הטובה ביותר שאני יכול לתת לכם. זכרו, כשברשימת המרכיבים של המוצר כשרשומים מספרי E, מישהו לא רוצה שתדעו מהם והרכבם הכימי.

צ'יפס - מזון צמחי. גם משמין, גם שמן מחומצן וכשהוא משקית מסחרית, האם אתם בודקים מהם התוספים?

ועוד אנקדוטה מעניינת גם לצמחוניים ולטבעוניים. הפירות היבשים מכילים סולפיטים לשימור. סולפיטים הם כימיקלים. זה לא בריא יותר (בלשון המעטה) מהפוספטים, הניטריטים והניטראטים שבמוצרי בשר תעשייתיים. השימוש במונוסודיום גלוטמאט וחומרים אחרים מחקי טעם בשרי, הוא הרמאות הגדולה של צמחוניים וטבעוניים, שאוכלים ברעבתנות חיקויי המבורגר עלובים (כדי לספק את המוח שמתגעגע לטעם המבורגר אמיתי). ומה עם חומרי ההדברה שאתם אוכלים עם הירקות והפירות? האם אתם משרים אותם עשרים דקות במי סבון לפני שאתם אוכלים מהם? אז למרות המהומה התקשורתית שגרמה הנאה רבה לטבעונים, כדאי שידעו שעדיין לא קמה מהומה תקשורתית למזון הצמחוני/טבעוני התעשייתי שהם משתמשים. בטופו, בסויה, בקטשופ, בחרדל, במוצרי טבעול ובשאר ירקות תעשייתיים - היודעים אתם כמה מרכיבים שם עשויים לסכן או להזיק לבריאותכם?

אז מותג מזון התינוקות הגנרי החדש הוא בהחלט דבר מבורך. לא רק משום ההוזלה בשלושים אחוז ממחיר השוק (שוודאי יגרור הוזלה גם של מוצרי החברות האחרות), אלא משום שמתווסף מוצר נוסף לגיוון. החברות המתחרות יכנסו בוודאי לעמדת מגננת פרסום אגרסיבי. יטענו בוודאי שהמוצר שלהם בטוח ומותאם ביותר לנפש הרכה שאתם מאכילים. יוצא מזה כאילו שהמוצר הגנרי החדש אינו כזה וכי מוטב שתזהרו ותמשיכו לשלם עוד שלושים אחוז על המוצרים שלהם.

אבל כבר הודיעו ברשת שמוצר התינוקות הגנרי החדש הוא למעשה מותג אמריקאי ידוע ומוכר, המשמש לתזונה של מיליוני תינוקות ברחבי ארה”ב והעולם מזה שנים רבות. אינני יודע בוודאות, אבל אני מנחש בסבירות גבוהה שמדובר באינפמיל האמריקאי הידוע לטוב. בכל מקרה, הורים נבונים בודקים ומשווים את הרכיבים השונים במוצרים השונים. שמן דקל, לא שמן דקל - חבל שרוב הציבור אינו מבין שמדובר כאן יותר בהפחדה פרסומית. ושוב אחזור על דבריו של רופא הילדים האמריקאי - בתזונה נכונה יש להימנע משימוש במותג אחד. הגיוון טוב ומשתלם לא רק לתינוקות וילדים, אלא גם לנו.

ברור שחלב אם הוא הטוב ביותר לתינוק. אבל מה לעשות כאשר חלב אם אינו מספיק או אינו זמין (גם מסיבות קריירה של האם)? אגלה לכם סוד, אני כמו כל בני דורי גדלנו על חלב פרה. אימא שלי התחילה להוסיף לי חלב פרה לאחר שהרופא בטיפת חלב גער בה שבהתעקשות שלה להניק ורק להניק בלבד, אני נמצא בתת-תזונה. ברור שחלב אם מתאים לתינוקות אדם וחלב פרה מתאים לעגלים, אבל - האם יש קשר לעובדה שבני דורי סובלים פחות ממחלות אלרגיות? האם חשיפה מוקדמת לחלב פרה ולתנאים סניטריים הפחותים מהיום - תרמה דווקא למניעת תגובות אלרגיות של מערכת החיסון? אינני מעודד חלילה לחזור ולהזין תינוקות בחלב פרה. אבל דבר אחד ברור. כשהזינו תינוקות בחלב אם או בחלב פרה, לא ראינו כל כך הרבה ילדות בגיל עשר עם חזייה. גיל תחילת המחזור התחיל מאוחר יותר מאשר כיום. התחלה מוקדמת של מחזור חודשי משמעותה בדרך כלל גם גיל בלות מוקדם יותר. כל תינוקת נולדת עם מספר ביציות מוגבל וקבוע (כמאתיים במספר). לאחר איקס מחזורים, אוזל המלאי ואפשר כנאמר בלשון סלנג, לסגור את הבסטה. אם כן, כיום כשלא משיאים ילדות בגיל בת מצווה וגיל הנישואין הממוצע הולך ועולה - מחזורים מוקדמים ובלות מוקדמת הם בוודאי לא יתרון.

ואולי לקדמה יש לפעמים גם הרבה חסרונות?

מי מפחד מבדיקות?

כמדי שנה פניתי לאחות בקופת חולים כדי לקבל את החיסון השנתי נגד שפעת. אתם כבר קיבלתם? או שאתם מאלה הנצמדים לסטיגמה שהחיסון שמכיל נגיפים מתים גורם בעצמו לשפעת? ואולי אתם מאלה שמפחדים ממחט יותר מאשר לסבול קשות במיטה שבוע ימים? אבל נניח לכך, קשה לשכנע אנשים עם פוביות שטבועות בהם עמוק עמוק במיגדלה שבמוח, גם אם בספרד מתו חצי מיליון אנשים משפעת בשנות החמישים במאה הקודמת.

את חיסון השפעת קיבלתי בשמאלית ובהזדמנות זו ביקשתי לקבל גם את החיסון נגד דלקת ריאות בימנית. הזרוע כמובן. חיסון נגד שפעת אני מקפיד לקבל בנאמנות כבר עשרים שנה לפחות, ומאז שכחתי משפעות שהיו תוקפות אותי גם כן עד אז בנאמנות כמעט כל שנה. לפני כשש שנים פניתי לראשונה לקבל גם חיסון נגד דלקת ריאות כאשר השתוללה מגיפת שפעת החזירים, אשר הפילה חלל קורבנות צעירים בעיקר (בעשור השני והשלישי לחייהם) - בשל סיבוך של דלקת ריאות וקריסת מערכות. כדי לשמר חיסון זה, מומלץ לקבל חיסון זה אחת לחמש שנים.

את דקירת המחט של החיסון נגד השפעת כמעט ולא הרגשתי. את דקירת המחט בחיסון נגד דלקת ריאות הרגשתי. אמרתי לאחות שזכור לי מהפעם הקודמת שהדקירה של החיסון הזה מכאיבה יותר (כאב החולף למחרת קבלת החיסון). ציינתי בפניה שזה נובע מכך שחיידקי דלקת הריאות מומתים בפנול שמצוי בתכשיר החיסון. הפנול הוא זה שמכאיב בשריר במקום ההזרקה.

פנול

והאחות הגיבה: “אתה כרגיל תמיד יודע היטב במה הדברים אמורים”. עניתי שלפעמים נדמה שיש יתרון לאי ידיעה ולאלו שלא יודעים. ואולי חלקם גם לא רוצים לדעת? היא הודתה שזה כל כך נכון ושהיא עצמה כבר דוחה יותר משנה בדיקת ממוגרפיה וקולונוסקופיה. האחות שיודעת היטב את חשיבות ביצוע הבדיקות האלו בגילה - חוששת לבצע את הבדיקות, למרות שהיא יודעת שגילוי מוקדם של סוגי סרטן אלה מציל חיים.

שאלתי אותה ממה היא מפחדת? הרי בדיקת ממוגרפיה אינה בכלל פולשנית. אם כך היא מפחדת שמא יגלו משהו? אבל את חששה מבדיקת הקולונוסקופיה אני יכול איכשהו להבין, אבל לא להצדיק. אנשים מתים מסרטן במעי הגס - אחד מסוגי הסרטן הקטלניים ביותר, אם עברו את שלב השיגשוג הראשוני. אבל אני יכול להבין שמעבר החשש שמא יגלו, קיים חשש מהבדיקה הפולשנית עצמה.

נדהמתי מכך שהאחות הראשית הוותיקה בסניף לא הייתה מודעת לאפשרות הטובה יותר של בדיקת קולונוסקופיה וירטואלית, שהיא אינה בדיקה פולשנית. מהשיחה למדה ממני כבעל נסיון שעבר קולונוסקופיה וירטואלית כזו על עצמו לפני כשלוש שנים, שלא רק שאינה פולשנית, אלא גם רגישה יותר לגילוי גידולים זעירים בתחילת התהוותם. היא גם מגלה את כל אלו שעשויים להתחמק מעיניי הבודק ולהסתתר בקפלי המעי בקולונוסקופיה הפולשנית הקלאסית. ובעיקר (וזה יתרונה הגדול), בניגוד לבדיקה הפולשנית שעשויה לגלות גידולים רק במעי הגס ובחלק התחתון של המעי הדק - הבדיקה הוירטואלית סורקת את כל האיברים בחלל הבטן. לכן היא מגלה גם אם קיימים גידולים בכליות, בכבד, בלבלב ואפילו במחצית התחתונה של הריאות. אם כך בבדיקה וירטואלית אחת, שוללים סוגי סרטן שונים בכל אברי חלל הבטן: סרטן הלבלב, הכבד והכליות קשים וקטלניים לא פחות מסרטן המעי הגס. כל אלו סוגי סרטן שאינם מגיבים טוב לכימותרפיה וטיפולים ביולוגיים חדשנים מעריכים רק במעט את החיים.

נכון, בבדיקת הקולונוסקופיה הפולשנית ניתן לבצע במהלך הבדיקה כריתת פוליפים (גידולים) אם מתגלים כאלה, אבל במילא הסיכוי הסטטיסטי לגילוי פוליפים אינו גבוה אצל מי שהיציאות רגילות ואינן בעלות צורות מוזרות , או למי שאין רקע גנטי משפחתי. אם כך, מדוע לעבור בדיקה פולשנית כשרב הסיכוי שאין שום דבר? מדוע לוותר על בדיקה רגישה יותר ואשר עשויה לגלות בשלב מוקדם גם סוגי סרטן רבים נוספים בשלב ההתפתחותהראשון,שהסרתם מצילה חיים?

נראה שרווח לאחות וגרמתי לה להחליט. מהר ומייד לעבור את הקולונוסקופיה הוירטואלית. ובכלל זו אינה בעיה בשבילה כשיש לה ביטוח רפואי פרטי שיכסה את הוצאות הבדיקה. עדכנתי אותה שגם שהבדיקה הזו במכון פרטי לחבר קופת חולים בביטוח משלים עלותה כ-400 שקלים בלבד. זו לא הוצאה בשמים לבדיקה מצילת חיים, פחות מקנייה שבועית אחת בסופרמרקט. אז גם הוצאה כספית כזו אחת לעשר שנים (ולמהדרין חמש) אינה תרוץ להמנע מבדיקה שנערכת במכון פרטי מהיום לעוד פחות משבוע.

ידיד שלי בגילי, עבר בדיקת קולונוסקופיה פולשנית קלאסית. בבדיקה אירע סיבוך מסוכן ידוע וניקבו לו בטעות את המעי (פרפורציה של המעי), במקום שבו היה גידול, שהתפוצץ ופיזר את תאי הסרטן לכל עבר בחלל הבטן. מתכון בטוח ליצירת גרורות בעתיד. לא רק שהוא כמעט איבד את חייו (לקולונוסקופיה פולשנית יש סטטיסטיקה של תמותה בשיעור של 2 על 600, ועוד 10 עם סיבוכים קשים שדורשים ניתוח הצלת חיים מיידי) - הסרטן פיזר את זרעיו לכל עבר והוא סבל מכאבי תופת במשך שנתיים, שהצריכו חיים על מורפיום.

הוא טופל וכיום כבר נגמל מהכאבים ומהמורפיום, אבל עתידו מבחינת חזרת הסרטן אינו יודע. ועכשיו אני יכול להבין את האחות שאמרה שטוב לאלו שחיים בצל אי הידיעה. האכן כך? אני דווקא תמיד בעד הידיעה, כי בשל אי ידיעה מזניחים ואחר כך משלמים.

יש רופאים שאינם ממליצים על קולונוסקופיה אלא על בדיקת דם סמוי בצואה. לדעתי גישה זו מאוד לא אחראית, במיוחד לאנשים שבמשפחתם היסטוריה של סרטן. זאת משום שאם כבר מתגלה דם סמוי בצואה - זה בדרך כלל מאוחר מדי. הסרטן כבר בשלב מתקדם. אז באיזה רופא תבחרו? מי טוב יותר לכם? זה ששולח לקולונוסקופיה, או זה ששולח לבדיקת דם סמוי שהיא בדיקה לא פולשנית ולכאורה פחות מפחידה? ואולי פשוט יותר לעשות את הבדיקה הוירטואלית, שרבים אינם מיודעים ליתרונותיה על שתי האחרות.

יש שחוששים מרמת הקרינה בבדיקה הוירטואלית. אבל, גם אפילו מי שעובר בדיקה כזו אחת לחצי שנה - רחוק מלהתקרב לחשיפה המותרת והבלתי מסוכנת בחיים. בצילומי הרנטגן של בית החזה ואצל רופא השיניים אתם בוודאי נחשפים בחייכם ליותר קרינה. ואני כבר לא מדבר על הקרינה שאתם נחשפים מהטלפונים הסלולריים במקומות סגורים. מי שמדבר חצי שעה בסמרטפון שלו באוטובוס מסכן לא רק את עצמו אלא את כל אלו שיושבים ברדיוס של חמישה מטרים ממנו. לא סתם קיים איסור לדבר בניידים במושבים הקרובים לנהג. זה מיועד כדי שלא לסכן את חייו. אבל על סטיגמות בענייני קרינה על מה שמסוכן או לא, כבר דיברנו?

כמה מצער שסטיגמות גורמות לאנשים להתייחס לגורמי סיכון בפרופורציות בלתי רציונאליות. כך אנשים חוששים מסיבוך בחיסון בסיכוי אפסי של אחד למליונים ומאידך שווי נפש לסיכוי גבוה הרבה יותר להפגע או חלילה אפילו למות מהמחלה. נראה שהאמיגדלה הפרימיטיבית במוח, זו שאחראית לרגשות הפחד שלנו, אינה מכירה את תורת הסיכויים והסיכונים האמיתיים.

אז למי תתנו לנצח, לאמיגדלה או לידע ולהגיון?

 בשעת כתיבת שורות אלו כואב לי במקום הזריקה של החיסון כנגד דלקת ריאות. לא משהו בלתי נסבל וקרוב לוודאי הכאב יחלוף מחר. אבל הי תגידו, דלקת ריאות אינה כואבת יותר? ואסיים במכת מחץ - לפני כשנתיים נתקפתי בבחיידק טורף. אם לא הייתי מחוסן כנגד דלקת ריאות ובעקבותיה קריסת מערכות - יתכן שהייתי שוכן היום בסיכוי סביר בבית קברות.

האם אתם באמת רוצים לדעת?

אם בביקור רופאים במחלקה שאתם מאושפזים הרופאים מתחילים לדבר לידכם באנגלית - יש סיכוי שהם לא רוצים שאתם תבינו. אמנם רבים מבינים אנגלית, אבל לא אנגלית רפואית (ז’רגון רפואי פלוס מונחים באנגלית). אם אנגלית אינה שפת האם שלכם ולא למדתם לתואר ראשון בביולוגיה או במדעי הרפואה - מעט הסיכוי שתבינו משהו בכלל.

מדוע רופאים אינם רוצים שהחולה תמיד יבין, זו שאלה מעניינת ולא תמיד ברורה. יש הרבה סיבות לכך וביניהן למנוע מעצמם תגובות רגשיות של החולים ובני משפחתם. תגידו, אתם חושבים שרבים הרופאים שיש להם אומץ לומר לחולה שכנראה לא יסיים את השבוע? או שיש לו כך וכך שבועות או חודשים לחיות? או שבעצם אין בידם מה לעשות והסוף ידוע? ואפילו פחות מכך קשה להם לבשר, כמו - מהם הסיכויים? שהטיפול בסרטן שלך שיש לו תופעות לוואי קשות עובד רק בשוליים (באחוז מקסימום שניים מהמקרים?

ואם הרופא היה מספר לכם  חלילה על זה, איך הייתם מגיבים?

חיים את שארית ימי חייכם ביאוש ואימת מוות, ואולי אם היה לכם אומץ ויכולת הייתם מתאבדים? או אולי הייתם מפנטזים שאתם בוודאי (מאה  אחוז) תהיו בין האחוז האחד שיגיב וירפא?

ומה יקרה שכגודל התקווה כך יהיה גודל האכזבה?

ברשותכם אביא לפניכם כדוגמה שני קודים שהרופאים משתמשים כדי שלא תבינו. וכיוון שאני עצמי לא עוסק ברפואה ציבורית, לא איכפת לי שתדעו, למרות שוודאי יהיו רופאים שיכעסו עלי. מה המניע לכתיבת פוסט זה? אשמור זאת להמשך.

על הקוד הראשון  NP -

 (Non Paternal) כבר כתבתי בפוסט בעבר. כשאדם קם בוקר אחד ומגלה מסיכום בדיקה גנטית שהעובר לא יהיה חולה, כי הוא לא האבא שלו.

והקוד השני לצערי מאוד נפוץ. אם תראו בתוצאות בדיקות הדימות שעשיתם את הביטוי ‘תהליך תופס מקום’, או 'תהליך שאתי', אז תדעו שהתהליך תופס המקום הזה הוא למעשה גידול, והתהליך השאתי מבשר על סיכוי רב שהוא סרטני - תלוי בקודים נוספים אחרים שכתובים  במכתב. ברוב המקרים (אלא אם יש סיבה פסיכולוגית מיוחדת) הרופא יבשר לחולה על סרטן בסבירות של למעלה מ-95%, וישלח לביופסיה דחופה. וכשתגיע הבשורה המרה, החולה ידע שיש לו סרטן, אבל אם לא יתעניין ויחקור, לא ידע הרבה מעבר לכך - הפרטים החשובים.

וכאן באות השאלות הבאות:

האם את/אתה רוצים בכלל לדעת? או אולי נוח לחיות באשלית האי- הבנה. האם תחפשו בגוגל פירוש הקודים? אם תתעקשו תמצאו את זה בוודאות, ותמצאו גם מה הסיכוי שתבריאו, אם בכלל, או חלילה כמה בממוצע נשאר לחיות.

וכאן אני חייב לסייג. אפשר ללמוד הרבה מהאינטרנט, אבל אתם לא למדתם שבע שנים רפואה ועוד חמש עד שבע שנות התמחות נוספות. ולכן זכרו - האינטרנט איננו דוקטור אינטרנט. ראשית תמצאו בו הרבה מידע סותר. שבו כתות ואידיאולוגיות מפרסמים אמונות וסיפורי בדים בשם הרפואה המעוותת שלהם. 

שנית אין לכם את הרקע והידע הרפואיים הדרושים. אתם יכולים להחליט בטעות שיש לכם אלף, אבל למעשה יש לכם בית (ולא שהרופא אינו יכול לטעות בעצמו באבחנה, אבל הסיכוי לטעות של הדיוט שמתייעץ עם דוקטור אינטרנט הוא הרבה יותר גבוה). והכי גרוע אם תשמעו לקונספירציות הנפוצותת ברשת ותטפלו בעצמכם ברפואת אליל שמוכרים לכם על המדף של הסופר פארם על רקע של אנשים עם חלוקים לבנים, או שחלילה בכלל לא תטפלו בעצמכם בטיפול רפואי אמיתי.

אבל אם תתעניינו ותבינו, יהיה לכם יתרון ותבואו לרופא עם רשימת שאלות נוקבות. חכם הוא מי שמגיע לרופא עם שאלות נוקבות, למרות שיש סיכוי שרופאים מסויימים יעיפו אתכם מהמשרד עם טריקת דלת. אני מציע שאם יש לכם רופא כזה, להתרחק ממנו מיד ולבחור מהר רופא טוב אחר.

ובכלל זכרו שרופא עם כל הכבוד, ויש לי כבוד, אינו אלוהים. כדאי תמיד ללכת להתייעצות שנייה ואפילו שלישית אם יצאתם מבולבלים. אני מכיר מיקרים שאנשים נשארו מבולבלים גם לאחר שמונה התייעצויות, שבכל אחת קיבלו דעה אחרת - למשל לנתח או לא לנתח. הדיוט יבחר תמיד לא לנתח, אך האם זה חכם? הנוירוטי יבחר תמיד לנתח, האם גם זה חכם?

אני מכיר אחת שמסתובבת עם ציסטה בכבד. אחד אומר אולי סרטן - צריך לעשות ביופסיה. אבל תאי הסרטן עשויים להתפזר לסביבה בביופסיה כזו, אם אכן זה סרטן, והרופא מתחמק מהשאלה על כך. השני אומר זה שום דבר, למרות שגדל משנה שעברה, אז נמשיך לעקוב, תבואי בעוד שנה. השלישי אומר, אולי זה טפיל כבד, ולמרות שבדיקת דם לא הוכיחה זאת (כי אולי היא אינה מספיק רגישה). לכן כדאי לטפל טיפול אנטיביוטי לא קל כנגד הטפיל שיש לו גם תופעות לוואי, כך אומר השלישי. והרביעי אומר, לנתח מייד. לסלק הכל בלי ביופסיה קודמת. אבל ניתוח הוצאת ציסטה מהכבד (במיקום שבו הוא נמצא) אינו ניתוח של מה בכך. הוא קשה ויש גם סיכונים גדולים. אז לאיזה רופא הייתם אתם שומעים?

הגברת שעברה תלאות בלבול הרופאים הזה, הגיעה לבית חולים מסויים שבו נערכה לבסוף התייעצות רב מערכתית של רופאים בכירים מכל סוגי ההתמחויות הדרושות, והוועדה הגיעה לבסוף למסקנה מושכלת.הגברת לא הייתה מוכנה להשאר בחוסר וודאות, ולכן עשתה הרבה רעש במערכת. ומה הייתם עושים, אם הייתם אתם בסרט הזה?

אני מניח שרבים יאמרו שהם לא רוצים לדעת. אבל בואו נראה מדוע כדאי בכל זאת לדעת. אפילו כשיודעים שהזמן קצוב, אפשר להשלים דברים. אפשר להשלים כתיבה, פרוייקטים קצרים, טיול כיף אחרון בחו”ל. אפשר להשלים כתיבת צוואה, אם לא נכתבה עד כה. אפשר לארגן סידורי ירושה. אפשר לארגן גם סידורי קבורה...

ומה המניע לכתיבת הפוסט בנושא המדכא הזה?

פשוט מאוד. המוטו שעובר כחוט השני בבלוג הזה הוא ‘עובדות לא נעלמות אם מתעלמים מהן’. אז אולי יש רבים שמתעלמים מהמוות כי מפחדים ממנו. ואני שואל ממה יש לפחד? הדרך למוות מכאיבה, המוות עצמו אינו מכאיב. אנשים דווקא נראים בדרך כלל רגועים רגע לפני המוות. כולנו הולכים לישון ו’מתים’ כל לילה. כשמרדימים אותנו בניתוח, ההכרה מתמוגגת פתאום בשבריר שניה, מבלי להרגיש. אז ממה אתם מפחדים? ממלאך המוות? מהאש בגהינום שבעולם הבא?

אבל אומר לכם ממה אתם באמת צריכים לפחד. אתם צריכים לפחד ממה שאולי יקרה אם לא תבדקו בזמן. אתם צריכים לפחד ממה שיקרה אם תדחו בדיקות מצילות חיים. אתם צריכים לפחד מהתעלמות מהעובדות הרפואיות ולהשתעשע ברפואת טפשים של דיאטות רעב משונות ללא כל הגיון, רפואה של צמחים ושאר שטויות כמו קשקשי קרישים. אתם צריכים לפחד עם אתם מתעלמים מעודף המשקל שלכם, יתר לחץ הדם, השומנים בדם (כולסטרול וטריגליצרידים) ומהסוכר בדם שלכם.מתכון בטוח להתקף הלב או השבץ המתקרבים. מתאים לכם להשאר משותקים, מבינים הכל וכואבים הכל - אבל לא יכולים לדבר?

צריכים לפחד גם כל הצעירים שלא עושים בדיקות תקופתיות ובמיוחד אלו שמתעלמים מתוצאותיהן - כי חושבים שיש להם זמן. כי הם צריכים לחשוש שאם יתעלמו,יש סיכוי שיכנסו לרשימת הסטטיסטיקה של אלו שנפטרו בגיל 33. צריכים לפחד כשלא מבינים את שכתוב בהמלצות הבדיקות ולכן נוח שלא לדעת. כך גם אסור להרגע מרופא משפחה שנותן הפנייה עם תור לתאריך שאולי כבר תמותו לפני כן.

ואתם שמפחדים מדקירה של מחט, כמו מדקירה של מחבל,  מדוע אינכם מפחדים מהמחבל שמקנן בגופכם ואשר עשוי לסיים את חייכם בייסורים?

ועכשיו תגידו אתם. לאיזו קבוצה אתם משתייכים? לאלו שרוצים לדעת, או לאלו שלא?

על דברים שאני לא מבין

אינני מתכוון לפרסם כאן במקביל פוסטים שכתבתי במקומות אחרים. אך הפעם אני חורג, כי מדובר גם בדברים שקורים כאן. הפוסט הזה פורסם בבלוג 'חשיבה חופשית' בישראבלוג ומובא כלשונו כאן.

"בכלל הכנתי לפרסום פוסט אחר, אבל ברגע האחרון כתיבת הפוסט הזה נדרשה כהנחתה לדברים אפלים שנכתבים באחרונה במספר פוסטים ותגובות בבלוגיה בישראבלוג, בין שהם נאמרים במרומז או בין שהם אפילו בוטים ומרושעים. מקווה שלא תשפטו אותי לחומרה בעקבות הפוסט הזה בשל הנסיבות שתתוארנה בהמשך.

לאחרונה אני רואה בבלוגיה של ישראבלוג רינונים וקנאות בקשר לרשימת הפעילים, ויש גם החושבים שהעומדים בראש הרשימה פיצחו את נוסחת הפעילים. ויש אפילו המרננים בחשדות על שימוש בתוכנות ושאר מרעין ובישין, שביניהן ולמציאות אין דבר וחצי דבר.

אז אגלה לכם סוד כמוס - נוסחה לא תקבלו כאן וגם לא כל אמצעי דמיוני מבית מדרשם של מלעיזים ומפיצי עלילות דם. ויש גם כאלה שהנושא כל כך בוער בעצמותיהם,  עד שאפילו טרחו לפנות במייל לבקש שאגלה את הנוסחה הסודית לכניסה לרשימת הפעילים בישראבלוג. אז לא. לאכזבת אחדים מכם, לא תהיה כאן נוסחה. אך אומר לכם בוודאות שהבלוג הזה דווקא התחיל לטפס במעלה רשימת הפעילים ככל שהמעטתי לכתוב בישראבלוג.

כשפרסמתי בקצב של כשלושה ולפעמים ארבעה פוסטים לשבוע בישראבלוג, הבלוג הגיע בקושי לעשיריה האחרונה של הפעילים בשליש הראשון של החודש, ונעלם מהרשימה לשארית החודש. וככל שהמעטתי לפרסם עד לתדירות עכשווית של פוסט אחד בקושי לשבוע - הבלוג טיפס לחמישיה הראשונה. זהו אינו הגורם היחיד כמובן - נוח לאחדים לחשוב שמקומם בטבלת הפעילים הוא רק פונקציה של הכתיבה המופלאה שלהם ומתעלמים מכך שרבים וטובים פינו עבורם את מקומם בטבלה ונדדו למחוזות אחרים.

אבל לכל 'המתקנאים' למיניהם - הרגעו. מאז שהבלוג הגיע לטבלת הפעילים, הבחנתי בשתי תופעות שגילה לי לוח הסטטיסטיקה בישראבלוג. לוח הסטטיסטיקה אינו משקר. ראשית, באופן פרדוקסלי מספר הכניסות לבלוג דרך רשימת הפעילים הצטמצם כמעט לאפס ככל שהבלוג טיפס במעלה הרשימה הזו. תופעה לא מוסברת לכאורה, אבל כשיחד עם זה פחתו מאוד הכניסות לבלוג דרך הדף הראשי של ישרא (אפילו כשפוסטים מסוימים הגיעו לחמישייה הראשונה של החמים), כבר תמהתי כפליים. לדעתי ההסבר לכך נובע מזה שכיום קוראים (שאינם מנויים לבלוג שלי) - אינם נכנסים לבלוג מהדף הראשי הראשי של ישראבלוג. כאילו חוששים לתרום לסטטיסטיקה של אחרים,  'על חשבונם' ברשימות החמים והפעילים. 

למעשה כיום, רבים נכנסים לבלוג חשיבה חופשית בישראבלוג - יותר מתמיד בעבר דרך גוגל. אבל אלו לא הכניסות כתוצאה מחיפושי גוגל הרגילים אחר נושא זה או אחר שנכתב. לוח הסטטיסטיקה מגלה לי שאלו הן כניסות של כאלו (שמשום מה) בודקים אם הופיע בבלוג שלי בישראבלוג פוסט חדש - על ידי כניסה בגוגל לערך 'חשיבה חופשית' או 'חשיבה חופשית קנקן התה.' וזה כבר מעיד בעיניי על תופעה קטנונית ופתטית, שלא מכבודי להמשיך לדון בה יותר בכלל.

אבל אם כאמור מרבית הצפיות בבלוג הן כבר דרך גוגל ולא דרך הדף הראשי של ישרא על כל רשימות וטבלאות 'היכל התהילה' שבו - נשאלת השאלה מה בכלל הערך המוסף של המשך כתיבה בישראבלוג עבורי? ואם מסיבות אלו או אחרות במילא מרבית הצפיות בבלוג זה הן דרך גוגל - מדוע יש בכלל צורך בישראבלוג כמתווך? מדוע אם כך לא לכתוב בבלוגר (בלוגספוט) שבבעלות ישירה של גוגל עצמו? כי כל אלו שיחפשו עכשיו פוסטים בבלוג דרך לינק בגוגל ל'חשיבה חופשית' - ימצאו כעת את הפוסטים היותר מושקעים שאכתוב בערך 'חשיבה חופשית פלוס' (שבבלוגר).

יתכן שיש ביניכם כאלו שמגחכים כעת בשחצנות-מה על כך שבלוגר הוא בלוגיה שכוחת אל, ושאין בו לכאורה רשימות מומלצים, חמים ופעילים ואין קהילה. כך חשבתי גם אני לפני שהתחלתי לכתוב באופן נסיוני בבלוגר. אבל הופתעתי. מאוד הופתעתי. לאחר שלושה פוסטים בלבד בבלוגר ובפחות מחודש בלבד ( למעשה בשלושה שבועות, אם לדייק) - מספר הצפיות חצה את ה- 8,800, נכון לכתיבת שורות אלו. הנה ראו:

וזה כאמור לאחר שלושה פוסטים בלבד. כאשר הבלוג החדש לא רכש עדיין רשימה מכובדת של קוראים קבועים ומנויים, כפי שיש ביום כתיבת פוסט זה לבלוג  בישרא (בתחילת דרכי בישרא, בשיא הפריחה של ישראבלוג - לאחר שלושה פוסטים, היו אז לבלוג חשיבה חופשית רק שני מנויים בלבד). וכאן,גם לא צרפתי, כפי שניתן לעשות, את רשימות הנמענים שלי בחשבונות המייל שלי וגם לא את 180 העוקבים בחשבון הפייסבוק המנמנם. בחודש האחרון (הקודם) כתבתי גם בישראבלוג בדיוק 3 פוסטים, אבל מספר הצפיות בבלוג שלי בישרא היה נמוך פי 6 מאשר מספר הצפיות  בבלוגר. גם בתקופות טובות יותר, בשיא הפריחה של ישרא, כשקצב הפוסטים הממוצע שפרסמתי לחודש היה כשניים עשר במספר - מספר הצפיות היה כרבע עד שליש בלבד (תלוי אם היה פוסט במומלצים)  ממספר הצפיות בבלוגר לאחר שלושה פוסטים בלבד. מדהים לא?

אני חייב לציין שבבלוגר קיבלה את פני מאוד יפה קהילה בראשות מיודענו אליפל. כינוי הקהילה הזו הוא 'בלוגר בשפת הקודש' (למעלה מ-220 חברים בקהילה). אליפל עזר לתפוצת הבלוג בדף הקהילה שהוא עורך בהתנדבות ופתח עבורי קטגורית מדע. באדיבותו הרבה, אליפל הציע גם עזרה בעיצוב הבלוג החדש, כפי שעזר שם גם לידידי הבלוגר קיימן  שלנו. הבלוג החדש שלי עדיין בשלב הרצה ולימוד,  אבל בהחלט אשמח לשידרוג עיצובי ופונקציונלי. בלוגר מציע מספר אינסופי כמעט של עיצובים, כפתורים וגאג'טים. כרגע ישראבלוג יכול רק להתקנא בכך.

ומה עוד? בניגוד לישראבלוג, בלוגר עובד מצוין בכל סוגי הדפדפנים הפופולריים וכן בלוגר מאובטח הרבה יותר מישראבלוג בכתובת https , בלי דרישה כמדומני לקוקיז צד שלישי, והכניסה ללוח העריכה בבלוגר דורשת אימות כפול. אבל אני לא רוצה לפתוח כאן את הנושא האבטחה. אני יודע שנעשים מאמצי גיוס המונים ורכישה של ישראבלוג על ידי קבוצה מסויימת המדווחת בבלוג 5, אבל גם אם יצלח, בינתיים אני חש שהמשך כתיבה מושקעת בישראבלוג - כמוה כהפקדת אבני חן בסל נצרים מרופט.

אבל הקש ששבר באמת את גב הגמל אינו טכני בעיקרו וגם לא בשל המספר הרב של ידידי שנטשו את ישראבלוג לטובת בלוגיות אחרות. זה משום שבאחרונה אני חש באווירה עויינת של מספר גורמים בישראבלוג, אבל לא מוצא טעם להוסיף מעבר לכך. מי שמעורב בכך בוודאי יודע היטב על מה אני מדבר. אין לי שום בעיה לוותר למענם או למען כל מתקנא אחר על 'כלוב הזהב' של ישראבלוג ולפנות להם את מקומי ברשימת הפעילים, מהסיבות שתארתי. ושוב, כי ישראבלוג הופך למקום אנושי שכבר מאוד לא נעים לי לכתוב בו. תשאלו את עצמכם כמה דבר זה משפיע גם על חשק הכתיבה שלכם לאחרונה. העזיבה ההמונית והירידה הדרמטית בלוח הסטטיסטיקה של ישראבלוג, מעידות בפני עצמן.

יש לי מספר ניכר של פוסטים שנכתבו והצטברו בלוח הטיוטות בישראבלוג -  אבל עם אווירה כזו, גם לי כבר אין בכלל חשק בכלל לפרסם אותם בישראבלוג. אני לא זקוק שילטפו אותי או להבדיל שישנאו או יקנאו. ובעיקר לא בא לי טוב מהאשמות המרומזות והפחות מרומזות של חלקים מהגברדיה כמו דגי הרקק בישראבלוג. אוי לי מדובשם ומעוקצם של אנשים כאלה.

רבים מידידי בישראבלוג כבר עברו לכתוב גם בוורדפרס. אז מדוע לא עברתי  גם אני לכתוב שם?

הדבר נובע מסיבות טכניות גרידא, אבל כבדות משקל. את מרבית הקריאה בבלוגיות אני עושה בסמרטפון בכל מקום שאני נמצא ומתפנה לי זמן. אבל אני חושש להכנס לוורדפרס מהסמרטפון, כי משום מה הסמרטפון שלי מודיע שהכניסה לשם אינה בטוחה וכי יתכן שהסמרטפון שלי מיורט.

ניסיתי ואפילו פתחתי חשבון נסיוני בוורדפרס  דרך המחשב, אבל במחשב שלי ההתנהלות בממשק הזה מגושמת למדי והמחשב שלי מתחמם לרמות לא רצויות. אני יודע שהבעיה היא במחשב שלי ובעיקר בשל עידכוני ווינדוז אחרונים שמאיטים ומחממים את המעבדים. רבים לא מודעים בכלל להתחממות המחשב שלהם. התחממות שעשויה לקצר את משך החיים של המחשב. לי יש מוניטור העוקב אחרי הטמפרטורות של המעבדים:

אז בהזדמנות זו אני מבקש  סליחה מידידי מוורדפרס שאולי קוראים את הפוסט הזה. אני לא יודע עדיין כיצד לפתור את הבעיות שתיארתי. בבלוגר כאמור הכניסה היא בשיטת אימות אבטחה כפול. כמדומני בוורדפרס צריך לשלם עבור הגברת רמת האבטחה מפני פריצות לחשבון. אני יודע שיש כאלו שנהנים כרגיל לומר משהו כמו "שוב פעם הפרנואיד הזה עם בעיות האבטחה שלו..." אבל, זה כבר ממש לא מעניין אותי יותר מה אתם חושבים על כך. ולא באתי לכתוב על כך כאן.

אז אני לא מתרץ ולא מתנצל על שום דבר. גם לא מנסה לשכנע. ישראבלוג היה ועדיין יקר לי, ועדיין נותרו לי  בישרא מעט ידידי אמת וירטואלים שאני מעריך ואוהב. אבל כל אחד שיעשה מה שטוב לו.

אני גם לא מעוניין במלחמות ופוליטיקות ישראבלוגריות. כל אלה שעושים זאת, למעשה יורים לעצמם ברגל ופוגעים למעשה בעתיד ישראבלוג עצמו, שמצבו כרגע רעוע גם כך. טעות מי שחושב שעידוד הריבים (ההנהלה?) בישראבלוג מעלה את הרייטינג שלו או של ישרא. נהפוך הוא, למעשה זה מתכון בדוק לנטישה נוספת של כותבים טובים כאן. לוח הסטטיסטיקה של ישראבלוג אינו משקר!

ותודה על ההקשבה".