כל האמת על מזון לתינוקות וגם שלנו

במהדורת החדשות בערוץ 2 הובאה אתמול כתבה על אבן דרך בתעשיית המזון לתינוקות. רשת מזון גדולה עומדת להוציא מותג גנרי של חלב לתינוקות, שיהיה זול ב- 30 אחוז משלושת המותגים המובילים כיום בשוק בארץ.

כשנולדה הבת הבכורה בארה”ב בעת שהותנו שם בפוסט דוקטורט והתמחות, התייצבנו בדייקנות אצל רופא הילדים שלה, בביקור חודשי אשר מחליף את ’טיפת חלב’ - מוסד שכידוע לא קיים שם כזה. שם באחריות ההורים לבקר במרפאת ילדים פרטית, לבדיקות, מדידות, חיסונים וכדומה. אינני יודע מה עושים עניי ארה”ב. גם לנו שהיה ביטוח רפואי (בעלות של ארבע מאות דולר לחודש), עלות כל ביקור עם הבת היה 50 דולר בנוסף - דמי השתתפות עצמית.

לביקור הראשון מנהל המרפאה הגיע לביתנו ימים אחדים אחרי שחזרנו עם הבת מבית החולים. הוא המליץ לתת לה חלב תינוקות תוצרת אינפמיל או סמילק. אינפמיל וסמילק היו אז שתי החברות המובילות בארה”ב באותם הימים. כששבנו לארץ עם הבת כשמלאה לה שנה בדיוק (כעולה חדשה אמריקאית), התפלאנו מאוד שאינפמיל אינו מוצר מוכר הנמכר בארץ וכאן שולטים סמילק, מטרנה ולימים גם רמדיה. מי שמע אז בכלל על השתיים האחרונות בארה”ב?

אבל לא אשכח את דברי רופא הילדים האמריקאי המכובד: “השתמשו באינפמיל ובסמילק לסירוגין, שבוע זה , שבוע באחר. ובכלל אני ממליץ בכל דבר מזון שלא להצמד למותג אחד. לגוון ככל האפשר”. כמה חכם הרופא הזה. ראשית אין דבר כזה מוצר מושלם. לכן גיוון תמיד משתלם. כלומר, מוצר אחד עשוי להשלים את רעהו במרכיבים ייחודיים. שנית, הורים שהיו נוקטים במדיניות הגיוון הזה במזון לתינוקות - ילדיהם לא היו נפגעים מפרשת רמדיה, הידועה לשמצה. איך עדיין יש הורים ששכחו וממשיכים לקנות רמדיה אינני יודע. בשביל הבדל של שקל או שניים? ובכלל במאמר מוסגר, אני בעד ענישה ציבורית קולקטיבית של חברות סורחות, שסיכנו את הציבור. עד היום אני מחרים למשל חלב עמיד מתוצרת תנובה, לאחר שנמצאה במוצר רמה לא רצויה של סבון שטיפה. אמנם המוצר הורד אז באופן זמני מהמדפים, אבל לאחר מספר שבועות כבר שכחו. אני לא. עד היום אני מחרים את המוצר וקונה חלב עמיד תוצרת רמת הגולן. הלוואי והיו עושים כך גם אחרים. לו חברות היו מחמירות בבקרת האיכות של מוצריהן, מחשש הפגיעה בשמם הטוב לדיראון עולם - העולם העסקי היה נראה אחרת. לו רק הייתה מתקיימת האמרה “טוב שם טוב משמן טוב”.

כשהבת גדלה מעט, היא הייתה תינוקת גרבר. צנצנות גרבר פופולריות מאוד כמזון לתינוקות בארה”ב. המוצרים טבעיים, ללא חומרים משמרים וצבעי מאכל, והגיוון רב - צנצנות רסק ירקות ופירות שונים, רסק עוף, בשר ורסקי תערובות שונות למיניהן. אפשר להרכיב מהן צירוף תזונתי מושלם לפעוט. הבת אהבה מאוד לאכול מהן, וגודל המנה היה מותאם בדיוק לצרכיה וגודל קיבתה. טעמתי מהן ויש להם בהחלט טעם סביר. בארץ לא מקובל כל כך להשתמש במוצרי גרבר. יקר מדי לכיס הישראלי, שמצד אחד חושב שבישול ביתי לילדים עדיף ומצד שני רבים הישראלים המאכילים את ילדיהם במזון ‘הבריא ביותר בעולם’ - שניצל, צ'יפס וקטשופ. שמן מטוגן (מחומצן) ועוד שמן ועוד סוכר. הרבה סוכר - כל כפית קטשופ שווה כפית סוכר. וריבות וממרחי שוקולד השחר ונוטלה על לחם - הם סוכר ועוד סוכר מרוח על עוד פחמימות. ואם זה עדיין לא מספיק, מעמיסים על הילדים המסכנים כל בוקר בדגנים שופעי סוכר. ובמהלך היום נותנים להם חטיפים בעלי ערך תזונתי גרוע ועתירים במרכיבים לא טובים, בלשון המעטה. פלא שעם תזונה כזו עולה התחלואה בסרטן וברמת המחלות הכרוניות באותם הילדים בבגרותם?

ארוחת בוקר ישראלית לעצלנים שלא אוהבים את הילדים שלהם

ובמזון התעשייתי בכלל יש כל כך הרבה מרכיבים שמעלים את הסיכון לסרטן. לא רק במוצרי בשר תעשייתיים! אתם הצמחוניים אל תחגגו. לא משום שאכילה במידה של מוצרי בשר תעשייתיים, מסוכנת מאות מונים פחות מעישון סיגריות ושאיפת אוויר מזוהם במוקדים העירוניים שגם אתם חיים בהם. אלא משום שגם מוצרים צמחוניים תעשייתיים רבים - מכילים חומרים מגדילי סיכון לסרטן ומחלות אחרות מקצרות חיים.

מזון צמחי מעובד

אלה שאוכלים מוצרים תעשייתיים למיניהם, אוכלים למעשה הרבה מאוד חומרים משמרים, חומרי טעם מלאכותיים ומונעי חמצון, בלבוש של חומרי E עם מספרים שונים. לחלקם פוטנציאל גבוה לגרום לסרטן. ראו פוסט שפרסמתי בעבר, עם טבלה - לגזור ולשמור לקנייה במרכול! זו העצה הטובה ביותר שאני יכול לתת לכם. זכרו, כשברשימת המרכיבים של המוצר כשרשומים מספרי E, מישהו לא רוצה שתדעו מהם והרכבם הכימי.

צ'יפס - מזון צמחי. גם משמין, גם שמן מחומצן וכשהוא משקית מסחרית, האם אתם בודקים מהם התוספים?

ועוד אנקדוטה מעניינת גם לצמחוניים ולטבעוניים. הפירות היבשים מכילים סולפיטים לשימור. סולפיטים הם כימיקלים. זה לא בריא יותר (בלשון המעטה) מהפוספטים, הניטריטים והניטראטים שבמוצרי בשר תעשייתיים. השימוש במונוסודיום גלוטמאט וחומרים אחרים מחקי טעם בשרי, הוא הרמאות הגדולה של צמחוניים וטבעוניים, שאוכלים ברעבתנות חיקויי המבורגר עלובים (כדי לספק את המוח שמתגעגע לטעם המבורגר אמיתי). ומה עם חומרי ההדברה שאתם אוכלים עם הירקות והפירות? האם אתם משרים אותם עשרים דקות במי סבון לפני שאתם אוכלים מהם? אז למרות המהומה התקשורתית שגרמה הנאה רבה לטבעונים, כדאי שידעו שעדיין לא קמה מהומה תקשורתית למזון הצמחוני/טבעוני התעשייתי שהם משתמשים. בטופו, בסויה, בקטשופ, בחרדל, במוצרי טבעול ובשאר ירקות תעשייתיים - היודעים אתם כמה מרכיבים שם עשויים לסכן או להזיק לבריאותכם?

אז מותג מזון התינוקות הגנרי החדש הוא בהחלט דבר מבורך. לא רק משום ההוזלה בשלושים אחוז ממחיר השוק (שוודאי יגרור הוזלה גם של מוצרי החברות האחרות), אלא משום שמתווסף מוצר נוסף לגיוון. החברות המתחרות יכנסו בוודאי לעמדת מגננת פרסום אגרסיבי. יטענו בוודאי שהמוצר שלהם בטוח ומותאם ביותר לנפש הרכה שאתם מאכילים. יוצא מזה כאילו שהמוצר הגנרי החדש אינו כזה וכי מוטב שתזהרו ותמשיכו לשלם עוד שלושים אחוז על המוצרים שלהם.

אבל כבר הודיעו ברשת שמוצר התינוקות הגנרי החדש הוא למעשה מותג אמריקאי ידוע ומוכר, המשמש לתזונה של מיליוני תינוקות ברחבי ארה”ב והעולם מזה שנים רבות. אינני יודע בוודאות, אבל אני מנחש בסבירות גבוהה שמדובר באינפמיל האמריקאי הידוע לטוב. בכל מקרה, הורים נבונים בודקים ומשווים את הרכיבים השונים במוצרים השונים. שמן דקל, לא שמן דקל - חבל שרוב הציבור אינו מבין שמדובר כאן יותר בהפחדה פרסומית. ושוב אחזור על דבריו של רופא הילדים האמריקאי - בתזונה נכונה יש להימנע משימוש במותג אחד. הגיוון טוב ומשתלם לא רק לתינוקות וילדים, אלא גם לנו.

ברור שחלב אם הוא הטוב ביותר לתינוק. אבל מה לעשות כאשר חלב אם אינו מספיק או אינו זמין (גם מסיבות קריירה של האם)? אגלה לכם סוד, אני כמו כל בני דורי גדלנו על חלב פרה. אימא שלי התחילה להוסיף לי חלב פרה לאחר שהרופא בטיפת חלב גער בה שבהתעקשות שלה להניק ורק להניק בלבד, אני נמצא בתת-תזונה. ברור שחלב אם מתאים לתינוקות אדם וחלב פרה מתאים לעגלים, אבל - האם יש קשר לעובדה שבני דורי סובלים פחות ממחלות אלרגיות? האם חשיפה מוקדמת לחלב פרה ולתנאים סניטריים הפחותים מהיום - תרמה דווקא למניעת תגובות אלרגיות של מערכת החיסון? אינני מעודד חלילה לחזור ולהזין תינוקות בחלב פרה. אבל דבר אחד ברור. כשהזינו תינוקות בחלב אם או בחלב פרה, לא ראינו כל כך הרבה ילדות בגיל עשר עם חזייה. גיל תחילת המחזור התחיל מאוחר יותר מאשר כיום. התחלה מוקדמת של מחזור חודשי משמעותה בדרך כלל גם גיל בלות מוקדם יותר. כל תינוקת נולדת עם מספר ביציות מוגבל וקבוע (כמאתיים במספר). לאחר איקס מחזורים, אוזל המלאי ואפשר כנאמר בלשון סלנג, לסגור את הבסטה. אם כן, כיום כשלא משיאים ילדות בגיל בת מצווה וגיל הנישואין הממוצע הולך ועולה - מחזורים מוקדמים ובלות מוקדמת הם בוודאי לא יתרון.

ואולי לקדמה יש לפעמים גם הרבה חסרונות?

מי מפחד מבדיקות?

כמדי שנה פניתי לאחות בקופת חולים כדי לקבל את החיסון השנתי נגד שפעת. אתם כבר קיבלתם? או שאתם מאלה הנצמדים לסטיגמה שהחיסון שמכיל נגיפים מתים גורם בעצמו לשפעת? ואולי אתם מאלה שמפחדים ממחט יותר מאשר לסבול קשות במיטה שבוע ימים? אבל נניח לכך, קשה לשכנע אנשים עם פוביות שטבועות בהם עמוק עמוק במיגדלה שבמוח, גם אם בספרד מתו חצי מיליון אנשים משפעת בשנות החמישים במאה הקודמת.

את חיסון השפעת קיבלתי בשמאלית ובהזדמנות זו ביקשתי לקבל גם את החיסון נגד דלקת ריאות בימנית. הזרוע כמובן. חיסון נגד שפעת אני מקפיד לקבל בנאמנות כבר עשרים שנה לפחות, ומאז שכחתי משפעות שהיו תוקפות אותי גם כן עד אז בנאמנות כמעט כל שנה. לפני כשש שנים פניתי לראשונה לקבל גם חיסון נגד דלקת ריאות כאשר השתוללה מגיפת שפעת החזירים, אשר הפילה חלל קורבנות צעירים בעיקר (בעשור השני והשלישי לחייהם) - בשל סיבוך של דלקת ריאות וקריסת מערכות. כדי לשמר חיסון זה, מומלץ לקבל חיסון זה אחת לחמש שנים.

את דקירת המחט של החיסון נגד השפעת כמעט ולא הרגשתי. את דקירת המחט בחיסון נגד דלקת ריאות הרגשתי. אמרתי לאחות שזכור לי מהפעם הקודמת שהדקירה של החיסון הזה מכאיבה יותר (כאב החולף למחרת קבלת החיסון). ציינתי בפניה שזה נובע מכך שחיידקי דלקת הריאות מומתים בפנול שמצוי בתכשיר החיסון. הפנול הוא זה שמכאיב בשריר במקום ההזרקה.

פנול

והאחות הגיבה: “אתה כרגיל תמיד יודע היטב במה הדברים אמורים”. עניתי שלפעמים נדמה שיש יתרון לאי ידיעה ולאלו שלא יודעים. ואולי חלקם גם לא רוצים לדעת? היא הודתה שזה כל כך נכון ושהיא עצמה כבר דוחה יותר משנה בדיקת ממוגרפיה וקולונוסקופיה. האחות שיודעת היטב את חשיבות ביצוע הבדיקות האלו בגילה - חוששת לבצע את הבדיקות, למרות שהיא יודעת שגילוי מוקדם של סוגי סרטן אלה מציל חיים.

שאלתי אותה ממה היא מפחדת? הרי בדיקת ממוגרפיה אינה בכלל פולשנית. אם כך היא מפחדת שמא יגלו משהו? אבל את חששה מבדיקת הקולונוסקופיה אני יכול איכשהו להבין, אבל לא להצדיק. אנשים מתים מסרטן במעי הגס - אחד מסוגי הסרטן הקטלניים ביותר, אם עברו את שלב השיגשוג הראשוני. אבל אני יכול להבין שמעבר החשש שמא יגלו, קיים חשש מהבדיקה הפולשנית עצמה.

נדהמתי מכך שהאחות הראשית הוותיקה בסניף לא הייתה מודעת לאפשרות הטובה יותר של בדיקת קולונוסקופיה וירטואלית, שהיא אינה בדיקה פולשנית. מהשיחה למדה ממני כבעל נסיון שעבר קולונוסקופיה וירטואלית כזו על עצמו לפני כשלוש שנים, שלא רק שאינה פולשנית, אלא גם רגישה יותר לגילוי גידולים זעירים בתחילת התהוותם. היא גם מגלה את כל אלו שעשויים להתחמק מעיניי הבודק ולהסתתר בקפלי המעי בקולונוסקופיה הפולשנית הקלאסית. ובעיקר (וזה יתרונה הגדול), בניגוד לבדיקה הפולשנית שעשויה לגלות גידולים רק במעי הגס ובחלק התחתון של המעי הדק - הבדיקה הוירטואלית סורקת את כל האיברים בחלל הבטן. לכן היא מגלה גם אם קיימים גידולים בכליות, בכבד, בלבלב ואפילו במחצית התחתונה של הריאות. אם כך בבדיקה וירטואלית אחת, שוללים סוגי סרטן שונים בכל אברי חלל הבטן: סרטן הלבלב, הכבד והכליות קשים וקטלניים לא פחות מסרטן המעי הגס. כל אלו סוגי סרטן שאינם מגיבים טוב לכימותרפיה וטיפולים ביולוגיים חדשנים מעריכים רק במעט את החיים.

נכון, בבדיקת הקולונוסקופיה הפולשנית ניתן לבצע במהלך הבדיקה כריתת פוליפים (גידולים) אם מתגלים כאלה, אבל במילא הסיכוי הסטטיסטי לגילוי פוליפים אינו גבוה אצל מי שהיציאות רגילות ואינן בעלות צורות מוזרות , או למי שאין רקע גנטי משפחתי. אם כך, מדוע לעבור בדיקה פולשנית כשרב הסיכוי שאין שום דבר? מדוע לוותר על בדיקה רגישה יותר ואשר עשויה לגלות בשלב מוקדם גם סוגי סרטן רבים נוספים בשלב ההתפתחותהראשון,שהסרתם מצילה חיים?

נראה שרווח לאחות וגרמתי לה להחליט. מהר ומייד לעבור את הקולונוסקופיה הוירטואלית. ובכלל זו אינה בעיה בשבילה כשיש לה ביטוח רפואי פרטי שיכסה את הוצאות הבדיקה. עדכנתי אותה שגם שהבדיקה הזו במכון פרטי לחבר קופת חולים בביטוח משלים עלותה כ-400 שקלים בלבד. זו לא הוצאה בשמים לבדיקה מצילת חיים, פחות מקנייה שבועית אחת בסופרמרקט. אז גם הוצאה כספית כזו אחת לעשר שנים (ולמהדרין חמש) אינה תרוץ להמנע מבדיקה שנערכת במכון פרטי מהיום לעוד פחות משבוע.

ידיד שלי בגילי, עבר בדיקת קולונוסקופיה פולשנית קלאסית. בבדיקה אירע סיבוך מסוכן ידוע וניקבו לו בטעות את המעי (פרפורציה של המעי), במקום שבו היה גידול, שהתפוצץ ופיזר את תאי הסרטן לכל עבר בחלל הבטן. מתכון בטוח ליצירת גרורות בעתיד. לא רק שהוא כמעט איבד את חייו (לקולונוסקופיה פולשנית יש סטטיסטיקה של תמותה בשיעור של 2 על 600, ועוד 10 עם סיבוכים קשים שדורשים ניתוח הצלת חיים מיידי) - הסרטן פיזר את זרעיו לכל עבר והוא סבל מכאבי תופת במשך שנתיים, שהצריכו חיים על מורפיום.

הוא טופל וכיום כבר נגמל מהכאבים ומהמורפיום, אבל עתידו מבחינת חזרת הסרטן אינו יודע. ועכשיו אני יכול להבין את האחות שאמרה שטוב לאלו שחיים בצל אי הידיעה. האכן כך? אני דווקא תמיד בעד הידיעה, כי בשל אי ידיעה מזניחים ואחר כך משלמים.

יש רופאים שאינם ממליצים על קולונוסקופיה אלא על בדיקת דם סמוי בצואה. לדעתי גישה זו מאוד לא אחראית, במיוחד לאנשים שבמשפחתם היסטוריה של סרטן. זאת משום שאם כבר מתגלה דם סמוי בצואה - זה בדרך כלל מאוחר מדי. הסרטן כבר בשלב מתקדם. אז באיזה רופא תבחרו? מי טוב יותר לכם? זה ששולח לקולונוסקופיה, או זה ששולח לבדיקת דם סמוי שהיא בדיקה לא פולשנית ולכאורה פחות מפחידה? ואולי פשוט יותר לעשות את הבדיקה הוירטואלית, שרבים אינם מיודעים ליתרונותיה על שתי האחרות.

יש שחוששים מרמת הקרינה בבדיקה הוירטואלית. אבל, גם אפילו מי שעובר בדיקה כזו אחת לחצי שנה - רחוק מלהתקרב לחשיפה המותרת והבלתי מסוכנת בחיים. בצילומי הרנטגן של בית החזה ואצל רופא השיניים אתם בוודאי נחשפים בחייכם ליותר קרינה. ואני כבר לא מדבר על הקרינה שאתם נחשפים מהטלפונים הסלולריים במקומות סגורים. מי שמדבר חצי שעה בסמרטפון שלו באוטובוס מסכן לא רק את עצמו אלא את כל אלו שיושבים ברדיוס של חמישה מטרים ממנו. לא סתם קיים איסור לדבר בניידים במושבים הקרובים לנהג. זה מיועד כדי שלא לסכן את חייו. אבל על סטיגמות בענייני קרינה על מה שמסוכן או לא, כבר דיברנו?

כמה מצער שסטיגמות גורמות לאנשים להתייחס לגורמי סיכון בפרופורציות בלתי רציונאליות. כך אנשים חוששים מסיבוך בחיסון בסיכוי אפסי של אחד למליונים ומאידך שווי נפש לסיכוי גבוה הרבה יותר להפגע או חלילה אפילו למות מהמחלה. נראה שהאמיגדלה הפרימיטיבית במוח, זו שאחראית לרגשות הפחד שלנו, אינה מכירה את תורת הסיכויים והסיכונים האמיתיים.

אז למי תתנו לנצח, לאמיגדלה או לידע ולהגיון?

 בשעת כתיבת שורות אלו כואב לי במקום הזריקה של החיסון כנגד דלקת ריאות. לא משהו בלתי נסבל וקרוב לוודאי הכאב יחלוף מחר. אבל הי תגידו, דלקת ריאות אינה כואבת יותר? ואסיים במכת מחץ - לפני כשנתיים נתקפתי בבחיידק טורף. אם לא הייתי מחוסן כנגד דלקת ריאות ובעקבותיה קריסת מערכות - יתכן שהייתי שוכן היום בסיכוי סביר בבית קברות.

תרופת הפלא החדשה לסוכרת שמעניינת גם את בעלי המשקל

תרופת פלא חדשנית הושקה לאחרונה לטיפול מתקדם בחולי סוכרת שאינם מגיבים טוב לתרופות אחרות, או לשיפור בריאותם בשילוב עם תרופות אחרות. שמהשל התרופה  פורסיגה (forxiga). הסטטיסטיקה מלמדת על עליה מדאיגה בתחלואה בסוכרת ועל כך שהסוכרת עומדת להיות המגיפה של המאה העשרים ואחת. אם לא נשנה באופן דרסטי את התזונה הקלוקלת, מעריכים שבעוד כעשור שנים - אחד מכל שלושה יסבול בחייו מסוכרת (על כל תופעות הלוואי והסיבוכים הנוראיים שלה). גם אם התחזיות הסטטיסטיות במידת התחלואה מוגזמות מעט, המצב כיום כבר חמור דיו- כאשר מדובר באחוז תחלואה שמתקרב ל-20% מכלל האוכלוסיה המערבית.

פוסט זה יעסוק בתרופה החדשנית, המצטרפת לסט של תרופות הפועלות במנגנונים שונים כנגד הסוכרת.למרות שהתרופה החדשה נועדה לחולי סוכרת בלבד, יש לה תופעת לוואי נחמדה שהיא עוזרת גם לירידה במשקל. בהמשך הפוסט נלמד מהי הסיבה, אבל לדאבון בעלי משקל יתר – עודף משקל אינו כלול בהתוויות שאושרו על ידי משרד הבריאות. למרות שהתרופה אושרה בישראל על ידי משרד הבריאות, היא אינה כלולה עדיין בסל הבריאות.

תמונה רופא שותה שתן

בתמונה מתועד רופא מתקופת ימי הביניים שמתבונן ומאבחן שתן של חולים על פי צבע ועכירות וגם היה טועם טעמו של השתן לאבחון מחלות שונות. במיוחד היה צורך לאבחן סוכרת על ידי המתיקות שבשתן.  בימים ההם לא היו קיימות בדיקות מעבדה ומיכשור לביצוען כמו בימינו. לפיכך הרופאים היו מאבחנים מחלות רבות על ידי שימוש בחוש הטעם והריח. נא לא להתפלץ, יתכן שנתקלתם גם כיום ברופאי שיניים שמריחים את מחטי הטיפול לאחר שהוצאו מחורים בשיניים. לפי הריח הם מאבחנים את סוג החיידק הגורם לריקבון. הריח מאשר מידית את התוצאות המדוייקות שיתקבלו לאחר יממה של גידול החיידקים במעבדה בתרבית. רופאים מריחים גם כיום פצעי לחץ ונמק בדיוק מאותה סיבה.

אבל כיום תודה לאל, הרופא אינו זקוק לטעום שתן כדי לאבחן סוכרת. כיום משתמשים בסטיקים שנטבלים בשתן – מקלונים המצופים בקצותיהם בחומרים כימיים המשנים את צבעם כאשר נוכח סוכר בשתן. 

למעשה אם נמדד סוכר בשתן, מדובר כבר בסוכרת מתקדמת מאוד, כאשר ערך הסוכר שנמדד בדם גבוה מ-180 (מיליגרם לדציליטר). סוכרת מאובחנת כאשר בבדיקת דם לאחר צום מתקבל ערך הגבוה מ- 125 (מיליגרם/דציליטר). ערך בין 100 עד 124 מוגדר כטרום סוכרת,  ואי טיפול במצב זה יוביל לסוכרת בלתי הפיכה. משום שסוכר בשתן מופיע רק בערכי סוכר גבוהים מאוד בדם, בדיקות דם תקופתיות יעילות יותר מבדיקות שתן לגילוי מוקדם ולמניעת התפתחות סוכרת בלתי הפיכה.

מדוע מופיע סוכר בשתן רק כאשר ערכי הסוכר גבוהים מאוד בדם? מדוע כל עודפי הסוכר בדם אינם מופרשים מיד על ידי הכליות לשתן? הסיבה לכך נעוצה באבולוציה של האדם: בתקופות קדומות כאשר אספקת המזון הייתה בלתי צפויה וסדירה, כי התבססה על ציד וזמינותו בעונות השנה, הגוף לא היה יכול לבזבז שום כמות של סוכר המהווה מקור אנרגיה חיוני לגוף. לפיכך גופנו פיתח מנגנון החזרה (ספיגה) של הסוכר בתחנה האחרונה לפני הפרשתו לשתן על ידי הכליות – בחזרה אל זרם הדם.

מסתבר שמי שאחראיות למשיכה החוזרת של הסוכר מהשתן לדם הן 'משאבות ביולוגיות' המצויוב בכליות. המשאבות האלו הן חלבונים המכונים חלבוני ה- SGLT. בשל פעילות החלבונים האלו, מוחזרים לדם כל עודפי הסוכר והפרשתם לשתן נמנעת. רק כשריכוז הסוכר בדם עולה מאוד ועובר את הסף של 180  (מיליגרם לדציליטר), משאבות ה-SGLT אינן עומדות יותר בעומס ולכן לא מצליחות להשיב יותר  את כל הסוכר מהשתן לדם. על כן רק כשערכי הסוכר בדם  גבוהים מאוד  – רק אז עודף הסוכר מופרש בשתן ולכן הוא הופך ל'מתוק'. כלומר מדובר בתהליך נורמלי שבאופן זה הכליות עוזרות בוויסות רמות הסוכר. זאת כאמור משום שהפרשת הסוכר בשתן כשרמות הסוכר בדם  גבוהות , מסייעת בהורדת רמת הסוכר בדם.

אצל חולי סוכרת לא רק שקיימת בעיה בספיגת הסוכר מהדם לתאי הגוף הנזקקים לו כמקור אנרגיה. בחולי סוכרת מנגנון הוויסות הכלייתי הנורמלי של רמת הסוכר משתבש והספיגה של הסוכר מהשתן לדם אפילו מתגברת ב-20% על אף רמת הסוכר הגבוהה בדם. תהליך לא נורמלי זה גורם לעליה נוספת של רמת הסוכר בדם.  אצל חולי סוכרת הסוכר מורחק מהדם דרך השתן רק כשרמת הסוכר הממוצעת בדם עולה על 220 (מילגרם לדציליטר). זוהי רמה גבוהה מאוד שדורשת הזרקת הורמון האינסולין.  להזרקת אינסולין יש כידוע גם הרבה תופעות לוואי שלא נפרט כאן. בקצרה, מלבד התגברות עמידות (תנגודת) התאים לאינסולין וצורך לעלות במינונים עם השנים, האינסולין גורם אצל חולי סוכרת רבים להשמנה, שהיא עצמה מעלה עוד את העמידות לאינסולין ולהגברת סיבוכי הסוכרת הרבים. נערך גם מחקר רפואי שנתון למחלוקת אצל הרופאים בשל בעיות בגודל הדגימה הסטטיסטית.אבל  מחקר זה הצביע על עליה בהתפתחות ארבעה סוגי סרטן אצל חולי סוכרת המטופלים באינסולין בהשוואה לחולי סוכרת שמטופלים בטיפול אלטרנטיבי – תרופות עוקפות לבלב למיניהן.פרסיגה היא אחת מהן.

פורסיגה, התרופה החדשה פועלת על מנגנון סילוק הסוכר הכלייתי. היא תוקעת טריז בפעולתן של משאבות ה-SGLT בכליות ועל כן מעכבת את פעילות ספיגת עודפי סוכר בחזרה לדם. בשל כך התרופה גורמת לסילוק מסיבי של עודפי הסוכר בדם על ידי הכליות והרחקתם מהשתן. כלומר, בנטילת תרופה זו עולה רמת הסוכר בשתן והעליה 'במתיקות' השתן הופכת דווקא ליתרון.

התרופה שגורמת להפרשת כמות משמעותית של הסוכר בשתן ולירידה ברמות הסוכר בדם, מביאה לשיפור בתנגודת לאינסולין, ואפילו לשיפור בתפקודם של תאי הלבלב אשר מפרישים אינסולין.

כמו לכל תרופה, גם לפורסיגה עשויות להיות תופעות לוואי – רובן קלות אם בכלל. תופעת הלוואי המשמעותית ביותר היא עלייה מועטה יחסית  (של3-5%) בתדירות הופעה של דלקות בדרכי השתן וזיהומים פטריתיים באברי המין. השתן המתוק מהווה קרקע פוריה לצמיחה של חיידקים ופטריות. מתופעת לוואי זו סובלות יותר נשים מגברים (עוד סיבה לברך על שעשעני גבר), אבל ניתן לצמצם סיבוך זה על ידי הרביה בשתייה המדללת את השתן.

אבל בנוסף להשפעה המטיבה של התרופה על איזון משק הסוכר, יש לה גם תופעת לוואי שהיא בדרך כלל חיובית לחולי סוכרת - אבדן הסוכר בשתן מביא למעשה גם להרחקה של קלוריות בשתן ולכן לירידה ממוצעת של כ-5% במשקל (שזה לא מעט).  כיוון שתרופות רבות לסוכרת עלולות לגרום לעליה במשקל, הירידה במשקל היא יתרון נוסף של הפורסיגה.

למרות זאת, הפורסיגה שמשמשת כעת לטיפול משולב יעיל וטוב יותר באיזון חולי סוכרת, היא אושרה להתוויה זו בלבד ולא להתוויה של עודף משקל. אז לבעלי 'המוח השמן', נא לא לפנטז על נטילה של התרופה לאחר זלילה של עוגת שוקולד...

בשל מעוט תופעות הלואי וההשפעה המטיבה של התרופה על רמת הסוכר בדם ועל המשקל, הפורסיגה מעוררת תקוות רבות לחולי הסוכרת (אגב,הן סוכרת מטיפוס1 והן מטיפוס2). אבל צריך לזכור שזוהי תרופה חדשה  ולכן עדיין לא ידועות  ההשלכות של טיפול ממושך לאורך זמן. באופן ספציפי, מטריד נושא השפעתה על הכליות בשימוש ממושך. כיוון שעדיין לא ידוע האם החשיפה הממושכת לערכי סוכר גבוהים בשתן מסכנת את הכליות, התרופה אינה מאושרת לחולי סוכרת עם פגיעה בתפקוד כלייתי וכן גם לא לנשים בהריון. משום כך, יש כמובן חשיבות רבה למעקב סדיר של תפקודי כליה, בבדיקות דם ושתן רבעוניות אצל נוטלי התרופה. אך מכיוון שבדיקות רבעוניות כאלו נערכות במילא בחולי סוכרת, השפעות שליליות אם יהיו יתגלו במהרה ויובילו להפסקת נטילת התרופה אם תתגלה תחילת השפעה רעה על פעילות הכליות.

אז מה למדנו? מתיקות השתן שהיה לה ערך אבחנתי לסוכרת נובעת ממנגנון שאינו יעיל במיוחד לסילוק עודפי הסוכר מהדם. התרופה החדשה דווקא מעודדת את הפרשת עודפי הסוכר מהדם ומייעלת את והרחקתם בשתן.

עריכה

תרופה חדשה הפועלת על פי אותו עיקרון אושרה לשימוש על ידי משרד הבריאות.
שם התרופה הוא ג'רדיאנס דואו (Jardiance duo). על פי המידע לרופא  המבוסס על המחקרים הקליניים המקדימים - דווח על אפקט מיטיב על הלב (הפעילות הקרדיו-ואסקולרית). אפקט נוסף זה מעלה את רמת הבטיחות של התרופה גם על פעילות שריר הלב.  

שני תפוחים ואמונות טפלות

שני תפוחים, שני אדומים
נפלו על דשא רך
התגלגלו, התכרבלו
בתוך העשב
הם זימזמו, הם נימנמו
וטוב להם כל כך
מתפוחים מה כבר אפשר
לדרוש בעצם

אלו מילות השיר 'שני תפוחים' שחיבר אהוד מנור ז"ל, אשר לו הוקדש היום הדודל של גוגל

האסוציאציה לשיר הזה היא נושא הפוסט, שהוא אמונות טפלות ומיתוסים בקרב הציבור בענייני אוכל ובריאות . ולא חסרים כאלה.

למשל, התפוחים. מרבית שומרי הדיאטות חושבים שצריך לאכול תפוחים ירוקים חמוצים, כי הם מכילים פחות סוכר מאשר תפוחים אדומים. אז לא. לתפוחים אדומים וירוקים יש אותה כמות של סוכר. בירוקים יש רק חומצות טעם טבעי שעושות חמוץ על הלשון.

ואני זוכר בילדותי כיצד כמעט גוועתי בצמא, כאשר הורי אסרו עלי לשתות מים במשך שעתיים לאחר אכילת אבטיח: "אבא כבר עברו שעתיים? אני צמא", שאלתי. והתשובה "לא, רק בעוד חמש דקות יסתיימו שעתיים". עוד מיתוס לא מבוסס מדעית שרווח בציבור.

ובכלל המחשבה ששתיית מים לאחר אכילת פירות (שבעצמם מכילים מים) גורמת לשלשולים וכאבי בטן, היא כמובן עורבא פרח.

ואומרים לא לשתות חלב שעתיים (בדיוק) לאחר אכילת בשר בגלל סיבה אחרת שקשורה לכשרות, אבל מה כאשר הגדי נאכל עם חלב שאינו של אמו?

יש אנשים שאלרגיים לסויה (אז אולי היא לא טובה לכולם)?

יש אנשים שאלרגיים לדגנים (גלוטן), 8% בלבד מהאוכלוסיה - ומכך יש מסיקים כי גלוטן לא טוב לכולם!

יש אנשים שאלרגיים לבוטנים ואגוזים (אז אולי זה סימן שכולם צריכים להפסיק לאכלם).

יש אנשים שאלרגיים לקטניות (אז גם אותם כולם צריכים להפסיק לאכול)?

יש אנשים שאלרגיים לפירות וירקות אלה או אחרים, במידה זו או אחרת...

יש אנשים שאלרגיים לביצים...

יש אנשים שאלרגיים לחלב (וברוסיה בתוכנית טלוויזיה כבר המליצו להפסיק לאכול חלב ומוצריו).

יש אנשים רגישים במיוחד לאלכוהול (כמעט כל הסינים), אז תאמרו לצעירים להפסיק לשתות בגלל זה?אלרגיה למזון היא תגובה של מערכת החיסון שלנו. והיא אינדיבידואלית לכל אחד. רגישות למזון מסוים נובעת למשל מרמה נמוכה של אנזים מסוים אצל אנשים מסוימים. או שהגוף יוצר נוגדנים כנגד מרכיבי מזון מסויימים.

אומרים לכם שאכילה של בשר זה לא בריא. גם כשהיא במידה והבשר הוא בשר רזה. ובעצם קבוצה מסוימת טוענת נמרצות שבשר אינו מיועד למאכל אדם. זה כמובן נובע בחלקו מאידיאולוגיה. אבל יש אידיאולוגים שמנפנפים בעניין הבריאות שבעיניין.

אבל תגידו, מדוע אין אנשים אלרגיים לבשר?
חומר למחשבה!

וכשאני מציין בשר - הכוונה לבקר, כבש, עוף וחזיר. לא לדגים ופירות ים - שגם אליהם יש אנשים אלרגיים.

גם אלו שחושבים שהם אלרגיים לבשר, סביר להניח שהם אלרגיים לתוספות והכימיקלים התעשייתיים שמוסיפים למוצרי בשר, ולא לבשר עצמו.

ומה תגידו על כך שאין אלרגיה לבשר, כי בעלי החיים היונקים קרובים לנו מבחינה גנטית מאשר הצמחים? שמערכת החיסון שלנו עשויה להגיב בעוז דווקא לשונה ולזר?

אנשים חושבים שיש מזונות בריאות. אבל האמת היא רק שיש מזונות שפחות מזיקים בכמות גדולה (כי אין להם חומרי E, 
משמרים או צבעי מאכל). ולכן אולי ניתן לומר שהם רק בריאים יותר. ועל העניין המפוקפק של שימוש במזון כתרופה – עוד אכתוב בעתיד. מזון אינו תרופה! ולגבי עניין מזעור הסיכונים, ראו בהמשך הכתבה.

והמאמרים שהמאמינים מביאים כהוכחה שתבלין זה או אחר הוא תרופה - האם אתם מדענים ומבינים את החומר המדעי הניסויי על בוריו, כדי שתוכלו בכלל לשפוט אותו (מלבד שראיתם התייחסות אליהם בסיינטיפיק מעריב או סלונה)? האם אתם מבינים שגם אם תאכלו קילו קינמון, כורכום או פטרוזיליה - לא תגיעו לכמויות שאפילו יזיזו לגופכם, (ואולי רק יזיקו)?

אז "מזון בריאות" = מזון פחות מזיק (לא תמיד כפי שתראו)?! וזה מזכיר לי שגבינה 5% שומן (בישראל) = גבינה 95% נטולת שומן (fat free) בארה"ב.

ומדוע חנויות "בריאות" הצצות כמו פטריות לאחר גשם, מוכרות פירות טריים ויבשים כמזון בריאות (ד"א, במחיר פי 3 מהירקן)? מה, הסוכר שבפירות בריא? תזללו את זה ותקבלו סוכרת וסתימת עורקים מהטריגליצרידים? ומה עם הכימיקלים, הסולפיטים המשמרים שבפירות היבשים ובגרנולות - זה בריא? האם אתם בטוחים שסולקו כל חומרי ההדברה? האם אין שם עודף נתרן? (שמסוכן לא פחות מחומרי E) האם על המוצרים האלה יש תעודת כשרות מרבנות שומרת הבריאות?

ומה יכול לענות רופא שבישר על סרטן לחולה, ששואל:
"אבל דוקטור, איך זה? הרי אני אוכל כל כך בריא"!

ומה יכול לענות רופא לחולה שלקה בלבו, ששואל: "אבל דוקטור, איך זה? אני אוכל כל כך בריא והולך פעמיים בשבוע לחדר כושר"?
אז אולי נוח לנו להאשים את הכל, מלבד את הגנטיקה האינדיבידואלית שלנו (והגורמים הסביבתיים שמזיקים לנו באמת ואנחנו מתעלמים מהם?

חומר למחשבה.

***

ולאלה שקוראים תגר על כתבה מעין זו, המערערת על האמונות ותפישות הבריאות הרווחות בציבור - ממליץ לקרוא את הספר הזה:

ד"ר דייוויד אגוס (אחד האונקולוגים וחוקרי הסרטן המובילים בעולם, הנושא את דגל החדשנות הטכנולוגית) מתמודד בספרו הקץ למחלות עם שאלות היסוד הללו, קורא תיגר על מוסכמות ותיקות, ומנפץ תפישׂות מוטעות על משמעותו של המונח "בריאות". כולל, ניפוץ מיתוסים כל מיני טרנדים של תזונה ודיאטות " בריאות" של כל מיני גוּרוּז.

נקודות המבט שלו המבוססות על עובדות, יכולות ללמד אותנו כיצד להקטין סיכויים לכלל המחלות.

הספר מלא גם בתשובות לשאלות מעשיות רבות, שלא ניתן להתעלם מהן ׁ(כפי שכתוב בדף הכריכה האחורי), כמו:

* איך עלולה נטילת מולטי-ויטמינים להגדיל משמעותית ולאורך זמן את הסיכון ללקות בסרטן.

* מדוע ישיבה במשך רוב שעות היום, גם אם היא באה בעקבות אימון בוקר מפרך, עלולה להזיק לנו לא פחות מעישון.

* כיצד עלולים דברים קטנים וחמקמקים הגורמים דלקות – מעקבים גבוהים ועד צינון עונתי – להביא להתקפי לב קטלניים, ואפילו לגזול מאיתנו את שפיותנו.

* כיצד יכולות שלוש תרופות לא יקרות – אספירין, סטטינים וחיסון שנתי נגד שפעת – לשפר בצורה משמעותית את מסלול בריאותנו.

ועוד כהנה וכהנה דברים מועילים בספר.

והרי רשימה חלקית של הביקורות:

"כרופא, מדען ומדריך ידידותי, ד"ר דייוויד אגוס לוקח את קוראיו למסע מרתק בין רעיונות ועובדות הקשורים לבריאות ולמחלות.סביר מאוד להניח שלאחר שתקראו ספר זה, תשנו לפחות חלק מהשקפותיכם בנושא בריאות ומחלות."
מארי גל-מאן, PhD, חתן פרס נובל לפיזיקה, 1969

"הקץ למחלות מלא ברעיונות חדשניים המגובים בעובדות מדעיות, והוא מפשט עבור הקוראים התפתחויות חיוניות ומורכבות המתרחשות כיום בעולם הרפואה, ומלמד אותנו כיצד לנצל עד תום מה שעומד לרשותנו, ואת מה שעוד עתיד להגיע."
מייקל דל, מייסד ומנכ"ל חברת Dell

"הקץ למחלות עשוי לשנות את כל מה שחשבתם שאתם יודעים על בריאות. הוא מעורר מחשבה והשראה גם יחד. מומלץ בחום".

ד"ר דין אורניש, פרופסור לרפואה באוניברסיטת קליפורניה בסן-פרנסיסקו.


גם אני ממליץ עליו בחום. לא רק שתפיסות הקורא לגבי מזון ובריאות ישתנו בעיקבות הקריאה, אלא גם ילמד מהו באמת הדבר החשוב ביותר שיוכלו לעשות היום - כדי לשמור על בריאותו ואושרו בלי להוציא על כך פרוטה.