דרוש שידוך למתושלח

ביום חמישי ה- 24 בנובמבר 2011, נערך בקיבוץ קטורה שבדרום  טקס נטיעה למתושלח העץ. וודאי שואלים אתם מה כל כך מיוחד בטקס כזה. ובכן, מתושלח הוא מין עץ שנכחד מהעולם והוחזר לחיים. לא רק שהטקס המרגש נובע מהצלחה להחיות מין נכחד, אלא כאן, בארצנו הקטנטונת, נקבע שיא עולמי חדש - מדענית ישראלית הצליחה להנביט זרע מתקופת בית שני. זרע כבן 2000 שנים!

מתושלח בינקותו לאחר החייאתו

אז מיהו מתושלח? סיפור שהיה כך היה. לפני 53 שנים , מצא פרופסור יגאל ידין בחפירות מצדה כד ובו גלעיני תמרים בני אלפיים שנה. הגלעינים (זרעים) האלה היו של עץ דקל מזן עתיק אשר נכחד לאחר כישלון מרד בר כוכבא. זן נדיר זה, המכונה תמר יהודה, היה ידוע כבעל סגולות רפואיות רבות. על פי המקורות, בימי קדם שימשו פירותיו לטפול במחלות לב, הפרעות נשימה, קשיי זיכרון ובדיכאון.

הזרעים העתיקים האלה נשמרו באוניברסיטת בר אילן, עד אשר לפני כשתיים עשרה שנים, נרכשו שלושה זרעים על ידי ד''ר שרה סלון (מנהלת המרכז לחקר רפואה טבעית במרכז הרפואי הדסה), כדי לנסות להנביט את הגלעינים.

לזרעי עצים יש יכולת נביטה מוגבלת, שהיא בדרך כלל לא יותר משנים אחדות ועד מספר עשרות שנים, בהתאם למין העץ. סופרו גוזמאות על נביטת זרעי דגנים מתקופת הפרעונים, או על נביטת גרעיני תירס שנמצאו בקברים עתיקים באמריקה. אך למעשה לסיפורים המפוקפקים האלה אין בסיס מדעי. השיא הידוע במדע ליכולת נביטה היה של זרעים של צמח המכונה Canna compacta , שנמצאו בארגנטינה כלואים ברעשן מקליפת אגוז (קסטנייטה). במקרה זה מקצת הזרעים הכלואים באגוז שמרו עדיין על חיוניותם ונבטו. לפי תיארוך על פי שיטת פחמן 14, גילם היה 600 שנה. זה היה השיא העולמי.

למרות זאת, ד"ר סלון סברה שזרעי התמר בני האלפיים שנה שנמצאו במצדה עשויים לנבוט, כי הם נשמרו בסביבה חמה ויבשה עד למציאתם. לכן היא מסרה את גלעיני תמר יהודה האלה להנבטה אצל ד''ר איליין סולוואי - מומחית לחקלאות מדברית במכון ערבה לחקר הסביבה, בקיבוץ קטורה שבערבה. מבין הזרעים שקיבלה, רק אחד הצליח לנבוט. וכשהשתיל היה בן 15 חדשים, נבדק גילו באמצעות בדיקת פחמן 14 , שהראתה כי הגלעין הוא מתקופת המצור הרומאי על מצדה, לפני כ- 2000 שנה. זהו כנראה הזרע העתיק ביותר בעולם שאי פעם נבט. בדיקות גנטיות הראו כי קיימים הבדלים משמעותיים בין תמר יהודה העתיק לבין זני התמרים המודרניים של היום.

עץ התמר נמנה על משפחת הדקליים. זהו עץ-דו ביתי, כלומר יש עצים זכרים שבהם פורחים פרחים זכריים ועצי נקבה שבהם פורחים פרחים נקביים. הפרחים הזכריים גדלים על עץ אחד והפרחים הנקביים על עץ אחר. הפרחים הזכריים מכילים רק אבקנים. והרוח מעבירה את האבקה שלהם לפרחים הנקביים שבעץ הנקבי שמפרה אותם. לאחר ההפריה מתפתח הפרי. 

לשתיל תמר שנובט לוקח כ-7 שנים עד שהוא פורח לראשונה. כשנבט הזרע של תמר יהודה, עדיין לא ידעו את מינו. קיוו שהשתיל יהיה עץ נקבי, כי אז אפשר יהיה לבחון אם פירותיו הינם אכן בעלי סגולות רפואיות. מאחורי כך עמדה המחשבה שאולי תרופות עתיקות יומין יהיו התרופות של מחר. אולם רק לאחר הפריחה , גילו  לדאבון לב שהוא דווקא זכר.

אז כאמור רק ב- 24 בנובמבר 2011, העבירו את העץ הצעיר (שעד אז גדל בעציץ בתנאים מבוקרים) ונטעו אותו באדמת הקיבוץ בקטורה בטקס מכובד - שבו ניתן לעץ השם 'מתושלח' (בהשראת מתושלח המקראי, שעליו נאמר שחי קרוב לאלף שנה) . 

השמחה הייתה רבה, כי הצליחו להחיות את מתושלח העץ. אך להמשך קיום הזן, מתושלח זקוק לשידוך.

יש לכם רעיון?

***

חג הסוכות הוא אחד מחגי ישראל המסמלים את הטבע וכמה אבסורדי הוא שדווקא חג זה הפך ל'חג הכאסח'. חג השחתת הטבע. הדקלים המשמשים הן ללולבים והן לסכך - חשבתם פעם מאין מספקים את הדרוש לקיום מצוות החג? בפוסט הזה תלמדו כיצד. במילים פשוטות - בעזרת כאסח של הדקלים. ואחרי הקריאה יובן מדוע בסוכות הבא ישלם עם ישראל יותר עבור הסכך והלולבים של ארבעת המינים. 

צילום רב הכותל

מקור: לולבים לולבים לולבים, חברת הספקת לולבים וסכך

הרי כותרת ותקציר כתבה שפורסמה בעיתון הארץ:

"וכיסחת בחגיך: עשרות עצי דקל בנחל חרוד הושחתו בשביל הלולבים
יערני קק"ל, שערכו סיור שגרתי בנחל, הופתעו לגלות עצי דקל עירומים מענפיהם. "מדובר בפגיעה אנושה בעצים. נפגע אמיר הצמיחה שלהם, דבר שיביא קרוב לודאי למותם של העצים, אמר גיל עצמון מקק"ל"

אלי אשכנזי 30.08.2009 "

מאיר קאופמן, יערן קק''ל בגלבוע, לצד תמר שהושחת. מקור: הארץ

בגלל מצוות סוכות, היו מקרים שעצים שלמים נעקרו ממקומם. אבל גם גיזום הבלתי מבוקר מביא לכך שעצים רבים נותרו עירומים מכל ענפיהם. רבים חושבים לא נורא,עד סוכות הבא העצים יתחדשו. אז זהו שלא !

הצמיחה של ענפי הדקל אינה נעשית לאורך כל הגזע אלא רק בקצהו. הקצה הזה הוא קודקוד הצמיחה ומכונה לב הדקל. אם ענפים נגזמים - אין יותר צמיחה מתחת לגיזום, לכן גיזום פרוע יכול להשאיר דקל מכוער (ארוך כמו תורן עם ציצית זעירה בראשו). ובשנה הבאה, ה'מאכרים' של הסככות יצטרכו לטפס גבוה יותר כדי לגזום ולכער עוד את העץ - לכן גם תצטרכו לשלם יותר עבור הסכך והלולבים.

אבל לידיעה - אם חלילה נגזם לב הדקל בראש העץ - משמעו הריגת העץ!

תשאלו אם כן לשם מה יגזמו את לב הדקל?

ראשית בשל טעות וחוסר ידע. שנית, על פי הרמב"ם לבבות דקל הם סגולה להגברת פוריות הגבר. לב דקל - קודקוד הצמיחה של מיני דקל שונים נחשב גם מעדן ותוסף מקובל לסלטים. עכשיו אחרי שקראתם זאת, אולי יהיו לכם ייסורי מצפון כשתאכלו לבבות דקל.

ובכלל הידעתם שכרבע ממיני הדקלים מצויים בסכנת הכחדה ברמות שונות?
וגורלם עשוי להיות כמו גורל דקל יהודה שהוכחד לפני 2,000 שנה  - סיפור ההחייאה של מתושלח והמאמצים לחפש לו שידוך.


המאמץ המדעי לשמר מיני דקליים בהכחדה הוא מועט, כמו לגבי שאר הצמחים בסכנת הכחדה. קל יותר לעשות מאמצים כדי להציל בעל חיים חמוד מכוסה פלומה או ציציות, מאשר לגייס כסף עבור הצלת צמחים. בדרך כלל שימור צמחים, אם בכלל נעשה, הוא במסגרת שמירת אזור המחיה של חיות בסכנה.

בשנים קודמות יצאו הרבנים הראשיים נגד התופעה של הגיזום הפיראטי של הדקלים, ואפילו ציינו כי "סוכה עם סכך גנוב בעצם אינה כשרה". בשנים עברו אף הוטלו פה ושם קנסות של אלפי שקלים על גיזום עצי בר, למי שנתפס.
בקק"ל מנסים להילחם בתופעה גם על ידי חלוקת סכך, שנאסף מפעולות דילול שגרתיות, בחינם.

אז שיהיה חג סוכות שמח
ורחמנות על הדקלים