יום חמישי, 23 בנובמבר 2017

בין שבילי גן תנ"כי ומסיבת גורמה


יותר מזה אי אפשר היה להזמין כדי לחגוג סופ"ש יומולדת. גם שמש סתווית נפלאה, גם גסטרונומיה מוצלחת והדובדבן שבקצפת טיול בגן תנכ"י. 

מירושלים יצאנו בעשר וחצי בערך בבוקר יום שישי. בכביש מס 1 פנינו ימינה  בצומת קרית יערים לכיוון אבו גוש. ליד תחנת דלק פנינו שמאלה לכיוון נווה אילן ומיד ימינה לפי השילוט אל יד השמונה. 



















כמחצית השעה מיציאתנו, ביד השמונה התאחדנו עם המשפחה המוזמנת שחיכתה לנו במסעדה הכפרית. 

סיפור המקום מעניין בפני עצמו. בתחילת שנות ה- 70, בישוב ליד חופו של פיורד בפינלנד - קבוצת נוצרים אוהבי תנ"ך והעם היהודי, החליטה לנטוש את מולדתם ולעשות עלייה לארץ ישראל. אלה שניחנו בסבלנות בשמים לבירוקרטיה הישראלית, המתינו בעיקשות עד תמו המגעים עם המוסדות המיישבים ועד אשר נקבע להם מקום לנחלה - על גבעה חשופה בין אבו גוש לנווה אילן. למקום הם קראו 'יד השמונה'  - לזכר שמונה יהודים שנשלחו למחנות ההשמדה מפינלנד למורת רוחם של חברי הקבוצה הפינית המיוסרים, על ששלטונות פינלנד לא עשו דבר להצילם.




בתחילה נבנו בישוב בתי אבן ובהמשך נוספו גם בתי עץ חסונים שהובאו מפינלנד. הקבוצה הקטנה מפינלנד הלכה וגדלה וצהלות ילדיה בהירי שיער נשמעו בינות עצי החורש. בהמשך הקהילה התרחבה ונוספו לה גם ישראלים כהי שיער. ואת הקהילה, נוצרים כיהודים, מאחדת אמונה משותפת שהמשיח שיגיע בבוא יום הוא ישוע (ישו). 

במקום נבנו גם חדרי אירוח, אולם הופעות קטן ומסעדה כפרית בנויה עץ חסון. במסעדה חגגו לי המשפחה.




במקום מתקיימת מסורת רבת שנים של בראנץ (בוצריים) יום שישי. מסורת ששמה יצאה למרחקים ומהווה סיבה בפני עצמה לעליה לרגל לעוטף ירושלים או בדרך לירושלים. לא לחינם היא מתהדרת בתואר "הטובה באיזור", עם שפע של אוכל מעולה, נוף הרים צלול כיין ואווירה. מסעדות טובות רבות נפתחות ונסגרות. זו שורדת לפחות עשרים שנה מאז שהכרנו אותה לראשונה. ביקרנו בה מספר פעמים יחד עם הילדים כשהיו קטנים. לאחר הארוחה בשישי (אחת לחודש בערך, בקיץ בתדירות גבוהה יותר) -  מתקיימת באולם הצמוד גם הופעה מתחלפת איכותית, של הרכבי כלים וזמר. המחיר להופעה בנוסף. כדאי להתעדכן מראש על המועדים והתוכנית המוזיקלית. ביום השישי האחרון לא הייתה הופעה לצערי, אך הארוחה הייתה נהדרת כמיטב המסורת שאף פעם לא איכזבה.

אני רוצה להזהיר ישראלים בעלי כרס משתפלת שאינם יכולים לעמוד בשפע כזה מבלי להעמיס צלחת אחר צלחת. להזהיר שמאוד כדאי להצטייד בדחיית סיפוקים - פן חלילה תגיעו לחדר מיון בשל זלילת יתר. אבל רבים מהאורחים מעמיסים בצלחות הרבה מעבר למה שמסוגלים לאכול אפילו בחלומותיהם. עיניים גדולות מאוד להם. וכמות האוכל המפונה מהשולחנות ונזרקת לפחי האשפה - רבה עד מאוד מזו הנאכלת. וואו חשבתי, כמה נפשות רעבות אפשר היה להאכיל במה שנזרק. נהנתנות חזירית כזו מאוד מצערת אותי ואפילו מעיבה לי שמחת יום הולדת, כאשר אני יודע שבישראל אשר מנהיגיה מתגאים בכלכלה שלה - אחד משלושה ילדים רעב. כאשר בשעה זו שאנחנו מסיימים את המסיבה הגסטרונומית,  ילדים וזקנים מגיעים לשוק מח'נה-יהודה ומלקטים מפחי האשפה את הסחורה הנזרקת בהמוניה. ואני נזכר בעצב בסיפורי אבא שלי שהתגנב מתחומי הגטו ואסף כילד קליפות תפוחי אדמה מפחי אשפה של בתי הגויים האוקראינים וממטבח הקלגסים הנאצים, כדי להביא למשפחתו, תוך סיכון בהוצאה להורג אם יתפס.

וכאן לאורחים ביד השמונה מוצע שפע (שפע זה בלשון המעטה). מבחר לחמים טריים, דגנים, מיני דגים, פשטידות, קישים, ממולאים, מיני פסטה, גבינות צאן וכמובן שלל סלטים, סלטי ירקות ופירות טריים, זיתים וחמוצים. מהביצים - שקשוקה טובה ויש גם דוכן יעודי נפרד שבו מכינים במקום חביתות עם מבחר תוספות (בצל, פטריות...) לפי הזמנה אישית. והתמונות לא יכולות להכיל את השפע.




והסלק הממולא - אין דברים כאלה









רוצה לציין במיוחד את הסלק הממולא שלא אכלתי כמוהו עד כה. ובכלל הכל היה מאוד טעים. דרוג חמישה כוכבים פלוס ממני ומכל המשפחה על הכל.

וגם מתוקים לא חסר. ובעלי הכרס המשתפלת מעמיסים. כמו לילדים יש להם קיבה נוספת למתוקים.


וסליחה שחתחתי את הזוללת בעמידה



עם דחיית סיפוקים לא קלה, נטלתי לעצמי לקינוח קוביית פאי פרג קטנה (אני מאוד אוהב מאפי פרג טרי, אולי זה בגלל האופיאטים - לא סתם) ופרוסה דקיקה של עוגת שמנת (מאה אחוז מאוזנת לפי עקרונות ה- ZONE). שניהם היו טעימים, אם כי פאי הפרג היה מעט מתוק לטעמי. אבל עפתי באמת על המנה הקטנטונת שנטלתי מפאי התפוחים עם בצק פריך. תענוג אמיתי ממש. ולהזכיר, היה שם שפע עצום של מבחר עוגות, דברי מתיקה שונים, פירות וגלידות. ושוב ציער אותי לראות את המעמיסים עד כלות ואת הכמות העצומה שנזרקת לפחי האשפה. בכל מסעותי בעולם לא ראיתי תופעת בליסה כזו ב'אכול כפי יכולתך'. האם זו תופעה יהודית? מישהו חייב לערוך מחקר אנתרפולוגי בנושא.

המחיר לארוחת שפע בלתי מוגבלת שכזו אינו יקר יחסית לאיכות הגבוהה וגם ביחס למחירים הגבוהים יותר במקומות אחרים כאלה. מחיר לסועד מבוגר - 95 שקלים. מחיר לילד עד גיל עשר - 75 שקלים. אבל הפעם לא ראיתי ילדים בכלל. כדאי להזמין מקום מראש. טלפון: 02-5343956 

אבל הקינוח האמיתי היה טיול בגן התנ"כי שאליו מוביל שביל מהחצר האחורית של המסעדה. הגן התנ"כי פתוח לכל ואפשר לסייר בו ללא תשלום. היופי, השקט והשלווה גם הם בחינם. יש גם גישה אל הגן משביל בקדמת המסעדה, ללא צורך להכנס דרכה. 



הגן התנ"כי משתרע על פני שמונה דונמים והוא ממחיש אורחות חיים ותרבות מתקופות המקרא, בית שני, המשנה והתלמוד. יש בו שילוב ממצאים ארכאולוגיים אותנטיים ושחזורים. הסיור כאמור בחינם, אך מי שרוצה הסברים -  יאלץ לארגן קבוצה קטנה והדרכה בתשלום סמלי. בהחלט שווה ומומלץ למגיע למקום לראשונה. אבל גם ללא הסברים, יש מסלולים רגליים יפהפיים לטיולים בינות שבילי כרמים מול נוף הרי ירושלים. יש בגן גם דרכי עפר לג`יפים ולרוכבי אופניים. פרטים על הסיור במקום כאן

וכמה תמונות כאן להתרשמות:


 




 



את המסיבה השניה ערכה לי המשפחה בשבת בצהריים במסעדת סאטיה הירושלמית בראשות השף אילן גרוסי, לשעבר בעל המסעדה המיתולוגית צ'אקרה.
אך למסיבה זו מגיע שאקדיש רשומה נוספת ונפרדת לשבת.


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

אפשר להשאיר תגובה כאן