יום חמישי, 9 בנובמבר 2017

מה שאנחנו אוכלים נמצא על מדף הכימיקלים - הרגלי אכילה חלק א'



תארו לכם שהייתם באים להתארח אצלי במעבדה והייתי מגיש לכם בפינת אכילה סלט ירקות. "עם מה אתם רוצים את הסלט"? הייתי שואל אתכם. "וכמה כפיות סוכר לתה"? ונניח שהייתם אומרים את הסלט עם מלח ולימון, ושתי כפיות סוכר לתה.

ואז אני רואה את מבטכם הנדהם כאשר אני עולה על הדרגש, ומוריד ממדף הכימיקלים מיכלי פלסטיק שעליהם מסומן 'סודיום כלוריד', 'חומצה ציטרית' ו'סוכרוז'. ועוד שניה תברחו. וודאי תחשבו שאני מרעיל אתכם.



אבל אל דאגה. סודיום כלוריד הוא אותו מלח שאנחנו אוכלים במלחיות, רק הרבה יותר נקי ממנו כשהוא מיוצר עבור תקן מעבדתי.

סוכרוז זה השם הכימי של הסוכר שאנחנו שמים בתה וגם הוא נקי הרבה יותר 'ככימיקל' במעבדה. אבל 'חומצה ציטרית' לעזאזל, מה זה? נשמע מפחיד ואני רואה את מבטכם המבועת. ובכן, איך אומרים בצרפתית לימון? אה, ציטרון! חומצה ציטרית במים היא פשוט מיץ לימון. ומדוע מיץ לימון חמוץ? זה מהחומצה הציטרית.
אז הנה אכין לכם מיץ לימון. אקח מי מעבדה טהורים (בשתי דרגות סינון גבוהות יותר ממי השתיה שלכם), אשקול מעט גרגרי חומצה ציטרית, אכניס לקנקן אבקת סוכרוז, והרי לכם מיץ לימון משובח.

כן, כן תגידו לי - אבל זה מלאכותי. במיץ לימון טבעי יש גם ויטמין סי. ויטמין סי אתם רוצים? וכבר אני עולה בדרגש אל מדף הכימיקלים, ואני מוריד מיכל שעליו מסומן 'חומצה אסקורבית'. חומצה אסקורבית היא ויטמין סי טהור.

גבירותי ורבותי אין כל שוני בין החומרים 'הטבעיים' שאתם משתמשים בבית לבין הכימיקלים עם השמות המפחידים האלה. אתם בעצם אוכלים כימיה של חומרי טבע.

כשהחלב מחמיץ - נוצרת בעצם 'חומצה לאקטית' על ידי החיידקים מחמיצי החלב. איזה סוכר יש בחלב? לקטוז נכון? אז כשהלקטוז מחמיץ - נוצרת חומצה לקטית. וכשאתם עושים הרבה פעילות גופנית, כואבים לכם לאחר מכן השרירים. אתם יודעים מדוע? כי גפ השרירים שלכם יוצרים הרבה חומצה לקטית בעקבות תהליך נשימה מאומצת שהוא בעצם שרשרת תגובות ביוכימיות. והחומצה הלקטית המצטברת בשריר בפעילות מאומצת - מכאיבה לשרירים. ובכלל בתהליך הנשימה, בתאי הגוף מתפרק הסוכר ומתגלגל בשרשרת למבחר חומצות תוך שחרור אנרגיה למשל לחומצת לימון (חומצה ציטרית) וחומצת תפוחים (חומצה פומארית) - כמו במיצי פירות. כלומר ניתן לומר שמבחינה פילוסופית, בתהליך הנשימה ושחרור אנרגיה - אנחנו מתחילים כ- 'פֵּירוֹת' (חומצות פירות) ומסיימים כ- 'פָּרוֹת' (חומצת חלב).


במחלקה לכימיה ביולוגית שבה קיבלתי תואר דוקטור, אחד החוקרים הבכירים היה ישעיהו ליבוביץ, לפני שפרש לפנסיה והמשיך לעסוק בפילוסופיה. וסיפרו עליו שכאשר היה עורך בחינה בעל פה לצורך קבלת מסטר בביוכימיה, היה פותח את הבחינה ושואל סטודנטית מפוחדת : "מה אכלת היום לארוחת בוקר"? והיא ענתה: "מרוב התרגשות לא אכלתי דבר". ולא ידעה עד כמה 'הסתבכה' כי עוד מעט ישאל אותה על התהליכים הביוכימיים המתרחשים בצום - על פירוק חומרי התשמורת, השומן והגליקוגן, על השרשרת הביוכימית של תהליך הגלוּקוֹנֶאוֹגֶנֶזה... 
"אז מה אכלת אתמול לארוחת בוקר"? הרים מעט את קולו. 
והיא פרטה: "כריך גבינה וזיתים שחורים". 
אהה! אמר בקריאת ניצחון "על העץ הזיתים ירוקים, מדוע הזיתים שאכלת שחורים"?
והסטודנטית שידעה לספר על מסלולי הגליקוליזה ועל החימצון במעגל קרבס שעובר הכריך שלה לאחר עיכול ראשוני במערכת העיכול, אך כשחיוורון על פניה, לא ידעה מה עושה את הזיתים לשחורים.

אז ככה - כל מיני הזיתים שאנחנו אוכלים, בעצם עוברים תהליכי עיבוד תעשייתי. הזיתים מושחרים על ידי אשכרה כימיקל. ולא סתם כימיקל. מדובר בסודיום הידרוקסיד. מי שיעז לאכול אותו יחוררו המעיים שלו ותכולתם תשפך לחלל הבטן. נא לא לנסות בבית, למי שחפץ חיים.
הבסיס (שמסוכן כמו חומצה) שבכימיקל הזה גורם להשחרת הזיתים. לפני שאנחנו אוכלים אותם נשטפים היטב שאריות סודיום ההידרוקסיד (כשהכל תקין בהליך הייצור ונערכת בקרת איכות).  

אז לכל אלה שחושבים כי אוכלים אך ורק מזון טבעי (טבעונים, פליאו ושאר ירקות) - אתם בעצם אוכלים כימיקלים. הרבה כימיקלים. גם הברזל, החומצה הפולית והויטמין B12 כתוספי מזון - הם כימיקלים מהמדף.
חומר למחשבה.

ושאלה לסיום - האם הייתם מוכנים לאכול מזון לכלבים או לחתולים? וכי מדוע לא? האם יש סיבה לכך או שמא מדובר בפסיכולוגיה ושטיפות מוח של חברה פלצנית
על כך ברשומה הבאה.


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

אפשר להשאיר תגובה כאן