בגיל שלוש ורבע, כשנולד אחיה של הבת שלי - היא לקחה את זה מאוד קשה. למרות שהכנו אותה לכך. כחצי שנה לפני לידת אחיה, העברנו אותה ממיטת תינוקות למיטת ילדים, שלא תחשוב שלקחנו ממנה את המיטה לטובת אחיה. עד הלידה איחסנו את המיטה ואת הלול במחסן. כשנולד, התעלמה מקיומו בביקור אצל אימא שלה בבית החולים לאחר הלידה. וכשהגיע אחיה לבית היא החלה פתאום להרטיב במיטה (לאחר שנגמלה בגיל שנה וחצי). כמובן לא עשינו מכך סיפור, ותוך מספר ימים הפסיקה להרטיב. אבל היא גם ביקשה לעצמה מוצץ כמו לאחיה. אז נקטתי בשיטה מספר חינוך רוסי של אבא שלי. לקחתי מוצץ שמרחתי אותו קודם בשום (לאחר שטיפת שאריות השום כמובן) ונתתי לה. היא כמובן הוציאה אותו מיד מפיה. "מה יש, לא רצית מוצץ"? שאלתי אותה. "לא אני לא רוצה עכשיו, בפעם אחרת". יותר לא רצתה מוצץ כמובן. זמן מה לאחר כן - כשנתנו לה לאכול משהו שהיה מתובל בשום, היא ציינה שלאוכל יש טעם של מוצץ. זה לא הפריע לה לאכול יותר מאוחר מאכלים מתובלים בשום כאשר שכחה מהעניין.
זה היה כל כך משעשע, היא עברה אחד אחד מזוגתי (הסבתא), לאימא שלה, לאבא שלה, אלי ואל הבן (הדוד שלה שהיא מאוד אוהבת) וביקשה מכל אחד לקרוא לה את הסיפור ולאחר הקריאה חזרה וסיפרה לכל אחד בסגנון חופשי כשהיא מדפדפת בין דפי הספר. הספר מתאר מה לצפות עד ללידה וכשהתינוק יהיה מוכן להיוולד, סבתא תבוא לשמור עליה. לאחר מכן מה לצפות כשהאח הקטן יחזור הביתה עם ההורים. שבהתחלה הוא יבכה הרבה, כי הוא עוד לא יודע לדבר ולהסביר מה הוא צריך או רוצה. ושהוא יינק מאימא, כי החלב של אימא זה האוכל היחיד שהוא אוכל בהתחלה. וכדומה.
לאחרונה קטינא בת הארבע וחצי מלווה את ציוריה בכתיבת אותיות ומילים. כמו שאופייני אצל ילדים בראשית כתיבה, כיוון הכתיבה שלה משמאל לימין ואותיות בתמונת ראי.
הזמן התקדם. כדי שתנוח, סבתא הציעה לצפות איתה במיטה בתוכנית ילדים בטלוויה. בשעה 11 בבוקר בערך, נרדמה סופסוף. כעבור שעתיים וחצי התעוררה, אכלה בתיאבון רב ארוחת צהריים. שאלנו אותה אם היא רוצה לבקר את אימא ותינוקי בבית החולים. היא התעלמה מהשאלה והמשיכה בעיסוקיה. הו, הו חשבנו, הנה זה הגיע - החששות שלה מהעתיד החדש... הבנו והנחנו לה. אחר הצהריים הגיע אלינו לביקור גם הבן מרחובות. קטינא מאוד אוהבת את נוכחותו. הוא ואנחנו שיחקנו איתה במשחקים שונים עד לארוחת ערב יום שישי. אבא שלה התקשר להודיע שיבוא מאוחר יותר לאסוף אותה כדי שתישן בבית. כי כאשר הגיע קודם באותו יום כדי להוציא את פוג'י הכלב לטיול צרכים, הכלב היה מאוד חסר שקט מהעלמותם הפתאומית של קטינא ואימא שלה. הוא לא ידע את נפשו אם הלילה גם קטינא תעלם לו.
אבא של קטינא הגיע לאסוף אותה. זה היה כבר אחרי 9 בערב. קטינא כבר הייתה "שיכורה" מעייפות - במצב של פצצת אנרגיה מצחקקת.
וכך כותבת הבת: "קטינא ממש כזו מותק. רוצה לקחת אותו אליה, מנשקת ומלטפת אותו. שרה לו ומראה לו צעצועים. אחות גדולה מושלמת"!