משביל עיזים דרך מבשלת סיידר אל יקב יין בכדי חרס

יום שישי, לפני שבוע בדיוק מכתיבת שורות אלו, חגגנו קבוצה משפחתית קטנה לרגל אירוע מיוחד בסיור אוכל ויין. למרות שהיום החל סגרירי, הוא היה טוב בהרבה ממה שצפו החזאים. סופות הרעמים והגשם חששו מאיתנו ולא העזו להטרידנו בחגיגתנו.

על פי התאום מראש, פתחנו את הסיור בשעה תשע וחצי בבוקר יום שישי במושב טל השחר, במסעדה הכפרית 'שביל עיזים'. 

המסעדה בעלת שני מבני עץ גדולים המשתרעים  מול נוף כפרי ושליו. אנחנו ישבנו במבנה שבתמונה למטה. המבנה השני היה מוזמן לאירוע משפחתי גדול כלשהו.

בהזמנה סוכם על ארוחת מזנון חופשי הכוללת סלטים, גבינות, דגים כבושים וטונה, סלט פסטה, ביצים, מיץ סחוט טרי וקפה. כל סועד קיבל סלסלה אישית של לחם כפרי טרי. מהביצים אני הזמנתי חביתה עם פטריות ובצל. מבחר הסלטים היה באמת עשיר ומיוחד. אבל מבחר הגבינות היה דל. גבינה צפתית ובולגרית של תנובה מחלב פרה. זה הכעיס אותנו כי ראשית הבת רגישה לחלב פרה ובהזמנה חזרנו ושאלנו, כדי להבטיח שנקבל גבינות עיזים. ובבלוג הזה אי אפשר בלי קצת מדע. הידעתם שזמן עיכול מוצרים מחלב עיזים קצר בהרבה מזה של חלב פרה?

אז סוכם בטלפון שיהיו גבינות עיזים. וכי אפשר גם לצפות אחרת ממסעדה שזה שמה?

  

והמסעדה צמודה למחלבה ודיר בוטיק.

אז האם כשבאים לאכול במקום כזה, האם לא מובן שהמזנון (בופה) יכלול גבינות עיזים ושלא בדיוק מצפים לגבינות חלב פרה של תנובה או שטראוס?
אבל לאחר דין ודברים והתערבות של בעל המסעדה. הגישו לשולחן שלנו פלטת גבינות צאן תוצרת מחלבת הבוטיק - במחיר שנקבע בהזמנה וללא שינוי.

בסך הכל, אם נתעלם מהתקרית שנפתרה בהגשת פלטת גבינות צאן עשירה, ארוחת הבוהריים הייתה טובה למדי. הייתי נותן לה ציון 85 לאחר תוספת פלטת גבינות הצאן.

המשכנו בנסיעה בעמק בית שמש אל מושב נחם. לסיור במבשלת סיידר. בתמונה למטה הכניסה ל 'באסטרס סיידרס' - מבשלת בוטיק משפחתית.

המבשלה בראשותו של דֶני, נצר למשפחת הנלסונים האמריקאית, בעלי מבשלות סיידר. הוא הכיר את זוגתו היהודייה ונשאר בארץ. כאן נולדו להם כמדומני שלושה ילדים. דני ובנו מתיוּ מנהלים את מבשלת הסיידר הזו הראשונה בישראל. בישראל אין תרבות שתייה סיידר אלכוהולי אמיתי. מה שמוכרים במרכולים כ'סיידר תפוחים', הוא אינו סיידר אמיתי, אלא רכז תפוחים מוגז (בגז פחמן דו חמצני). 

מבשלת באסטרס היא מבשלת הסיידר האמיתי הראשונה בישראל (ולטענת דני גם היחידה). הסיידר הוא למעשה בן דוד של הבירה. שניהם מוצרי תסיסה המיוצרים במבשלות - הבירה היא תוצר תסיסה של דגנים ואילו הסיידר הוא תוצר תסיסה של פירות. תפוחים בעיקר, אבל לא רק כפי שנראה בהמשך.

למשקאות הסיידר אחוזי אלכוהול נמוכים יחסית, בטעם מתוק או חמצמץ – טעמים מרווים ומרעננים יותר מבירה, לדעתי. הסיידר גם מתאים יותר מבירה לאקלים החם של ישראל, וחשוב מכך – הוא לא מכיל דגנים. כלומר, יתרון גדול עבור 8% מהאוכלוסייה שהם רגישים לגלוטן ולכן אינם יכולים לשתות בירה, אבל יכולים להחליף אותה בסיידר. כל אלה היו בוודאי חלק מהשיקולים כשדני נלסון ובנו מתיו החליטו לעבור לייצור מסחרי של סיידר בארץ הקודש. 

מה מקור שם המבשלה באסטרס? ובכן, על שם 'המייסד' באסטר, שהוא כלב המשפחה, ולתמונתו מקום כבוד בבר המבשלה:
  

בימי שישי מתקיים במבשלה סיור בכל שעה שלמה. למרות שאיחרנו בחמש דקות, צירפו אותנו לקבוצה בסיור שזה עתה החל. דני האב עצמו הדריך את הסיור וחזר על הסבריו מההתחלה עבור הקבוצה שלנו שהצטרפה. הסיור היה בשפה האנגלית כי גם בכמה עשרות שנים בארץ, לא הספיק ללמוד עברית. לא בדיוק בעיה לנוכחים בסיור.

במבשלה פזורים פרמנטורים - מיכלי תסיסה ענקיים מנירוסטה (בנפח 5,000 ליטר כל אחד). התסיסה נעשית כמובן על ידי 'פועלים' מיקרוסקופיים זעירים  - שמרים.    

דני ציין שמכלי התסיסה נרכשו מארצות שונות בעולם. אבל התגאה במיוחד לספר שהמתקן היחידי תוצרת ארה"ב הוא מתקן מילוי בקבוקים הממוחשב שלו. למתקן הזה נחזור בהמשך.

דני החביב המשיך לספר לנו כל מיני 'סודות' מהייצור, במצב רוח מבודח ומבוסם מה. למשל הוא ציין בהנאה את ההבדל בינו לבין בנו מתיו. כדי לדעת אם התסיסה הושלמה והסיידר מוכן, הוא פשוט טועם ויודע. אבל הבן שלו אינו מאמין, לוקח דגימות ומודד ארוכות כל מיני פרמטרים בעזרת מכשירים מדעיים שונים, ולבסוף קובע שהמשקה אכן מוכן. דני צוחק עליו ואומר "הרי כבר אמרתי לך את זה לאחר טעימה אחת פשוטה". 

בתמונה דני טועם. ולפי מצב הרוח המרומם שלו בסיור, נראה שדני טועם לא מעט.  

דני הצביע על מיכל גדול, שונה משאר המכלים. במתקן הזה (דני קורץ) הוא מכין סקוצ', וודקה, ערק ומשקאות עתירי אלכוהול שכאלה. ככה מהצד באופן חתרני, בפעילות שהוא מכנה 'חוצפה' (במילעל). ל'סקוצ' שהוא מייצר הוא לא קורא כמובן בשם סקוצ', מסיבות מובנות, והוא מייצר את המשקאות האלה רק 'למקורבים' יודעי דבר. הוא הסביר שכעת הם מייצרים סיידר כמו משוגעים לקראת פסח. אבל בפסח כשאין הם מייצרים סיידר מטעמי כשרות, הם עסוקים בזיקוק והכנת 'הסקוצ'ים' שלהם למיניהם.

בתסיסה כוהלית על ידי שמרים, לא ניתן להגיע לאחוזי אלכוהול גבוהים כל כך כמו שבוויסקי, וודקה וברנדי. אותם הוא הסביר שהם מכינים, במיכל מוארך ומוזר מעט במראהו ומראשו יוצא צינור נחושת, שהוא בעצם מעין ארובה המתעקלת חזרה כלפי מטה ומתחברת בקציה לצינור עם ברז. והמתקן הזה הוא יישום של הפטנט הפשוט והגאוני שהמציא האדם: את הנוזל במיכל לאחר תסיסה מחממים ל-70 מעלות. בטמפרטורה זו מתאדים רק אדי האלכוהול אל תוך ארובת הנחושת ולאחר קירורם בצינור, אוספים מהברז את נוזל האלכוהול המזוקק (96% אלכוהול). 

לעומת זאת בשבעים מעלות הנוזל המימי שבמכל, נשאר בו (כי הרי המים רותחים ומתאדים רק ב- 100 מעלות). את הנוזל המימי הזה עם הטעם (פירות, תבלינים וכדומה) מערבבים עם האלכוהול המזוקק ביחסים המתאימים, לקבלת משקה באחוז האלכוהול המקובל והדרוש לסוג המשקה כהגדרתו.

את משקאות 'החוצפה'  דני איננו מייצר כאמור בקנה מידה מסחרי, אלא כמשהו מהצד. באופן רשמי הייצור הזה לא קיים. ולנודניקים שדוחפים את האף לעניינים לא להם - מקסימום מסבירים שזה עבור ייצור אלכוהול למטרות רפואיות. ודני חותם את המשפט בקריצה.

לאחר סיום תסיסת הסיידר וסינונו מהשמרים הכבדים יותר ששוקעים במכלי הנירוסטה, מגיע תור הבִּקבּוּק. למרות גאוותו של דני במכונת מילוי הבקבוקים הממוחשבת הקטנה שלו. מישהו צריך להרים ידנית 12 בקבוקים ריקים לתבנית מילוי ולחברה לצנרות מילוי המחוברים למכונה. לא יכולתי להימנע מחישוב. אם בכל פעם המכונה יכולה למלא רק 12 בקבוקים בני נפח של שליש ליטר (סך הכל 4 ליטר), וגם אם נניח ממלא הבקבוקים עובד נורא מהר בחיבור וניתוק הבקבוקים לאחר מילוי, ואז נניח שכל מילוי כזה של ארבעה ליטרים כאלה לבקבוקים, נמשך דקה אחת לפחות - כמה זמן יארך מילוי בקבוקים ממכל תסיסת סיידר אחד שנפחו חמשת אלפים ליטר?

לפי החשבון שלי, בקבוק מיכל סיידר של חמשת אלפים ליטר יימשך לפחות 21 שעות. ובתנאי שהעבודה נעשית ללא הרף וללא הפסקות. ומה עם הדבקת המדבקות על הבקבוקים.? זו נעשית ידנית בגאווה על ידי נערי בית שמש, ורק לאחר מכן נארזים בשישיות או במארזים גדולים יותר, כמו בתמונה:   

במבשלת באסטרס מכינים ארבעה מיני סיידר:

סיידר 'באסטרס אדום מתוק' - 4.8% אלכוהול. 

בטעם פירותי קליל ומתקתק. 

ממיץ תפוחים טבעי מותסס ללא תוספת סוכר.

הציון שלי - 8.

סיידר 'באסטרס ירוק' יבש - 6.7% אלכוהול

סיידר מסורתי, יבש ובטעם חמצמץ. 

ממיץ תפוחים טבעי מותסס ללא תוספת סוכר.

הציון שלי - 9.

באסטרס - לימונדה - 5% אלכוהול

מרעננת, מתוקה מעט לטעמי 

עשויה ממיץ לימון סחוט טבעי מותסס וללא סינון

הציון שלי - 7.5. 

באסטרס - 'סיידר ספייסי' - 5% אלכוהול

עשוי ממיץ תפוחים סחוט טבעי מותסס 

ומתובל בנוסחה סודית ייחודית

אבל פקעיות הטעם בפי חשו בנגיעות קינמון וציפורן

הציון שלי - 9.5.

מבין ארבעתם התחברתי יותר לסיידר היבש החמצמץ והאחרון 'המתובל' שהוא זוכה להמלצה הגבוהה ביותר שלי.


לאחר שהתרשמנו מתהליכי הייצור של הסיידר, הגיע זמן הטעימות בבר המבשלה.

לאחר הטעימות הבת ובן זוגה קנו ששיה מעורבת של בקבוקי סיידר מתוק, סיידר יבש וסיידר לימונדה.
אני קניתי ששיה מעורבת של בקבוקי סיידר יבש וסיידר תבלין. הבן השתלט על ארבעה ואני הסתפקתי השבוע בשני בקבוקי סיידר קרים כקרח  - אחד יבש והשני סיידר תבלין.
  

כמדומני מחיר סיטונאי רשמי של בקבוק 333 מילילטר הוא 15 שקלים. אבל עלות הקניה בבר המבשלה  עבור שתי שישיות  (12 בקבוקים) הסתכם רק ב-150 שקל. עוד סיבה ששווה לבקר במבשלה.

למרות הדרך הפסטורלית למושב נחם, המבשלה עצמה ממוקמת במבנה באזור מסחרי. למיקום אני נותן את הציון 7. לסיור עצמו ציון 8.5. הציון הממוצע שנתתי לארבעת הסיידרים שטעמתי הוא 8.5, ובסך הכל לסיור ולאווירה ציון 8.5

עזבנו מרוצים את המבשלה ופנינו לתחנת הסיור השלישית והאחרונה - ליקב הבוטיק קדמא שבכפר אוריה.



יקב קדמא ממוקם בפינת חמד פסטורלית, כפי שניתן לראות בתמונה.

  

במקום המתינו לבואנו לסיור מנהלת היקב לינה סלוצקין ובעלה המפרגן, שהקדים בכמה דברי רקע לפני הסרט הקצר שהוקרן עבורנו באולם ההקרנות. מהסרט, דברי ההסבר של לינה שנלוו להמשך הסיור ביקב, ומהרבה שאלות ששאלתי (מתוך התעניינות מדעית ומקצועית כחובב יינות) - למדתי כי מאחורי היקב הזה עומד סיפור אישי ומקצועי מרתק.

ראשית למדתי על לינה שהייתה אשת הייטק מצליחה, שהחליטה ביום בהיר אחד לעזוב הכל ולהגשים חלום - לנטוע כרמים ולהפיק יין כפי שהפיקו בארץ ישראל בשיטות עתיקות, שהארכאולוגיה תיעדה החל מלפני כ- 12 אלף שנה. בשיתוף פעולה עם פרופ’ עמוס הדס (מחבר הספר ”הגפן והיין בארכאולוגיה של ארץ ישראל”) היא בחרה במיקום הנוכחי שבו נטעה כרמים לפני חמש שנים.

בחירת המקום לנטיעת כרמים וליקב הייתה מבוססת על הידע הארכאולוגי וההיגיון שתנאי האדמה ומזג האוויר שהיו טובים לפני אלפי שנים לייצור יין במקום, בוודאי יהיו טובים גם כיום. באזור זה של ארצנו היה ייצור יין ער, עד שפסק לפני כ-700 שנה, עם כיבוש הארץ על ידי המוסלמים.

שרידי גת עתיקה בסביבות יקביי קדמא

בבניית היקב לינה התייעצה בתכנון עם גברת ששכחתי את שמה. כתוצאה מכך יקב הבוטיק הזה נבנה מתוך מחשבה ירוקה ותוכנן בהתאם לניצול מרבי של כיווני תאורה וחימום השמש - באופן שבו ייווצר חיסכון מקסימלי בצריכת אנרגיה.

 נטיעת הכרמים, בחירת זני הענבים ותהליכי ייצור היין בשיטות עתיקות לוו בשיתוף פעולה ויעוץ של ד"ר ארקדי פפיקיאן, שהוא מבכירי הייננים בארץ.

הייחודיות של היקב הזה הוא שכל היינות עוברים תסיסה בכדי חרס. כפי שהיה מקובל בארץ ישראל התנ"כית. אבל הסתבר כי בשיטות ייצור כדי החרס כיום בארצנו (כולל על ידי ערביי הארץ) אינם מתאימים לתסיסת יין. אין הם אטומים לגמרי ליין ולכן אינם מתאימים. 

לאחר שגונב לאוזנה של לינה שבגאורגיה עדיין מקובל ייצור יין מסורתי בכדי חרס, לינה ניצלה את שורשיה הגרוזיניים וערכה מסע חיפוש ארוך כדי לאתר שם את המקומות הבודדים שבהם כדרי הכדים עדיין עובדים בשיטות עתיקות שהונחלו מדור לדור במשך אלפי שנים. אגב, במאמר מוסגר, פעמיים מישהו הביא יין אדום תוצרת גרוזיה למסיבת יומולדת שחגגו לי בעבודה. טעמם של היינות האלו זכורים לי כטעם גן עדן (למרות שלא זכור לי שביקרתי אי פעם שם). יינות פשוט מעולים, שלא טעמתי כדוגמתם גם במסעותיי בצרפת ובקליפורניה.  

הכדים בנפח של כחמש מאות ליטרים מיוצרים בעבודת יד ולכן אף כד אינו זהה למשנהו. לאחר יצירתם, הכדים עוברים שריפה בכבשן פתוח, ומיד עוברים תהליך איטום בדונג דבורים, בעודם חמים. הדונג נספג בנקבוביות החרס החם, דבר המקנה לכדים אטימה מושלמת ללא חלחול של נוזל היין דרך דפנות החרס הטבעי.

מסתבר שבנוסף לאטימה, דונג הדבורים הספוג בחרס הכדים הוא גם חומר בעל תכונות מחטאות טבעיות. לפיכך הדונג עוזר להגן על היין באופן טבעי מפני זיהומים, ומקטין את הצורך בשימוש בחומרי שימור כימיים כפי שנעשה בהכנת יינות במכלי נירוסטה.

לאחר המבצע המסובך של הכנת הכדים

הם הובלו בעגלות אל הנמל בו
 עגנה אניית צים שהשיטה אותם לישראל.

בשלב הראשון לינה העבירה לישראל 20 כדים כאלה
בנפח כולל של עשרת אלפים ליטר.

(התמונה מתוך אתר הבית של היקב)

אז לשם מה לייצר יין בכדי חרס ולא כפי שנעשה כיום במכלי נירוסטה בכל היקבים (גם ביקבי הבוטיק)? מסתבר שהן החרס והן צורתו המיוחדת של הכד שתחתיתו בעל סיום קוני (חרוטי) - משפיעים על תהליכי התפתחות היין ולפיכך על טעמו. מסתבר שתהליך תסיסת השמרים בכדי החרס איטי יותר מאשר במכלי נירוסטה. לפיכך טעמי היינות המותססים בכדי חרס עמוקים יותר ורוכשים טעם מיושן יותר לגילם. כלומר טעמם כאילו יוצרו בשנת בציר מוקדמת יותר מגילם האמיתי.

לינה ליד כדי החרס

הפטנט של לינה - בתחילה הכדים יוצבו על ידי מסגרות עץ

כמו בתמונה שמעליה. כעת תחתיתם קבורה

במחצית חביות יין  (מנוסרת לחצי) וממולאות בחול.

בגאורגיה שאינה ארץ חמה כמו ארצנו, הייננים קוברים את כדי החרס לייצוב באדמה. בהכירי היטב את הביוכימיה של השמרים, תהליך התסיסה שבו הם מפרקים את הסוכר שבענבים לאלכוהול ולגז פחמן דו חמצני, מתבצע בצורה אופטימלית בטמפרטורת חדר (המוגדרת במדע כ-21 מעלות צלזיוס). אך משום שהשמרים מתים ב- 30 מעלות, אין אפשרות להטמין את כדי החרס באדמת הארץ - אדמה שמתחממת בקיץ ומגיעה לטמפרטורות גבוהות שהורגות את השמרים.

לפיכך כדי החרס של לינה שוכנים בחדר קריר במבנה היקב ותחתיתם הקונית טמונה בחצי חבית מנוסרת שמולאה בחול.

בעונת בציר הענבים, פועלי היקב מטפסי בסולמות קטנים ושופכים את אשכולות הענבים אל תוך כדי החרס. בסרט שהוצג נראה שדריכת הענבים כדי למצות את מיץ הענבים, על ידי מוט עץ גדול, כמו עלי במכתש - היא מלאכה פיזית קשה.

התסיסה מתחילה כעבור זמן קצר. את העבודה עושים כאמור היצוּרוֹנים המיקרוסקופיים - השמרים. השמרים שמרחפים בהמוניהם באוויר נוחתים על פני הענבים במשך גידולם, עוד לפני הבציר. זו הסיבה שדורכים את הענבים כפי שהם מגיעים מהכרם ולא שוטפים אותם בשום פנים ואופן, כדי שלא להרחיק את השמרים החיוניים שעל פני קליפתם.

מדוע לתחתית של הכדים צורה של חרוט (קונוס)? הסיבה לכך היא שהמשקעים הנוצרים בתהליך התסיסה (שכוללים את קליפות הענבים והעוקצים אך גם את השמרים המתים), שוקעים לתחתית הכד. בכדי החרס בעלי תחתית חרוטית, הצללת היין מתרחשת בצורה טובה ובריאה יותר מאשר זו המתרחשת במכלי נירוסטה. בשאר היקבים בהן נעשית התסיסה במכלי נירוסטה, שטח המגע שבין נוזל היין לבין המשקעים המוצקים - גדול יותר מאשר בכדי החרס. לפיכך ביינות המותססים במכלי נירוסטה חודרים יותר טעמי לוואי וריחות בלתי רצויים מהמשקעים לתוך היין, באופן משמעותי.

בשלב זה היין הצלול עובר ליישוּן בחביות עץ אלון צרפתי.
  

ההתיישנות בחביות אלון הוא תהליך חדש יחסית בייננות. עניין של כמאתיים שנה אחרונות בלבד. לפני כן טעם היין היה שונה מאוד מהיין שאנחנו רגילים לשתות כיום. חביות עץ האלון הצרפתי הן אלו שמעניקות ליין את העפיצוּת. ובמילים פשוטות, העפיצות היא תחושת החספוס במגע של היין בלשון ובחך.

 יאמר לזכותה של לינה שלא עייפה משאלותיי הרבות בכלל ועל החביות בפרט: למשך כמה שנים הן טובות? האם טיב היין תלוי בגיל החבית? ועוד שאלות רבות אחרות. אבל לא אעשה כאן ספויילר - כדי שתהיה לכל אחד מהקוראים סיבה לבקר ביקב קדמא ולא להשתעמם.

למרות שיש לי ידע לא מועט בתחום היין והכנתו. הסיור היה מרתק ולמדתי דברים חדשים שלא ידעתי. לאחר הסיור ביקב, הגיע הזמן להתמקם באולם הבר הגדול. מסתבר שנערכים כאן גם אירועים רבי משתתפים לא מעטים.
      

ואז הגיע שלב הטעימות של יינות, שלינה הציגה בפנינו אחד לאחר השני. היא הביאה למרכז השולחן העגול צלוחית מציות וצלוחית זיתים, כדי שיעזרו לספיגה איטית יותר של האלכוהול. היא הביאה גם קערת נירוסטה לשפיכת שאריות היין שנשארו בכוסות של אלו ששותים כזית. הבן שנהג נמנע משתיה מלבד הרחה ולֶק קטן על הלשון , רק  כדי להרגיש את הטעם. ובכלל ראיתי שכאב ללינה (ובצדק) שחלק מהנוכחים שפכו משאריות היינות המשובחים, בין טעימה אחת לשנייה.

גם אני לא יכולתי לסבול שככה מבזבזים יין טוב, ולכן החלקתי גם את מנות היין מכוסו של הבן. הבת לא הרשתה לבן זוגה לשתות את השאריות מכוסה, כי הוא אמור היה לנהוג מאוחר יותר חזרה לביתם, לאחר שהורדנו אותם בחניה של הבית שלנו. הם היו אמורים לחזור אלינו שוב לארוחת ערב יום שישי.

אני לא מאלה שמשתכרים בקלות. במסעדות בעולם יכולתי להחליק בקבוק יין שלם בארוחה, מבלי שיזיז לי. זה ממש לא עושה לי כלום, אני אפילו יכול להמשיך לבצע פעולות כירורגיות עדינות. יש אנשים שמשתכרים מכמות קטנה בגלל הביוכימיה שלהם. כי הם חסרים יכולת פירוק תקינה של האלכוהול. כאלה הם הסינים שלא יכולים לשתות בגלל הגנטיקה שלהם. הם חסרים אנזים שמפרק אלכוהול. 

אז מה טעמנו? התחלנו ביין לבן יבש, לא רע בכלל. לאחר מכן טעמנו שלושה יינות אדומים, שכל אחד מהם היה טעים עוד יותר ממשנהו הקודם. היין עטור הפרסים המוצלח ביותר  של היקב הוא תערובת רזרב מבציר 2012. מצטער שלא זוכר את יחסי ההרכב, אולי זה בכל זאת מהאלכוהול. חחחח

לאחר מכן לינה השקתה אותנו ביין פורט אדום. אוי כמה נעלבה ממני כשפלטתי 'אוי זה כמו יין קידוש' ,אבל מיד תיקנתי והוספתי שהוא הרבה יותר טוב מיין קידוש 'מעפאן' של כרמל מזרחי ודומיהם  (הסלנג הזה אינו נובע מהשפעת אלכוהול, לאלה שאולי תוהים מה עובר על כותב שורות אל).

ולפינאלֶה לינה מזגה לנו כוסיות גראפה. גרפה הוא משקה אלכוהולי שמיוצר משאריות קליפות, גבעולים וחרצני ענבים. את המשקה הצלול והשקוף הזה היא מזגה מתוך מין כלי זכוכית עגול מלמטה ועם צוואר צר וארוך למעלה. דומה לכלי זכוכית שמשתמשים בו לניסויים כימיים במעבדה.

האמת היא שהגרפה הזו כבר הייתה יותר מדי בשבילי. לא כל כך בשל 60% תכולת אלכוהול שלה (לידיעה, בוודקה קלסית יש לא יותר מ-50% אלכוהול), אלא משום שלא התחברתי לטעם שהזכיר לי במעט ריקבון אדמה. זוגתי כמעט התעלפה מהגראפּה הזו, לאחר שטעמה ממנה רק כזית, לאור האזהרה שלי. לינה הזדרזה עם קערית זיתים נוספת כדי לשטוף את ההלם העז של הגרפה. בן זוגה של הבת דווקא שיבח את הגרפה הזו. היא הזכירה לו ייגֶר. לצערי לא יכול לאשר, כי אף פעם לא שתיתי מהדבר האחרון הזה.

לא עזבנו לפני ששיבחתי את לינה על פרויקט יקב כדי החרס. ציינתי גם את דעתי שחיי שלווה יומיים בנוף פסטורלי שמזכיר קצת את פרובנס וקצת את טוסקנה, חדוות היצירה של 'משקה האלים' - כל אלו מוסיפים עוד עשרים שנה לחיים.
הציונים שנתתי:

לרעיון והביצוע -10
לאווירה, הנוף ולמיקום -10
להשקעה בסיור- 9.5
הציון הממוצע לאיכות כל היינות - 9
ציון כללי - 9.6, בקיצור, מעולה

אז מה היה לנו?
מסעדה כפרית שביל עיזים -ציון כללי 8.5
מבשלת סיידר בסטרס - ציון כללי 8.5
יקב בוטיק קדמא - ציון כללי 9.6
נוף הנסיעה בדרך - ציון כללי 9.0

ציון ממוצע כללי לסיורים - 8.9
יום סיורים מוצלח בהחלט.

סיימנו בסביבות שתיים וחצי אחר הצהריים ושמנו פעמנו חזרה לירושלים. כמה נחמד שגנרל חורף התחשב בנו ביום הזה (אף על פי הנבואה השחורה של החזאים) ורק כרדתנו במדרגות ביתנו, נפתחו להן ארובות השמים.

יום נפלא היה זה, בריחה קטנה מהציביליזציה. העלות הכוללת של הביקורים בשלושת המקומות הייתה 230 שקל לנפש.  

אזהרה !:שתיית משקאות אלכוהוליים יש לצרוך בצורה מדודה ובלתי תכופה. שתייה מרובה של אלכוהול פוגעת בפעילות מערכת העצבים והמוח, ובהתאם לפגיעה בתהליכי שיפוט וקואורדינציה. אי לכך, על פי חוק אין לנהוג או לעבוד עם מכונות לאחר שתיית אלכוהול, אפילו בכמות הקטנה ביותר. שתייה מרובה ותכופה עשויה לגרום גם לנזק בלתי הפיך לכבד ולמוות. 

***

אני מאוכזב מעט מהעדר פידבק (שעשוי להתפרש כחוסר עניין) בשיטת תזונת ה -ZONE), כפי שמתבטא ממיעוט התגובות והשאלות. גם הסטטיסטיקה אינה מראה על מספר כניסות משהו לדף ה- ZONE.

כאמור, הסדרה נערכה מחדש ומוסברת טוב יותר ובפירוט, לאור תגובותיהם והערותיהם של קהילת המשתתפים לשעבר מישראבלוג.  בניגוד לכאן שכל החומר מרוכז בסדרה אחת, בישראבלוג פורסמו פוסטים בנושא בתפזורת. אי לכך אני תוהה אם יש כאן בכלל עניין להשלים את הסדרה, בפרקי הרחבה וחומרים נוספים. כמו למשל פרקים המוקדשים לצמחונים וטבעונים (שחלק ניכר מהם חושבים שעצם הטבעונות היא בריאות, אך למעשה אינם אוכלים מאוזן ובריא, בשל חוסר ידע והבנה במסלולים הביוכימיים שבגופנו). וכן פרקי הרחבות, טיפים ומתכונים לכולם.

בעריכת סדרה זו נדרשת ממני לא מעט עבודה ולכן חסר לי פידבק שלכם לעידוד המשך פרסום הסדרה.