שלג לא היה בירושלים. כלומר, היה אבל כמו שאומרים - לא נתפס, למרות שמקפיא. קפוא כל כך ולראיה ההסקה הביתית שלנו עובדת ביומיים האחרונים 16 שעות ביממה בערך. את החשבון האסטרונומי נקבל כמו בכל שנה לקראת סוף החורף. זו דרכה של חברת הגז, לנקוט בעמימות עד להגשת החשבון בסוף העונה - כדי שהצרכנים לא יבהלו ממנו וימעיטו בהסקה. אבל אם כבר יש קור כזה, כמה חבל שהפעם השלג אינו מצטבר. התנועה כרגיל, הילדים בבתי הספר והגנים, האוטובוסים והרכבת הקלה מתפקדים כרגיל, ולמבוגרים אין תרוץ שלא להגיע לעבודה.
רבים הם השלגים שראיתי בירושלים. אני זוכר במיוחד את חורף שנת 1991, כשהשלג בגינה עבר את גובה הברכיים. וכן את סערת השלגים לפני שנתיים, שבה נותק זרם החשמל למספר ימים. אמנם לא אצלנו, כי למזלנו בצפון ירושלים שהבנייה חדשה יחסית - קווי החשמל עוברים מתחת לפני האדמה. לכן העצים אינם נשברים על חוטי חשמל עיליים. וכשחוטי החשמל עוברים מתחת לפני האדמה יש עוד יתרון גדול - נמנעת מאיתנו גם הקרינה המסוכנת מעמודי מתח גבוה.
אוהב מאוד לראות שלג בתולי, כשאז מחלונות ביתי נשקף נוף הרים שוויצרי. אבל שונא את הבלגן של חילוץ המכוניות מהקרח, את הקרח השחור בצידי הכבישים, המדרכות החלקלקות וכבישים מפשירים שממשיכים לקפוא בלילות. ותמיד יש כאלה שנתקעים בכבישים ותוקעים את האחרים.
אבל כאמור, לפני שמתחיל הבלגן יש יום יומיים שהשלג פריך וצח והנוף משגע. נוף מדבר יהודה הנשקף למרחוק ממרפסת ביתנו בקיץ, נעלם בערפילי השלג החוצצים בין המדבר לבין גבעות אלפיניות ועצי אורן מושלגים. יפות הן בובות השלג שבונים הילדים והכלבים שלנו בהיי. כמו הילדים שמחליקים במורדות גבעות השלג, גם הכלבים מתלהבים להתפלש בשלג.
אז שלג רציני לא היה הפעם. מרבית הזמן ירד שלג רטוב שלא נערם. יושב בביתי המוסק והחמים התרפקתי בזכרונות סופות שלגים מהעבר, שאותם אני משתף כאן במבחר תמונות.
תמונות מהמרפסת:
תמונות מהחלון:
תמונות ממבוא רחוב ביתנו:
תמונות מהרחוב ליד הבית:
משתעשעים בשלג:
ולא הכל יפה - גם מנזקי הסערה:
