הכותרת נשמעת הזויה? חכו עד שתקראו את הפוסט הזה.
הורי הישישים מעסיקים באופן חוקי עובדת זרה מאוקראינה. שמה אירה. כתבתי עליה בעבר כאן .
ולמי שלא מכיר את ההיסטוריה, אירה מפרנסת את הבת והחתן שלה שחיים בצד המזרחי של המלחמה העקובה מדם, ואת הבן ובעלה השיכור - בצד המערבי. וכדי שהחבילות מישראל יימסרו ליעדן, המקבלים צריכים לשלם כופר לדואר שם.
אז אירה נורא מתגעגעת ועומדת לנסוע בעוד יומיים לשבועיים ביקור בית, והוריי חייבים מחליפה. אימא שלי החלה ליפול ככה משום מקום אחורה על הגב. בדרך לרצפה גררה פעמיים את אבא שלי, שיצא מזה יחסית בזול עם יד נפוחה וכאבים, כשירד איתה לשירותים. מאז אירה תומכת בחזקה באמא שלי בצד אחד ואבא שלי בצד השני, במיוחד בירידות בלילה.
לקראת היציאה של אירה לחופשה השנתית שלה, דבר ראשון שאבא שלי עשה - החביא לאימא שלי את המקל כדי שתשתמש בבית בהליכון (אם כי לא בטוח שגם הוא ימנע נפילות לאחור). והיא נורא מתלוננת על כך. היא חושבת שהיא חסינת נפילות. יהיה בסדר כזה, אתם יודעים.
ודבר שני, הוא פנה בעוד מועד לחברת העובדים הזרים (שמטעמים מובנים לא אציין את שמה כאן) לסדר מחליפה לאירה למשך שבועיים. מלבד המשכורות שהורי משלמים לאירה, הם משלמים לחברה כמה אלפים טובים דמי טיפול שנתיים, על סידורי ויזה ושאר קטנות בכדי להוריד מראשם את הבירוקרטיה.
וכשפנה לחברה כדי שישלחו כמדי שנה מחליף או מחליפה, הוא נענה: "אדוני, אין לנו כוח אדם למחליפים" ולאחר שנדנד להם כהוגן, המנהלת התרככה ואמרה: " יש לנו סֶנֶגלית, עובדת זרה לא חוקית שאתם רק צריכים לדאוג שלא תצא מהבית, פן תיתפס. כי אם תתפס אנחנו נכחיש שיש לנו קשר אליה, ואתם תשלמו 30,000 קנס על העסקה בלתי חוקית".
אבא שלי סרב, למרות שקיבל אינפורמציה שרבים העובדים הזרים הלא חוקיים שעובדים כך, המתווכים על ידי חברה חוקית שמקבלת סובסידיות מהמדינה. אז אבא שלי איים שהוא עומד להופיע במשרד שלהם יחד עם אימא שלי ושלא יעזבו את המקום עד שיספקו להם עובדת מחליפה. אתם יודעים, מעין שביתת רעב כזו לפתח משרדם. איך זה יראה בציבור שביתה כזו של שני קשישים כמעט בני תשעים, שרוצים לספק להם בעצימת עין (שלהם ושל המדינה?) רק עובדת בלתי חוקית?
הלחצים הועילו. בחברה נמלכו בדעתם ויש להם פתאום מולדבית חוקית שכבר ביקרה אצל הורי לחפיפה. אבל עדיין לא הגענו לשיא הסיפור. מהיכן הופיעה פתאום המולדבית?
שמעו והסכיתו.
המולדבית יובאה כעובדת זרה לפני כשבוע לטפל באישה זקנה.
הגיעה המולדבית למשפחה שגרה בבית פאר בן שלוש קומות, ואת הזקנה העבירו משפחתה לחיות במרתף הבית ללא חלונות. כלואה שם במרתף, כי היא אינה יכולה לעלות במדרגות ולצאת לנשום אוויר עולם צח.
כשהבינה המולדבית שמייעדים אותה לטפל בזקנה במרתף 24/7, החליטה שהיא לא יכולה לשתף פעולה עם פשע כזה, גם תמורת משכורת. פנתה המולדבית לחברה שתמצא לה מקום עבודה אחר, ומשם ברורה הדרך היישר להורים שלי.
איור: ארתור רקהאם
סבא זקן חי בביתו של בנו, כלתו ובנם הקטן. לימים ידיו של האיש רעדו, ראייתו נחלשה ותנועותיו לא יציבות.
כשמצבו של הסב הלך והידרדר, הוא התקשה כבר לאכול כשהסבה המשפחה לאכול מדי ערב. בשל ידיו הרועדות התפזר המזון מכפו לכל עבר, אכילתו הייתה קולנית והשתייה נשפכה מכוסו.
הבן וכלתו שנגעלו והתעצבנו על אכילתו של הזקן, החליטו לעשות מעשה. הם הציבו בירכתי המטבח שולחן קטן נפרד לסבא. בודד ישב הוא שם בעת שיתר המשפחה הסבה סביב השולחן הגדול. לאחר שהסבא שבר מספר צלחות חרסינה, החלו להגיש את ארוחותיו בצלחת עץ. למרות שראו מדי פעם דמעה בזוית עינו של הסבא, המשיכו לגעור בו בכל פעם שהפיל כף או מאכל לרצפה.
יום אחד לפני ארוחת הערב, ראה האב את בנו הקטן יושב על הרצפה ומשחק בחתיכת עץ. כששאל האב את בנו למעשיו, ענה הילד: "אני מכין לך ולאימא קערות עץ כדי שיהיה לכם במה לאכול כאשר אגדל".
(מסיפורי האחים גרים).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אפשר להשאיר תגובה כאן