לכתוב שיר זה כמו לחרבן. שירים שלי נולדים על האסלה. בית האסלה הוא מקום מצוין לחשוב. בית המוזה שלי לחרבן על- ולעולם. זה מתחיל ממשפט אחד שמגלם זכרון, תובנה או רעיון חד. והמשפט ממלא את הקרביים, עד שכבר אי אפשר להתאפק. מתחיל לשרבט כמה משפטים על דף תשבץ או סודוקו בעיתון. משם למחשב. אם לא זמין אז לסמרטפון - לשחרר את העצירות. מוציא שיר ובאה תחושת ההקלה. כמו על האסלה, לאחר פרץ השחרור הראשוני, יושב עוד מעט לשחרור שיירים. מוסיף מילה פה, גורע שם. לפעמים מחליף באחרת ואז מתנקה. לכתוב שיר זה כמו לחרבן*.
מקור americantapestryalliance.org
* בתרבות מתייחסים אל הצואה כדבר שלילי. כפסולת. אבל שוכחים שהפסולת האורגנית הזו מקיימת חיים היא. הכרח לקיום מארג המזון בטבע וכמובן לקיום הברכה היהודית: "בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. אֲשֶׁר יָצַר אֶת הָאָדָם בְּחָכְמָה. וּבָרָא בוֹ נְקָבִים נְקָבִים חֲלוּלִים חֲלוּלִים. גָּלוּי וְיָדוּעַ לִפְנֵי כִסֵּא כְבוֹדֶךָ". ברכת אשר יצר.
חדש, חדש בבלוג:
בכל יום ראשון - שיר השבוע.
בכל שבת הראשונה בחודש - סיפור קצר: מדע בדיוני, זכרון, או סתם כתיבה יוצרת מהדמיון.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אפשר להשאיר תגובה כאן