קוביה כשרה ושמחה לפסח

 ואף על פי כן, כפי שעמדה לאבותינו - חג שמח במחסותיכם. 

ומה נאמר ומה נברך השנה בירושלים הבנויה: ?
שהתרעות פיקוד העורף יוחלפו במהרה בחדשות נחמה 🙏

סדרת הרגלי והפרעות אכילה - דיאטה ללא גלוטן היא כמו קביים לאדם בריא

אם נגזר גורלכם והינכם צליאקים, לצערכם גם בפסח הזה תאכלו מצות תפוחי אדמה נטולי גלוטן. טעמתי פעם ומעמקי ליבי משתתף בצערכם. אבל יש תקווה לצליאקים - הנדסה גנטית למען חיטה עם גלוטן בלתי מזיק. לזה יוקדש החלק השני של הרשומה. אבל ראשית נתחיל בטרנד הדיאטה ללא גלוטן לאנשים בריאים, שלמעשה היא כמו קביים לאדם בריא.

מי לא שמע על טרנד  הדיאטה ללא גלוטן וללא סוכרים ? הבחנתי כי ספרי בישול אחדים כאלה לבישול ללא גלוטן מככבים בדוכני הספרים לקראת החג. אז מהרשומה הזו אני מקווה שאתם תשתכנעו שלא עומד מאחורי הטרנד הזה שום דבר מלבד הרצון של אנשים למצוא את "דיאטה הפלא" הבאה שתפתור את בעיית ההשמנה שלהם אחת ולתמיד, ומלבד הרצון של שרלטנים לעשות קופה על אנשים נואשים. אנשים שאף דיאטה לא עזרה להם והנה הם חושבים שזו תהייה להם הדיאטה האחרונה בחייהם.

האמנם???

אז בואו נראה את העובדות הרפואיות. אנשים הסובלים מהמחלה האוטואימונית הנפוצה צליאק , חייבים להמנע ממזונות המכילים גלוטן. בעיקר ממוצרי דגנים כמו חיטה, שעורה ושיפון. חולי הצליאק שהדגנים היחידים שהם יכולים לאכול הוא האורז, מסתכלים על האנשים הבריאים בעיניים כלות והיו 'מתים' לאכול מיני מאפה כמו לחם, חלות ופסטה. והנה קם טרנד פופולארי נוסף שבו אנשים בריאים מאמצים מדעת דיאטה נטולת גלוטן - כמו אנשים בריאים שמאמצים להם קביים של אנשים נכים.

דיאטה ללא סוכרים היא לא המצאה חדשה. מיליוני אנשים בעולם משתמשים בממתיקים מלאכותיים מזה זמן רב. וכדי לחדש, מישהו המציא לדיאטת נטולת סוכר גם את התוספת "ללא גלוטן". ולא אתפלא אם ממציא הדיאטה הזו הוא צליאקי או מישהו מבני משפחתו. ראשית מסיבה מוראלית (שותפות בריאים בדיאטת חסר זו, בנוסח כל ישראל ערבים זה לזה) ושנית מסיבה כלכלית - המחשבה שהרחבת מעגל ייצור מוצרי מזון נטולי גלוטן לציבור הרחב - תוזיל את עלותם לצרכנים. לצערם, הצליאקים משלמים מחירים מופקעים עבור המוצרים נטולי הגלוטן. ושתבינו, המוצרים האלה חייבים להיות נקיים אפילו משרידי גלוטן. כי חלק מהצליאקים מגיבים בצורה חריפה אפילו לחשיפה של כמות גלוטן מזערית חד-פעמית.

לגבי ההמנעות מסוכרים - זה לא סוד שצריכה מוגזמת של סוכרים פשוטים בשוקולד, במשקאות ובדברי מתיקה היא משמינה, מזיקה לבריאות השיניים ועשויה להוביל לסוכרת. הסוכרים הם פחמימות בעלות אינדקס גלקמי גבוה מאוד. הם מהווים מעמסה על הלבלב שצריך להפריש הרבה מאוד אינסולין כדי להוריד את רמת הסוכר בדם. האינסולין המופרש ברמות גבוהות כאלה עקב צריכת סוכרים פשוטים גורם לירידה דרסטית ברמת הסוכר בדם ובעקבות זאת לעליה בתחושת הרעב, שמביאה לזלילה נוספת שמעלה שוב את רמת הסוכר בדם, וחוזר חלילה - כניסה ללופ (מעגל קסמים) שמזיק לבריאות.

רמות גבוהות של אינסולין המופרשות לדם לאורך שנים בעקבות צריכה של סוכרים, מביאות למצב של טרום סוכרת,שבו קולטנים בתאי הגוף שאליהם נקשר האינסולין המופרש מהלבלב מאבדים את הרגישות אליו (עמידות לאינסולין). מכאן ועד למצב שבו הלבלב "נסחט" מאינסולין ו"מתעייף" מייצור אינסולין ללא הרף ולהתפתחות סוכרת, המרחק קצר.

לכן באמת כדאי להמנע מצריכה מופרזת של סוכרים ופחמימות בעלות אינדקס גליקמי גבוה. אך מה ההגיון להמנע מצריכת מזון עשיר בגלוטן כמו לחם שיפון, שעורה וחיטה מלאים (שהם בעלי אינדקס גליקמי מופחת מזה של הדגנים הלא מלאים) ולמשל לצרוך במקום תפוחי אדמה ואורז לבן, שהם בעצמם משמינים ובעלי אינדקס גליקמי גבוה?

אז נכון שמניעה או צמצום אכילת פסטות ומוצרי לחם לבן תפחית את מספר הקלוריות הנצרכת, אבל צריכה של פחמימות נטולות גלוטן בעלות אינדקס גליקמי גבוה כמו אורז, תפוחי אדמה ואפילו "לחם" נטול גלוטן הן "מפוצצות בקלוריות" ומשמינות ועוד איך. והאמת שמדיאטה כזו באמת אפשר דווקא להשמין. ראו בכתבה איך דיאטה ללא גלוטן תגרום לכם דווקא להשמין.

אז אם אתם אינכם חולי צליאק, תפחיתו את צריכת דברי המתיקה ופשוט תאכלו פחמימות מורכבות כמו לחם מלא, לחם שיפון וכו' (שמכילים אמנם גלוטן) אבל בעלי אינדקס גליקמי נמוך והרבה פחות משמינים. ואם תאזנו את דיאטת צריכת הפחמימות האלה עם חלבונים (למשל בדיאטת ה- ZONE), תוסיפו באופן משמעותי פחות למשקלכם ותהיו הרבה יותר אנרגטיים ובריאים (בדוק!).

כאמור, לאדם שאינו נכה - אין צורך בקביים!
אז אולי כדאי להפסיק להגרר אחר דיאטות פלא חסרות הגיון ביוכימי ,שמפרנסות כותבי ספרי בישול ומכוני דיאטה, ומממנים את בניית הווילה שלהם?

ובכלל לגבי כל דיאטה: אם אתם רעבים, סימן שאינה מתאימה לכם. ואם היא גורמת לכם חסך - סמוך ובטוח שתשברו מתי שהוא בעתיד ואפילו תחזרו למשקל גבוה משהייתם לפניה. לכן גם כל דיאטה שמבוססת על קיצוץ גורף של קבוצות מזון שלמות מסויימות - אינה נכונה ועשוייה להיות זו שתוביל אתכם בסופו של דבר לעליה נוספת במשקלכם.

ומה לגבי הצליאקים (שהם  כ- 8% מהאוכלוסיה)? מאשימים את החיטה של היום ששונתה בהנדסה גנטית והתוצאה עלייה בכמות הגלוטן לעומת זו מלפני 50 שנה. ובכן ראשית, לפני 50 שנה המדע לא הכיר מה זה הנדסה גנטית. בעבר, מאז תקופת ההתבייתות של האדם והמעבר לחקלאות - האדם יצר השבחה של זנים חקלאיים בעזרת הכלאות חקלאיות בין זנים (וזה לא הנדסה גנטית). אלה הן הכלאות חקלאיות ממושכות זמן (חודשים ושנים) וסלקציה של תוצרי הזוויגים בניסוי וטעיה. לעומת זאת בהשבחה גנית בטכנולוגית ההנדסה הגנטית החדשה יחסית, נערכת עריכה גנטית מכוונת וממוקדת ב- DNA בטכנולוגיית ה"קריספר". 

פיתוח של חיטה נטולת מרכיב גלוטן מזיק בהנדסה גנטית

בשנת 2016 מדענים מספרד דיווחו לראשונה שפיתחו צמחי חיטה מהונדסים גנטית אשר אינם מכילים את רכיב הגלוטן החשוד כמעורר תגובה חיסונית בחולי צליאק. ושהלחם המיוצר מהם בדרך לניסוי קליני ראשון.

הרכיב החשוד במולקולת חלבון הגלוטן אשר מעורר כנגדו תגובה חיסונית אצל הצליאקים הוא מקטע המונה רצף של 33 חומצות אמינו במולקולת חלבון הגלוטן השלם (המכונה מקטע פפטיד 33MER). חומצות האמינו הן אבני הבניין של החלבונים.

בתמונה הבאה מצרף סכמה המדגימה את העיקרון הטכנולוגי של יצירת חלבון גלוטן מהונדס ברמה המוקולרית, שבו מוסר מקטע 33MER או מוחלף בווריאציה ערוכה שלו. דמיינו כמפתח (🗝️) את הנוגדן התוקף את חלבון הגלוטן על ידי מערכת החיסון של הצליאקי ואת מקטע 33MER כשיני המנעול(🔓) - שינוי סדר וגובה השיניים ינעלו את המנעול בפני המפתח (🔐). 

מודיפיקציה של חלבון החיטה גלוטן בהנדסה גנטית בטכולוגיית הקריספר

המטרה לייצר חיטה מוטנטית בעלת חלבון גלוטן מהונדס שאינו מוכר על ידי מערכת החיסון של הצליאקים והבריאים ומצד שני שהקמח שלו אינו משנה את האלסטיות ואת הטעם של הלחם ושאר מאפים.

אבל לקח כמעט עשור מאז פרסום המחקר הראשון לתגלית מקטע 33MER החשוד, כדי לערוך ניסויי כיוונון עדין (fine tuning) של גלוטן החיטה במטרה מסחרית לפתח חלבוני גלוטן בטוחים לשימוש אך פונקציונליים - מבלי להתפשר על תכונות כמו טעם, ריח ואלסטיות של בצק החיטה. בתקווה להגיע למוצרי מאפה כמו לחם, פסטה, פיצה, עוגות וכדומה אשר זהים בטעמם ובמרקמם למוצרים הקמחיים הרגילים, בנוסף להיותם בטוחים עבור חולי צליאק בעלי הרגישות לגלוטן. נראה שפריצת הדרך נעשתה בשילוב בין טכנולוגיית הקריספר עם תכנון מכוון מטרה בעזרת בינה מלאכותית (AI) על ידי UKKO שהסיסמה שלה "אנחנו מסוגלים לשמור על התכונות הטובות של האוכל תוך נטרול התכונות המזיקות שלו". מקורות יודעי דבר לחשו לי שלאחרונה הגיעו ללחם עם גלוטן מהונדס שדומה במירקם ובאלסטיות ללחם רגיל וקרוב כ-70% לטעמו. אבל בשביל צליאקים זה כבר הבדל בין יום ולילה לעומת תחליפי "הלחם" הקיימים כיום בשוק.

על פי הפרסומים, כעת UKKO נמצאת בשלב פרה-קליני שהניב הגשה לרישום של שלושה פטנטים והשלמת גיוס השקעות לקראת תחילת הניסויים הקליניים. על פי הפרסומים, עד כה גוייסו 47.7 מיליון דולר מקרנות מובילות בעמק הסיליקון, לשוק ייחודי שמוערך בשווי של כ-50 מיליארד דולר. האם יהיה זה האקזיט הבא שיהפוך את התקווה של הרגישים לגלוטן (ולמרכיבי מזון אחרים) לבשורה ולעוד גאווה ישראלית?

 

חג פסח שמח ובריא ובחייאת - בלי הרבה מצות, ריבה, נוטלה וממרח השחר העולה 

ואם תאכלו מהם כקומץ, די דיינו !

עוד בסדרת הרגלי והפרעות אכילה

עוד בסדרת רשומות לפסח שאין לפספס:

• בעדה שלי גונבים אפיקומן
• פסח - חיוכים לחג
• מה לקטניות ולאורז לעינייני חמץ?
• מקערת הפסח - חזרת היא יותר ממרור
• מקערת הפסח - תבוא לי בכרפס (שיקוי אהבה)
• הלכות ופסיקות דפסחא של רבי קנקן

פסח - חיוכים לחג

רגע לפני החג, סיום הנקיונות המפרכים, ההכנות לסדר, דאגות משפחתולוגיה ... מביא תמונות משיטוטי באינטרנט, כדי להעלות חיוך קטן למרות כל הבלגן. תורת האבולוציה של המצה פסח כשר ומשכר קוביה הונגרית כשרה לפסח חג שבירת הדיאטה ומה עמדתך לגבי החג הזה? והעיקר שיהיה באמת חג שמח כשר או לא - וודאי לא ענייני שלכם, קנקן

מה לקטניות ואורז לענייני חמץ?

אני לא רב ולא פוסק הלכה, אבל אני אשכנזי המבין בבוטניקה, בהגדרות צמחים ובמיקרוביולוגיה.

הבה נראה אם יש הצדקה באיסור אכילת קטניות ואורז, כמנהג האשכנזים בפסח.

על פי דין התורה ודברי חז"ל, רק בחמשת מיני דגן ישנו חשש חימוץ, בעוד מינים אחרים אינם יכולים להיות חמץ. חמשת מיני הדגן הם חיטה, שעורה, כוסמת, שבולת שועל ושיפון. הרמב"ם כתב זאת במפורש: "אבל הקטניות כגון: אורז ודוחן וכיוצא בהן - אין בהם משום חמץ, אלא אפילו לש קמח אורז ברותחין וכסהו בבגדים עד שנתפח כמו בצק שהחמיץ, הרי זה מותר באכילה, שאין זה חמוץ אלא סרחון‏‏".

צדק הרמב"ם שקטניות (למשל שעועית, חומוס, אפונים, פול ועדשים) אינם משתייכים מבחינת הגדרה בוטנית למשפחת הדגנים.

אבל הרמב"ם טעה בהגדרה של האורז, כמשתייך למשפחת הקטניות. האורז דווקא כן משתייך מבחינת הגדרות בוטניות למשפחת הדגנים. אך האורז, שלא משתייך לחמשת הדגנים האסורים, אינו הופך לבצק תופח כמו דגנים אלה. מי שאחראי לתהליך ההחמצה (התפחה) של קמח חמשת הדגנים הם השמרים.

השמרים הם למעשה פטריות חד תאיות. יצורים חד תאיים זעירים אלה מרחפים באוויר. השמרים ניזונים בעצם ממולקולות הסוכר (גלוקוז) שבמזוננו - הם מפרקים את הסוכר בתהליכים ביולוגיים המספקים להם אנרגיה. 

שמרים בהגדלה במיקרוסקופ

השמרים מפרקים את סוכר הגלוקוז שבבצק, בתהליך ביוכימי הדורש חמצן. בתהליך זה תאי השמרים מפרקים את הגלוקוז למולקולות המספקות להם אנרגיה (המכונות ATP) ובנוסף נפלטים מים ופחמן דו-חמצני, והחמצן אובד. גז הפחמן הדו-חמצני (הכבד מהאוויר) שנפלט, הוא זה שמתפיח את הבצק. תהליך זה הוא ההחמצה ולכן בצק מותפח הוא חמץ.

האורז והקטניות לא מותפחים על ידי השמרים, אך הם, כמו הענבים, יכולים לתסוס בהעדר אוויר - גם הם על ידי השמרים. בהעדר חמצן, השמרים מייצרים אנרגיה הדרושה לחייהם בתהליך ביוכימי אחר - תהליך תסיסה כוהלית. בתהליך זה גם נוצרות מולקולות ATP המספקות לשמרים אנרגיה ובנוסף נוצר גם אלכוהול (אתנול).

לכן, האורז והקטניות לא מחמיצים במובן שהם תופחים, אלא יכולים רק לתסוס בהעדר אוויר. התסיסה הזו אינה מוגדרת הלכתית כחמץ וראה יין, שהוא תוצר התסיסה של ענבים על ידי שמרים - שתייתו דווקא מצווה בפסח.

בנוכחות אוויר (חמצן) האורז והקטניות, כמו כל שאר המזון, יכולים להתקלקל ולהסריח, כדברי הרמב"ם - על ידי חיידקים המרחפים באוויר. אך אוכל מקולקל אינו חמץ.

אם כך, קטניות ואורז אינם חמץ, מהסיבות שתארתי.

אז מדוע הם חמץ בעיני האשכנזים? ראשית במאה השתים עשרה, לא כל כך ידעו להבדיל בין צמחים ממשפחת הדגנים לאלה ממשפחת הקטניות. יותר מכך, לא ידעו אז מיקרוביולוגיה. כלומר, לא ידעו על קיומם של השמרים והחיידקים, שאותם ניתן לראות רק במיקרוסקופ. כידוע, במאה השתים עשרה, עדיין לא המציאו את המיקרוסקופ.

אם כך מה הסיבה של האשכנזים, היום, שלא לאכול אורז וקטניות? ובכן, ראשית ידוע שקשה ליהודים דתיים להודות על טעויות הלכתיות. ולכן גם כיום, הרבנים האשכנזים מתעקשים שיש חשש לאכול קטניות ואורז משום שהם עשויים להארז באותם בתי אריזה שאורזים בהם דגנים (חיטה ושעורה ושאר חמשת הדגנים האסורים). חלילה עשויים גרגרי חמץ להתגלגל שם לתוך שקי הקטניות. נראה שהרב עובדיה זצ"ל היה קצת חכם יותר מהקולגות האשכנזיים שלו, וכדי לרצותם פסק שיש לברור את האורז והקטניות בקפידה, ואז מותרים הם מותרים לאכילה.

עלי לציין שיש הגיון בדברי הרב עובדיה יוסף, כי חמץ עשוי להתגלגל גם לאריזות של קמח תפוח אדמה (שאותו דווקא אוכלים האשכנזים) ולשאר מיני מוצרי המזון. אבל בימינו כל מוצרי המזון הכשרים לפסח עוברים תהליך ייצור נפרד. רוצים האשכנזים להמשיך להתנזר ללא צורך מקטניות, שיתנזרו. אולי בשל כך - מחוסר פחמימות חיוניות בתזונה - הם כל כך רעבים בפסח, עד שהם טורפים מצות ללא הכרה ומשמינים.

אז תגידו, מדוע האשכנזים עדיין לא אוכלים קטניות בפסח?

נמשיך בסדרת מיסטיקה, על טבעי, מטפיזיקה ומדע לאחר החג.

שני אחים ופרזיט אחד - חפשו אותם בטיול טבע בחול המועד

עכשיו בחול המועד פסח מומלץ כתמיד לטייל בטבע וסביר שנתקל בצמחי הלוטם. הלוטם הוא צמח המוזכר כנראה במקרא, בצורתו הקצרה "לֹט". הוא נזכר בספר בראשית, ברשימת הבשמים הנישאים על ידי שיירת הישמעאלים שקונה את יוסף מאחיו (בראשית פרק ל"ז, פסוק כ"ה).

שיחי הלוטם נפוצים בכל אזורי ארץ ישראל מלבד הגולן. פרח הלוטם חי יום אחד בלבד ואז נושרים עלי הכותרת. כיוון שמספר הפרחים בכל צמח גדול והפרחים נפתחים בזה אחר זה, הפריחה נמשכת על-פני מספר חודשים. פרחי הלוטם עשירים באבקה ולכן מבקרים בהם חרקים רבים כולל דבורי הדבש.

כאמור, יש מזהים את הלוטם (המרווני) עם הבושם הנקרא בתנ"ך בשם לוט "נְכֹאת וּצְרִי וָלֹט", בראשית ל"ז, פסוק כ"ה) ובמשנה (שביעית ז' 6) נזכר הלוטם ברשימת צמחי בושם.

יש שני מיני לוטם בארץ ישראל. הלוטם המרווני והלוטם השעיר. שניהם גדלים על קרקע גירנית אחד לצד השני, כשני אחים. למעשה לפני שהם פורחים ונותנים פירות, קשה מאד להבדיל ביניהם. 

לוטם מרווני (ימין)  לוטם שעיר (שמאל)

וכך מספרת אגדה עממית על האחים לוטם: 

בכל שנה, באביב, היה מזמין שר היער את כל הפרחים, למסיבה מפוארת בקרחת היער. גם האחים לוטם הוזמנו. ביום המסיבה, התעורר אחד האחים השכם בבוקר, גיהץ בקפדנות את חולצתו הלבנה, התרחץ, התגלח, התבסם, לבש את חולצתו הצחורה,יצא לדרך והגיע בזמן למסיבה.

לעומת זאת אחיו העצלן, המשיך לישון עד מאוחר. כשקם, ראה כי מאוחר ולכן לא התקלח, לא התגלח וגם לא התבשם. חטף בחיפזון חולצה מקומטת ובלויה, לבש אותה בחטף ורץ למסיבה. למסיבה הוא הגיע באיחור רב, כולו מיוזע, לא מגולח ועם חולצתו המקומטת.

כשראה שר היער את האח העצל והמרופט גער בו בפני כל המוזמנים עד שהלוטם הסמיק מרוב בושה. שר היער הכועס הוסיף והטיל עליו קללה שישאר כך כל ימי חייו: קמוט, סמוק ושעיר.

מאז ועד עצם היום הזה, לאח לוטם המרווני יש עלי כותרת צחורים ומגוהצים, ריחו נעים והפרי שלו חלק ואילו לאח לוטם השעיר יש עלי כותרת מקומטים, צבעם סגלגל, ללא ריח ניחוח והפרי שלו עטור שערות.

הזרעים של הלוטם יכולים לשרוד במשך עשרות שנים במצב של תרדמת. כאשר פורצת שריפה, זרעי הלוטם נובטים בהמוניהם והשטח נשלט על ידי שיחי הלוטם למשך שנים אחדות, עד שמתחדשים העצים.

אם יתמזל מזלכם, תוכלו לראות על שורשי הלוטם המרווני והשעיר כאחד, צמח טפיל יפה להפליא ושמו רימונית הלוטם. 

רימונית הלוטם ('העלוקה' הצמחית של הלוטם)

**** 

בטיולכם בשדות הארץ בעונה זו תוכלו לקטוף מלוא הצרור של צמחי בר נפוצים, שמהם תוכלו להכין מגוון מתכונים ומטבלים. לפרטים ומתכונים ראו בפוסט הזה ובפוסט הזה.

מקערת הפסח - חזרת היא יותר ממרור

החזרת המככבת בקערת הפסח בתקן של מרור אצל עדות אשכנז - בעצם אינה מרה אלא חריפה אש. שורש החזרת השלם אינו חריף כלל וכלל. עובדה היא משמשת במדינות אירופה גם כאוכל לסוסים הבולעים את השורש שלם. ומכאן שמה האנגלי צנון הסוס - horseradish). החזרת מתחילה להיות חריפה כשבוצעים אותה בסכין ואז במגע עם האוויר משתחרר ממנה חומר נדיף המכונה סיניגרין. קצת מזכיר את השום שגם בו החומר הפעיל אליסין מתחיל להיות חריף רק במגע עם האויר (כלומר כאשר מתחמצן). אם תבלעו שן שום שלמה, לא תרגישו חריף, לא טעם ולא ריח.

החזרת עצמה מאוד חריפה ועדות אשכנז נוהגים למתן מעט את החריף על ידי ערבוב החזרת המרוסקת בסלק אדום מבושל ומגורד וכמובן מוסיפים מעט חומץ לשימור. ללא תוספת חומץ החזרת הופכת למרה ובלתי אכילה. שומרים אותה בצנצנת זכוכית עם מכסה במקרר. אבל גם כך עם הזמן החזרת מאבדת את חריפותה, בשל התנדפות הגז החריף.

בשבילי החזרת היא הכרח כדי לאכול את קציצות הגפילטע פיש המוגשות בראש השנה ובפסח. אינני חובב טעם דגים והחזרת ממסכת לי את הטעם הדגי. בארה"ב נותנים כבוד רב לחזרת. החזרת משמשת מרכיב ברטבי מיונז המוגשים על בשרים ומאכלים שונים. ג'ורג' וושינגטון ותומס ג'פרסון גידלו אותה בגינותיהם הפרטיות. משעשע שקורנוויל במדינת אילינוי בארה"ב הוכרזה כעיר הבירה העולמית של החזרת.

לעיתים קרובות אבקת או רוטב הווסאבּי היפני הירוק והחריף שמוגשים בסושי - הם בעצם מזוייפים ועשויים מחזרת (בשל הטעמים הדומים).

לחזרת יש הסטוריה עתיקה של שימושים רפואיים. למעשה בעולם העתיק ועד לסוף המאה השבע עשרה, החזרת הייתה בחזקת מרפא כל: החל מדלקת מפרקים, דרך בצקת, דלקות בדרכי השתן, אבנים בכליות, שחפת, תולעים במערכת העיכול, דיכאון ועוד שימושים כחומר מעורר או ממריץ. במצרים העתיקה הכינו ממנה סירופ מכייח נגד שיעול. ביוון העתיקה השתמשו בה בתור מעורר מיני ומשכך כאבים. האורקל מדלפי (שחזתה שאדיפוס יהרוג את אביו ויתחתן עם אמו) אמרה לאפולו שהחזרת שווה משקלה בזהב (הסלק בכסף והצנון במתכת). האינדיאנים בדרום אמריקה נהגו למרוח את השורש על המצח כדי להרגיע כאבי ראש. הם מרחו גם על החניכיים כדי למנוע דלקת.

האם יש בסיס מדעי לשימושים הרפואיים המיוחסים לחזרת בפולקלור העמים?

ממחקרים מדעיים מסתבר שכן. החומר סיניגרין (Sinigrin) שבחזרת מתפרק בקיבה לחומר בעל תכונות אנטיביוטיות (המכונה אליל-איזותיוציאנט), שיכול להסביר את השימוש המסורתי בחזרת לטיפול בזיהומים בדרכי הנשימה, דרכי השתן ומערכת העיכול. הנה מאמרים מדעיים מודרנים שמוכיחים את הפעילות האנטיביוטית של הסיניגרין שבחזרת. למשל המאמר הזה:

אבל בבקשה. אל תסיקו מכך שבמקום אנטיביוטיקה שרשם לכם הרופא תוכלו להמיר בביטחה בחזרת. זה גם יהיה הרבה יותר חריף מלבלוע אנטיביוטיקה 😉.

מחקרים מראים גם כי אכילה קבועה של חזרת  עשויה גם להפחית את הסיכון להתפתחות סרטן ולמנוע התפתחות גידולים קיימים. למשל ראו שני המאמרים הבאים:

אלה רק דוגמאות למאמרים נוספים המוכיחים קשר בין הסינגרין שבחזרת לבין היכולות האנטי-סרטניות שלו. ראו רשימה מלאה כאן.

 שימושים נוספים בחזרת ברפואה העממית:

א.  במריחה על העור, החזרת ממריצה את זרימת הדם לעור ולגוף כולו כתוצאה מהרחבת נימי הדם.

ב. הפחתת כאבי דלקת מפרקים ברפואה המשלימה.

ג. משמשת בדלקות בדרכי הנשימה העליונות. יש לה יכולת כיוח (הרחקת ליחה) ולכן מקלה על הנשימה במקרים של שיעול רגיל, ברונכיט ואסתמה. מקילה על הנשימה במקרה של סינוסיטיס. כמו כן היא מעודדת הזעה כמו אקמול להורדת חום (אבל לכו תתנו לילד חזרת, נראה אתכם)  וכמובן גם יכולת להלחם בזיהומים חיידקיים.

ד. משמשת בבעיות של מערכת העיכול כמו עצירות וגזים בשל תכונתה כמשלשל עדין וספיחת גזים. כמוכן השפעה על הגברת ייצור מיצי מרה המסייעים לכבד להיפטר מחומרי פסולת.

אופן הטיפול: מכניסים כפית שורש חזרת מרוסק לכוס מים רותחים. לאחר 5 דקות לשתות את החליטה. לשתות 3 פעמים ביום.

 ולבסוף "הסחוג האשכנזי" הזה עשיר באשלגן, מגנזיום, סידן, ויטמין C וסיבים תזונתיים ודל מאוד בקלוריות.

ובחג תבּלו בחזרת ואל תאכלו יותר מדי מצות עם ממרח (תחליף) שוקולד (איכס, זה רק תחליף, כל כך משמין, גודש פחמימות (סוכרים) עם אינדקס גליקמי גבוה מאוד  - ואפילו עוגת שוקולד עדיפה ופי מאה יותר טעימה, לטעמי). ועם 'יבש בגרון' אפילו עדיף למרוח שכבה דקה (בקמצנות!) של חמאה.
ורק להזכיר - מצה אחת = 3 פרוסות לחם בקלוריות!
ואם ברצונך להגמל ממצה - מרח עליה מלוא הכף חזרת אדומה (מרור).

והעיקר חג שמח ובריא

הלכות ופסיקות דפסחא של רבי קנקן

הסכיתו ושמעו גבירותיי ורבותיי, דתיים כחילוניים, והחכימו. גם אם קריאת הפוסט הזה תעלה בכם חיוך או חלילה זעם, פסיקה רצינית מובאת כאן על ידי רבי קנקן לגבי איסור אכילת חרדל בפסח - גם על מיני בשרים כשרים לפסח. וטעה הט"ז שהחרדל הוא קטניות. וכפי שתקראו כאן החרדל הוא בשום פנים ואופן אינו קטניות אלא בכלל מצליבים.

בעדות האשכנזים החרדל דינו כקטניות מחשש חמץ, ולכן אין אוכלין אותו האשכנזים בימי הפסח.

אבל, נראה כי חל בלבול אצל חכמינו האשכנזים דֶימי הביניים כדרך רבניהם כיום. אמנם גדולים הם בתורה, אבל חלשין עד מאוד המה בידיעת הבוטניקֶע ׁ(בוטניקהׂ) והמיקרוביולוגיֶע (מיקרוביולוגיה) ולא ידעו כי חמץ הופך חמץ על ידי המיקרובים. כפי שרבי קנקן הסביר בהלכתו כאן.

התבוננו חכמי התורה בצמח החרדל וראו בו תרמילי פירות כדלקמן:

תרמיל חרדל הבר

תרמיל חרדל תרבותי

התבוננו רבנינו האשכנזים בצמחי הקטניות והרי גם להם תרמילי פירות:

הקישו מכאן חכמינו דֶעדות אשכנז ועדת המרוֹקנישֶען (חלק ניכר מעדות צפון אפריקה) שבתרמילי פירות גרגרים עסקינן ולכן דין החרדל כדין קטניות.

סיכם הרה"ג דב ליאור באתר האינטרנט שלו: "מצד עיקר הדין קטניות מותרות, וכך פוסקים הרמב"ם והשולחן ערוך, ורק חמץ אסור. יהודי אשכנז, כבר למעלה מ-800 שנה, החמירו לעצמם גם להימנע מאכילת קטניות. אחת מהסיבות, שגם מהם עושים קמח ועלולים לבשל גם קמח מחמשת המינים והוא יחמיץ. כמו כן, מאחר והיו מתבלבלים בגרעינים בינם לבין החיטה".

אולם, הקטניות שייכין למשפחת הפרפרניים מקבעי חנקן, שאין הם יכולין להחמיץ אלא רק להתקלקל ולהסריח, כדברי הרמב"ם. וגם ללא קילקול, גורמות הן לנפיחות ריחניות וצורמות אוזן לאחר אכילתן, אך אין הן מחמיצות כמו הדגנים, השייכים למשפחת צמחים אחרת - משפחת הדגנים. אבל, רבותיינו מעדות אשכנז שראו קלה כחמורה - דנו את הקטניות לחומרא כחמץ לפסח - וגם בשל שמא יתגלגל גרגר חיטה אל שק הקטניות. כי ביום חול היו אורזין ומובילין קטניות בשקים של חיטה. נשאלת לכן השאלה האם כיום יש מקום לדון גם את החרדל כדין קטניות.

למיני צמחי משפחת הקטניות טיפוסיים פרחים כאלה:

פרחי קיטניות

אבל, צמח החרדל שאינו שייך הן לדגנים והן לקטניות - שייך בכלל למשפחת צמחים שלישית - למשפחת המצליבים, שבפרחיהם ארבעה עלי כותרת, אשר זוג עלי כותרת מצטלבים עם הזוג האחר, כמו צלב (טפו! ישמור השם). וכך נראה הפרח:

פרח החרדל

ולמשפחת המצליבים זו שייכין גם הצנון והכרוב:

פרח הצנון

פרח הכרוב

משמע, אין המצליבים קטניות כלל וכלל, ואף על פי כן אסרו חכמינו האשכנזים מימי הביניים ועד היום אכילת החרדל, בשל שפירותיו מזכירין תרמילי הפירות של הקטניות, שיש בהם גרגרים: 

תרמילי פרי הצנון (מימין) והכרוב (משמאל)

אבאאאל..., למשפחת המצליבים שייכין כנאמר הן הצנון והן הכרוב - שגם להם תרמילי פירות עם גרגרים. אמנם בדרך כלל אנו אוכלין בהם את הפקעת, אך יש חשש שיתגלגלו התרמילים יחד עם הפקעות ויש מראית עין שתרמילי הצנון והכרוב מזכירין את החרדל. נשאלת לכן השאלה, אם החרדל אסור - מדוע אכילת צנון וכרוב אינם אסורים בפסח?

ולא משום שהכרוב עשוי לגרום לנפיחות ריחניות בדומה לקטניות וכמוהו הצנון עשוי להעלות שיהוקים ריחניים וחריפים - אלא עשוי להתגלגל חלילה לקופסת השימורים של הכרוב הכבוש תרמיל פרי של הצמח, והרי יהיה זה חמץ? ובארגז הצנון עשויים להתגלגל חלילה וחס תרמילי פרי הצנון, רחמנא לצלן וישתחלו לסלט.

אבאאאאל, רבי קנקן מבני עדות האשכנזים סובר שאכילת חרדל אינו חמץ כדין קטניות, כפי שהכרוב והצנון אינם חמץ קטניות. כיוון שאין אנו חיים בימי הביניים וגדלו חוכמתנו וידיעותינו בבוטניקֶע מאז, מן הראוי והנדרש שנעדכן את ההלכה האשכנזית.

אמנם קנקן  מעדות האשכנזים לא הוסמך לרבנות, אבל תלמיד חכם הוא שהוסמך במדעי הבוטניקֶע (הצמח) והמיקרוביולוגיֶע (מיקרוביולוגיה) בגרויסע אוניברסיטֶע (באוניברסיטה הגדולה) דעיר הקוידש בציון. ולעומת חכמי התורה שידיעתם בלימודי הליבה והמדעים מהם והלאה - קנקן דווקֶע שְטוּדירְט (למד) בנוסף ללימודי הליבה והמדעים גם תושב"ע ודיני חגים ומועדים בבית הספר היסודי חילוני - ממנהל בית הספר שהיה חרדי ליטאי, ואשר סבר כי צריך להרביץ תורה כהלכתה לתלמידי החילונים בני הרשעים. וקנקן למד גם 'תלמוד' בבית הספר התיכון החילוני על ידי מורה חרדי, כאילו היו התלמידים החילוניים תלמידי ישיבֶע (ישיבה). וכי אין מעיד הדבר על גדולתו של קנקן בתורת העולם?

ולקנקן יש גם אגרוייסֶע ייחעֶס (יחוס גדול), שחגג הפסחים בילדותו עם דודו ודודתו מנכבדי העדה החרדית דבני ברק, ואכל בפסח הבשר רק עם בולבוסין (תפוחי אדמה) וצימעס (גזר מטוגן), ונשאר רעב כל החג. וקנקן זה התכבד לעלות לתורה בבית הכנסת הגדול דבני ברק, וכל העדה שיבחה את קולו הזך והנפלא שהגיע עד ליושב במרומים. לכן, יודע קנקן דבר או שניים בהילכות האשכנזים. די דארפסט גיבען הִים אָכּוּבֶעד (תנו לו כבוד).

והרי פיסקא מבבא קמחא דפסחא בנוסח קנקן:

אמר הרמב"ם כי "הקטניות כגון: אורז ודוחן וכיוצא בהן - אין בהם משום חמץ, אלא אפילו לש קמח אורז ברותחין וכסהו בבגדים עד שנתפח כמו בצק שהחמיץ, הרי זה מותר באכילה, שאין זה חמוץ אלא סרחון‏‏".

אמרו רבני האשכנזים שיש חשש לאכול קטניות ואורז, משום שהם עשויים להארז באותם בתי אריזה, שאורזין דגנים (חיטה ושעורה ושאר חמשת הדגנים האסורים). חלילה עשויים גרגרי חמץ להתגלגל שם לתוך הקטניות.

רבי אלעזר מוורמס (סוף המאה ה-12) ורבי יצחק מקורביל, בן המאה ה-13 אמרו:

"ועל הקטניות... וכיוצא בהם, רבותינו נוהגים בהם איסור שלא לאוכלם בפסח כלל... ומיהו קשה הדבר מאוד להתיר דבר שנוהגין בו העולם איסור מימי חכמים הקדמונים... ולכך נראה לקיים המנהג ולאסור כל קטנית בפסח ולא מחמת חימוץ... אלא מטעם גזירה הוא דכיון דקטנית מעשה קדרה הוא, ודגן נמי מעשה קדרה הוא... אי הוי שרינן קטנית אולי אתי לאחלופי ולהתיר דייסא... וגם יש מקומות שרגילים לעשות מהם פת כמו מחמשת המינים, ולכך אתי לאחלופי לאותן שאינם בני תורה".

אם לא הבנתם מדוע ואינכם מבינים ארמית, נישט געפערלעך (לא נורא). קבעו שאסור לאכול קטניות בפסח שלא מטעם חימוץ, אלא מטעם גזירה מחמת מראית עין. כלומר, קטניות הן מעשה קדרה, כלומר נוהגים לבשלם בדרך דומה לזו שמבשלים מיני דגן (דייסות למשל). ויש חשש שאנשים שיראו דייסת קטניות הנאכלת בפסח יטעו חלילה לחשוב שגם דייסת דגן מותרת בפסח.

אמר המר"ן עובדיה יוסף זצ"ל,  שיש לברור את האורז והקטניות בקפידה ואז מותרים הם לאכילה.

וברמ"א תנג, א; מ"ב ח-ט נאמר: אם בישלו מאכל לפסח ונפלו לתוכו מיני קטניות, אם ניתן להוציא את גרגירי הקטניות מהתבשיל – יוציאום, ומה שאי אפשר להוציא בטל ברוב. אבל אם רוב התבשיל מקטניות, הרי הוא נחשב כתבשיל קטניות ואסור לאוכלו. מכאן שאם נפלו מעט קטניות במזונכם - נישט געפיירלֶעך (לא נורא).

היקשה הט"ז: המנהג להימנע מאכילת חרדל בפסח, משום שהוא מופק מגרגרים, דהיינו קטניות.

הרי גרגירי החרדל אינם נאכלים - כמות שהם, ומדוע הם נאסרו? ותשובתו היא שהחרדל גדל בתוך תרמילים, אולם מדברי הרמ"א משמע שגם גרגירים הגדלים בתרמילים, אפילו אם אינם ראויים לאכילה (כמו שהם), מברכים עליהם שהכל ואחר כך אין לגזור עליהם בפסח.

ורבי קנקן פסק: אין דינו של החרדל כדין דגנים ואין דינו כדין קטניות. ראשית אין החרדל ממשפחת הדגנים ובעיקר אין הוא ממשפחת הקטניות (כמאמר הט"ז שלא הבין בבוטניקֶע), אלא ממשפחת המצליבים. וודאי שהמצליבים אינם יכולים להחמיץ לפי תורת המיקרוביולוגיֶע בשפורפרת עליה תווית "כּוּשֶר לפּייסֶעח" בהשגחת רבנות למהדרין.לכן, כשם שהצנון והכרוב מותרין - הרי שאכילתו של החרדל ׁׁ(שגם אין אורזין אותו בבתי אריזה של דגנים וקטניות) מותרת בפסח לכל עדות ישראל.

_______
* יאמרו וודאי המאמינים האשכנזים שקובעת היא המסורת ולא המדע והלכות אריזת הקטניות והחרדל היום. אך מסורת המנהג הזה היא מסורת מאוחרת שלא נקבעה בזמן דוד ושלמה המלך, גם לא בימי האמוראים והתנאים. וכפי שתיקנו רבני האשכנזים את הלכות החמץ בימיי הביניים, אין כל סיבה שלא יתוקנו הלכות אלה בעת החדשה.

ועל קנקן וודאי יאמרו כי רשע גדול הוא, כפי שנכתב על החילוניים בהגדת פסח שחולקה לילדי הגן הצדיקים בבאר שבע:

ומשיב רבי קנקן - 

ואת פתח לו שמי שאומר על רעהו היהודי כי רשע הוא, רשע הוא שבעתיים. השם יקום.

***

ועוד ממשנתו של רבי קנקן: נאמר במקורות ושמחת בחגיך, ולכן רבים המפרשין כי אין לקמץ במאכל מזונות חג עתירי קלוֹרְיֶעס (קלוריות). הרי מצות (שכל מצה שווה לשלוש פרוסות לחם לבן) וקניידלעך (50 קלוריות לכדור קטן במיוחד אחד) אוכלין רק פעם בשנה למשך שבעה ימים ולילות. וכנאמר, מזון דל בשאר ימות השנה.

אבאאאל, סופגניות ולביבות מיט הסאך קלוריעס (עתירי קלוריות) אוכלין בשמונת ימי החנוכה, ורבים אפילו מקדימין באכילתם. ובפורים אוכלין אזני המן הרשע ממולאים בדברי מתיקה, ובכל שאר חגים ומועדים, גם אוכלין כיד המלך קלוריֶעס (קלוריות) כמיטב מאכלי מסורת ישראל. חגים ומועדים רבים בשנה - חגיגה לכרס.

ורבי קנקן אומר: דקה על השפתיים - שנה על הירכיים. שנייה בפה ושנתיים בכרס.

ושמחתם בחגיכם קוראי היקרים, אבל אין הקדוש ברוך אוהב שאתם משמינין. כי מטיל הוא על המגזימין מיני תחלואים ומבישין כרוניים - מהכולסטרול, הסוכרת, יתר לחץ דם, התקפי לב ועד שבץ מוחין. וכדברי הרמב"ם - אין הקדוש ברוך הוא רופא, למי שאינו עוזר לעצמו.

על כן ושמחתם בחגיכם
אבל דאגו שאין אתם מגזימין ומשמינין.

בסיעתא דשמיא

נפסק על ידי רבי קנקן התה, ערב פסח תשע"ג