פילוסופיה של חלום

רשומה נוספת (מהדורה שניה ערוכה) בסדרה החלום ופשרו.

לעיתים אני מפרש את חלומותי כאותות למעשים או אפילו כמנבאים אירועים עתידיים. תאמינו או לא, לפעמים חלומות מסוימים הביאו לכתיבת רשומה זו או אחרת בבלוג. אמנם בחלומות האלה החולם הוא בעצם המחבר והחווה וגם המוציא לפועל, ולכן ניתן לומר שבחלומות אין כל אותות חיצוניים. הם נובעים מתוך פנימיותו של החולם עצמו. אבל, כאשר בחלום החולם מקבל פתרון לבעיה בלתי פתירה כביכול, או כאשר החולם מקבל בחלום אות או רמז לבאות (והדברים אכן מתגשמים, ולפעמים אחד לאחד) - נוצרת ההרגשה שזו עזרה חיצונית. לגבי נכונות המשפט האחרון, קיים ויכוח בין אלה שמחשיבים עצמם לרציונאלים לבין אלה שנחשבים לא רציונאלים בעיני הראשונים.

לפני כשבע שנים חלמתי חלום מוגדר וברור. את החלום והמחשבות שהחלום עורר אתאר כעת. לחלום הזה עצמו לא היה תוכן 'נבואי'. אבל כאשר חשבתי מהו באמת המסר בחלום הזה, המחשבה הראשונה שעלתה אז במוחי היתה אחת ופשוטה בתכלית - זה היה אות לכתיבת רשומה זו, כדי לשתף את קוראי בדילמות מקצועיות שהעסיקו את התת-מודע שלי. 

והרי החלום פרוס לפניכם: 

אני ניצב באולם גדול (לא אחד מהמוכרים לי מחיי יומיום) ונושא הרצאה בפני סטודנטים. נושא ההרצאה הוא הנדסה גנטית בחיות. במציאות הייתה זו כבר השנה ה- 14 שאני מרצה בנושא זה, במסגרת קורס בהנדסה גנטית שאני מעביר. מדובר בקורס רשות מעורר עניין ומבוקש למדי. 

בעודי עומד ונושא את ההרצאה בחלום,  לפתע קמה מבין הקהל פרופסורית בגמלאות מהחוג שלי. מבקשת סליחה ומציינת שהיא חייבת להפריע לרגע למהלך השיעור. יש לה דבר חשוב להגיד. מבלי להמתין לקבלת רשותי, פנתה אל קהל הסטודנטים ונשאה במשך כדקה ביקורת כנגד שימוש בהנדסה גנטית בחיות. לאחר מכן עזבה את האולם בהפגנתיות וללא אומר.

לפני שאני מספיק להתאושש מתדהמתי ולהוציא הגה, מתחילים לקום התלמידים ועוזבים בזה אחר זה  את האולם. אני זוכר את תחושת ההלם והזעם על הפרופסורית בדימוס שהתערבה בשיעור שלי ללא רשות, מעשה לא יעשה, וכן על אפקט הדומינו שהיא יצרה בקרב הסטודנטים, שראו ברובם סיבה למסיבה ותו לא. 

כשנשארתי לבדי באולם ללא תלמידים, יצאתי גם אני מהאולם. והנה אני רואה קבוצה קטנה מתלמידי מתגודדת במדשאה - שמחה וצוהלת על החופשה הבלתי צפויה שקיבלו, או בעצם נטלו לעצמם מהשיעור. כשעברתי לידם סיננתי: "חומר ההרצאה של היום יכלל בבחינה ויהיה עליכם להשלים אותו בעצמכם". שמתי לב שחיוכו של אחד התלמידים נמחק ועזבתי את המקום ביודעי שהידיעה תועבר במהירות לכולם.

כשהתעוררתי, התחלתי להרהר במשמעות החלום. ראשית תהיתי בליבי מדוע דווקא אותה פרופסורית התערבה בהרצאה? הרי המחקר שלה עצמה נערך על מאות ארנבות במשך עשרות שנים, ואפילו הניב תרופה חדשה המיוצרת על ידי חברת תרופות. אז איזו זכות מוסרית יש לה בכלל להתערב בשיעור שלי - העוסק בחיות מהונדסות כמודלים למחלות באדם ולפיתוח תרופות מצילות חיים? רשמתי לעצמי את המילה צביעות.

היא עצמה גורמת בחיות למחלה באמצעים כירורגים או כימיים, לעומת זאת בהנדסה הגנטית, נולדות חיות עם פגם גנטי אנושי כמו אצלנו - לא גורמים לחיה ייסורים על ידי אמצעים מכניים או כימיים, אלא חיקוי מחלה כמו באדם, שמאפשר עבודה במערכת מחקרית מודרנית וממוקדת יותר. אז רשמתי לעצמי את המילה קינאה.

ואז חשבתי מדוע חלמתי על אותה פרופסורית מבין כל הנפשות הפועלות בחוג?

הרי רבים הפרסונות בחוג, שכאותה פרופסורית נחמדה מאוד כלפי חוץ מאחורי הגב - מלאים באגו ובתככים. היא לא פחות נחמדה מהאחרים. אז מדוע דווקא היא? הורדתי מהרשימה את אלו שאינם עורכים ניסויים בבעלי חיים ונשארתי עם רשימה מצומצמת יותר. אבל, לא הגעתי להסבר ודאי. אולי משום שהיא כבר פרופסור אמריטוס (בגימלאות) ולכן כבר אינה יכולה להשתתף יותר בוועדות קובעות מדיניות? רשמתי לעצמי את המילה תסכול.

אז מה יש לנו כאן בינתיים? צביעות, קינאה, תסכול ותככים. אבל כל התכונות האלה קיימות אצל רבים אחרים, אפילו בקנה מידה גלובלי מחוץ לאוניברסיטה. אמנם אצלה קיים פער גדול במיוחד בין הנחמדות לתככנות, אבל חייבת להיות סיבה עמוקה יותר לחלום.

בוודאי הקוראים חושבים שעל הטריוויאלי ביותר איני חושב. כי וודאי יש לי יסוריי מצפון על מחקרים בחיות. אני זוכר שאחד מתלמידי סיפר שחלם פעם על מותו ושהוא נשלח לגיהנום - לגן העדן של עכברי וחולדות הניסויים. שם החיות עשו לו גיהנום. אך, אומר לקוראים קבל עם ועדה - אין לי כל יסורי מצפון על ניסויים הכרחיים אלו לטובת האנושות. 

במחקריי נעשה המינימום הדרוש למטרות הצלת חיי אדם, ובאמצעים המבוקרים ומפוקחים על ידי ועדה ציבורית מקצועית. כל אחד הנוטל אנטיביוטיקה או אופטלגין או כל תרופה אחרת - לא היה יכול להשתמש בהן אם לא נוסו קודם בבעלי חיים. הסיבה שבגללה חלק מהציבור מתנגד לניסוי בחיות, היא חוסר ידע ודמוניזציה שעושות אגודות שאינן בוחלות להפיץ גם שקרים וכזבים. כפי שהפיצו על היהודים ששותים יין מדם ילדי הנוצרים. בשל חשיבותו, נושא זה ראוי שיידון ברשומה נפרדת.

אם כך גם זו אינה הסיבה בעיניי לחלום.

נשארתי עם סוף החלום שבו הודעתי לסטודנטים שעתה יצטרכו להשלים את חומר הלימוד בעצמם וכי הוא יכלל בבחינה. בקורס הספציפי שאני מעביר, בדיוק החלפתי בשנה זו את מתכונת הערכה על הקורס. במקום עבודה, בשנה בה נחלם החלום - התלמידים נבחנו לראשונה בכתב במועד א' וכיוון שציוני הבחינה היו נמוכים יחסית, חלקם ניגשו לבחינה בעל פה במועד ב'.

אם במציאות התלמידים היו עוזבים את השיעור במחאה כמו בחלום, לא היה לכך מחיר משמעותי בשיטה של כתיבת עבודות, ואילו כאשר הם צריכים להבחן בבחינה על כל החומר הנלמד, לפעולת מחאה יש מחיר כבד - לימוד עצמי של החומר. בסופו של דבר אני חושב שהחלום העלה אצלי בעצם את השאלה עד כמה הסטודנטים צריכים להיות מעורבים בחומר הנלמד? והמסקנה היא שמלבד קורסי החובה, לתלמידים יש זכות בחירה של קורסי רשות כמו הקורס שלי, אבל אין להם זכות לקבוע למרצה מה ילמד או לא ילמד בקורס. גם לאף אחד מהמרצים האחרים בחוג - אין זכות להתערב בחומר הלימוד זה של משנהו.

לאחר פשפוש נוסף וטיול בין תת-ההכרה לענייני אקטואליה באותה עת, נפל לי האסימון. לאחרונה התנהל דיון ציבורי על סגירת חוגי לימוד מסויימים באוניברסיטאות. חוגים שאינם נראים בעיניי חלק מהציבור (ובעיקר הפוליטיקאים) כראויים להמשך קיום. לטענתם בגלל פוליטיזציה של חומר הלימודים. וחשבתי עד כמה צבועים כל הקולות דאז, שקראו לסגירת חוגים (החוג לממשל ופוליטיקה באוניברסיטת בן גוריון והחוג לספרות באוניברסיטת תל אביב), וזאת כאשר אוניברסיטאות בר-אילן ואריאל יכולות לעשות פוליטיזציה הפוכה בכל תחומי הלימוד, מאז ימים ימימה. ולגביהם אין קול ואין מצפצף. ונזכרתי במילים שנרשמו אצלי בחלום: צביעות, קינאה, תסכול, תככים.

החלום הזה נחלם למעשה בצל הדיון בנושא על ידי המועצה להשכלה גבוהה, בלחץ של ציבור מסוים. המחלקה בבן גוריון לא נסגרה וטוב שכך. באקדמיה חייבים לשמור על פלורליזם, ועל זכות חופש הדיבור והלימוד. אין לאף גוף הזכות לבקר תכני לימוד אקדמאיים ולפגוע בסוברניות של המוסדות האקדמאיים. ובתנאי שאלה נלמדים ברמה ובשיטות אקדמיות נאותות.

בניגוד לבתי הספר שבהם נכפית תוכנית לימודים על ידי משרד החינוך, אין מקום לכך באוניברסיטאות שהינן אוטונומיות במדינות דמוקרטיות. לסטודנט בניגוד לתלמיד תיכון יש את זכות הבחירה. באוניברסיטת בר אילן למשל, הלומד לימודי כימיה חייב להבחן גם במכסת קורסים בנושאי דת ויהדות. מדוע מחייבים אותו בכך, הרי בא ללמוד כימיה? התשובה לכך היא שבר אילן שהיא אוניברסיטה דתית - החליטה שזו המדיניות. לכן גם אם הוא חילוני, על התלמיד הנרשם לאוניבסיטה זו -  לקבל את הדין או לבחור באוניברסיטה אחרת. כנ"ל לגבי בחירת חוגי הלימוד והקורסים בכל אוניברסיטה.

כך פירשתי את החלום שחלמתי אני.יתכן והוא היה מתפרש אחרת לו נחלם על ידי מישהו אחר. אבל כאשר אני חולם חלום סדור וברור - אני משקיע מחשבה בהבנת הנמשל. אם כי לא תמיד מצליח לי, כפי שאשתף ברשומות הבאות.