בערב שלמחרת פרסום הרשומה על מה נבחו הכלבים, חמודי הכלב כיכב בעוד אירוע מסתורי. מסתורי עד מאוד. על כך אני עומד לספר עכשיו וגם להראות את התוצאה בתמונה שצולמה לאחר מעשה. לפני מעשה, לא הייתי יכול לעלות על דעתי על צילום של לפני.
חמודי הטרייר הוא כלב שנזרק לרחוב על ידי בעליו הקודמים, ושעבר תלאות רבות עד שאימצנו אותו. סיפור האימוץ והחזרת האמון שלו בבני אדם ראוי לתאור ברשומה נפרדת, אך הפעם נדלג על כך הלאה, לעניין נושא הרשומה.
חמודי הוא כלב נפלא ומתוק. אי אפשר לכעוס עליו ברוב חמידותו כי רבה. אי אפשר לכעוס עליו באמת, אפילו כאשר הוא משאיר לנו צרור חום ריחני על השטיח. אין הוא עושה זאת כהרגל, אלא במצבי סטרס נפשיים. למשל כאשר נעלם לו מישהו מדיירי הבית לתקופה ארוכה. זה קרה לו כעת כשהבן נעדר כבר כמעט חודש בטיול ביפן ובקוריאה. חמודי מאוד קשור לבן וזה מתבטא אצלו בהתנהגות של התכנסות. אמנם לא כדוגמת הדיכאון שנכנס עם מותה של הכלבה בובה (שכיכבה ברשומה הקודמת), אבל אין ספק שמשהו עובר עליו ואשר נראה כגעגועים. אולי שבים אליו זכרונות חרדות נטישה מהעבר.
בדרך כלל כשיש לו לכלבלב צורך ליציאות מחוץ למנין - הוא נוהג להופיע, להצמד אלי קלות, ואז רץ הלוך וחזור אל דלת הכניסה. אבל הפעם הוא לא עשה זאת, בעודי יושב רכון על המחשב - הוא הופיע פתאום לידי, מרים את ראשו ומביט לעיניי, פותח וסוגר את פיו כמנסה לומר משהו. ואז זינק בפתאומיות לעבר השטיח מקיר לקיר שבפינת הישיבה. התיישב בתנוחת חירבון של כלבים ואני מבין שהנה הוא כבר הולך להשאיר את זה על השטיח. כל כך מרגיז שאצלו אם קורה, יציאות הן תמיד על שטיחים. יש כל כך הרבה רצפות, אבל השטיחים נראים לו מתאימים יותר. אז הפעם כשהבחנתי במה שעומד לקרות, צעקתי לעברו לא! בוא אלי! אבל הוא לא שמע לי. הפנה אלי את אחוריו כמתעלם וכשסיים והתרומם מהתנוחה - השאיר חבילה מוצקה רצינית על השטיח.
אי אפשר לכעוס באמת על כלב חמוד שכזה ובמיוחד שאני יודע שהוא במצוקה, אך מיד לאחר המעשה גערתי בו "פויה, למה עשית את זה על השטיח"? והוא כתגובה הסתלק בבושת פנים ובזנב מושפל, והסתגר לו בחדר של הבן. בלהט הכתיבה דחיתי לכמה דקות את הניקיון. דקות אלו נמשכו משהו כמו מחצית השעה. לאחר שסיימתי, קראתי לו שיבוא. רציתי שיהיה נוכח בפעולת הניקיון ויראה את מורת רוחי. והוא אכן הגיע. וכשגערתי בו שוב ושאלתי למה על השטיח - הוא התבונן עמוק לתוך עיניי ואז העביר מבט לעבר המקום שבו השאיר את החבילה הכהה והחזיר אלי מבטו, כאומר בתמיהה "על מה אתה בדיוק מדבר"?
ואז כשהסתכלתי לשם, לא האמנתי למראה עיניי. עצמתי ופקחתי אותן שנית בתמהון, אבל זה רק מה שראיתי:
החבילה נעלמה כלא הייתה. נותר רק הצל שלה. צל ללא ריח. ללא כל לחלוחית.
אין מצב שהוא התגנב וסילק את היציאה שלו. הייתי רואה ושומע את זה כאשר אני יושב מטר וחצי משם. גם אם הייתי שקוע מאוד בכתיבה, הייתי מבחין בתנועה החולפת, אפילו בזווית עיניי. הייתי שומע גם את טפיפות כפות רגליו. הוא גם לא היה יכול להעביר לאיפושהו כמות גדולה כזו בפעם אחת. ובכל זאת הן אני ולאחר מכן זוגתי, ערכנו סריקה בכל חדרי ופינות הבית. שמא החביא הקטנצ'יק את מה שהתבייש בו. ולא מצאנו שום זֶכר לכך.
בספרות המקצועית דווחו מקרים שבהם כלבים שנענשו על כך שעשו צרכים במקום או בזמן הלא מתאימים - התחילו לאכול את הצואה של עצמם. ההשערה הרווחת היא שאותם כלבים מקשרים בין העונש ובין עשיית הצרכים. לכן מנסים להסתיר את הראיות על ידי אכילת הגללים. אבל זה לא מצב נפוץ. בכל מקרה אף פעם לא הענשנו את חמודי על בריחת צרכים. הפעם רק גערתי בו קלות מבלי לכעוס באמת - על כך שבחר לעשות זאת דווקא על השטיח.
אכילת צואה עצמית אינה נפוצה בכלבים. אם כבר, כלבים יאכלו צואה של כלבים אחרים ולא את זו שלהם עצמם. התופעה המגונה בכלבים של אכילת צואת כלבים אחרים - ידועה בשם המדעי קוֹפְּרוֹפַגְיה (Coprophagia).
אי אפשר לכעוס באמת על כלב חמוד שכזה ובמיוחד שאני יודע שהוא במצוקה, אך מיד לאחר המעשה גערתי בו "פויה, למה עשית את זה על השטיח"? והוא כתגובה הסתלק בבושת פנים ובזנב מושפל, והסתגר לו בחדר של הבן. בלהט הכתיבה דחיתי לכמה דקות את הניקיון. דקות אלו נמשכו משהו כמו מחצית השעה. לאחר שסיימתי, קראתי לו שיבוא. רציתי שיהיה נוכח בפעולת הניקיון ויראה את מורת רוחי. והוא אכן הגיע. וכשגערתי בו שוב ושאלתי למה על השטיח - הוא התבונן עמוק לתוך עיניי ואז העביר מבט לעבר המקום שבו השאיר את החבילה הכהה והחזיר אלי מבטו, כאומר בתמיהה "על מה אתה בדיוק מדבר"?
ואז כשהסתכלתי לשם, לא האמנתי למראה עיניי. עצמתי ופקחתי אותן שנית בתמהון, אבל זה רק מה שראיתי:
החבילה נעלמה כלא הייתה. נותר רק הצל שלה. צל ללא ריח. ללא כל לחלוחית.
אין מצב שהוא התגנב וסילק את היציאה שלו. הייתי רואה ושומע את זה כאשר אני יושב מטר וחצי משם. גם אם הייתי שקוע מאוד בכתיבה, הייתי מבחין בתנועה החולפת, אפילו בזווית עיניי. הייתי שומע גם את טפיפות כפות רגליו. הוא גם לא היה יכול להעביר לאיפושהו כמות גדולה כזו בפעם אחת. ובכל זאת הן אני ולאחר מכן זוגתי, ערכנו סריקה בכל חדרי ופינות הבית. שמא החביא הקטנצ'יק את מה שהתבייש בו. ולא מצאנו שום זֶכר לכך.
בספרות המקצועית דווחו מקרים שבהם כלבים שנענשו על כך שעשו צרכים במקום או בזמן הלא מתאימים - התחילו לאכול את הצואה של עצמם. ההשערה הרווחת היא שאותם כלבים מקשרים בין העונש ובין עשיית הצרכים. לכן מנסים להסתיר את הראיות על ידי אכילת הגללים. אבל זה לא מצב נפוץ. בכל מקרה אף פעם לא הענשנו את חמודי על בריחת צרכים. הפעם רק גערתי בו קלות מבלי לכעוס באמת - על כך שבחר לעשות זאת דווקא על השטיח.
אכילת צואה עצמית אינה נפוצה בכלבים. אם כבר, כלבים יאכלו צואה של כלבים אחרים ולא את זו שלהם עצמם. התופעה המגונה בכלבים של אכילת צואת כלבים אחרים - ידועה בשם המדעי קוֹפְּרוֹפַגְיה (Coprophagia).
יש תאוריות מספר לסיבה שכלבים אוכלים צואה של כלבים אחרים. החל מסיבות אבולוציוניות הקשורות בהשרדות במצבי מחסור במזון, ועד לסיבות בריאותיות. כמו השלמת חוסרים באנזימים ובאוכלוסיית חיידקי מעיים הנחוצים לעיכול טוב של המזון. תופעת האכילה הזו מתגברת בכלבים הלוקים בסוכרת, עם בעיות בבלוטת התריס, או כאלה הסובלים מחוסרים הורמונליים אחרים.
אכילת גללים ידועה גם אצל אימאות שאך זה המליטו. והסיבה - כך הן מסתירות ראיות לקיומם של הגורים בתקופה שהם עדיין פגיעים. כלומר, אכילת הצואה של הגורים נעשית למעשה כדי להגן עליהם.
בוודאי אכילת צואה נשמעת מגעילה לקורא האנושי, אבל אולי יעניין לדעת שאכילת צואה נמצאת במוקד המחקר הרפואי - לטיפול עתידי במחלות באדם ! במיוחד בהשמנה וסוכרת.
בוודאי אכילת צואה נשמעת מגעילה לקורא האנושי, אבל אולי יעניין לדעת שאכילת צואה נמצאת במוקד המחקר הרפואי - לטיפול עתידי במחלות באדם ! במיוחד בהשמנה וסוכרת.
מאד יתכן שבסיום הניסויים הקליניים - לא ירחק היום שבו חולים עם בעיות מטבוליות כמו סוכרת והשמנה, יבלעו קפסולות המכילות צואה של תורמים בריאים כטיפול במחלתם על ידי אספקת אוכלוסיית חיידקי מעיים תקינה. כך גם אולי לסובלים מבעיית השמנה ועודף משקל. לכך אשתדל להקדיש רשומה נפרדת בעתיד ושבה אתאר גם את הקשר לדיאטה מסוימת. דיאטה שלמרות שמצויה עדיין בשלבי מחקר - יש אנשים שכבר משלמים לא מעט כסף עבורה. והם אינם יודעים שהם משמשים בעצם שפני ניסיון, ומבלי שהמחקר הוכיח תוצאות אמיתיות ומובטחות להרזיה יציבה, ולמשך תקופה ארוכה. כאמור אשתדל להקדיש לכך רשומה בהקדם. רשומה שבה אפרוס מה מפריע לי בשיטה, שיש בה מידה מסויימת של אחיזת עיניים כדי לעקוף פטנטים רשומים וליצירת רושם מדעי מוטעה על הנסיינים. אסביר את העניין בעתיד, אך יאלץ הקורא להתאזר בסבלנות. רשומות מסוג זה צריך להכין בקפידה ובזהירות, כדי להמנע מתביעות משפטיות.
ונחזור לעניין העלמות הקקי של חמודי. כאמור ישבתי בסמוך מאוד למקום שבו השאיר את חבילת הגללים. אין סיכוי שהיה מתגנב ואוכל אותה מבלי שאשים לב לכך. המקום היה בטווח ראייתי ושמיעתי הטובה. ותמיד אני שומע את טפיפות צעדיו ובוודאי את קולות האכילה. גם אין מצב שאת הגללים אכלה לולה הכלבה, שישנה באותה עת בחדר השינה בסמוך לזוגתי, כשהדלת החדר היתה סגורה. היא גם אף פעם לא התעניינה בגללים שחמודי משאיר בטיולים.
ונחזור לעניין העלמות הקקי של חמודי. כאמור ישבתי בסמוך מאוד למקום שבו השאיר את חבילת הגללים. אין סיכוי שהיה מתגנב ואוכל אותה מבלי שאשים לב לכך. המקום היה בטווח ראייתי ושמיעתי הטובה. ותמיד אני שומע את טפיפות צעדיו ובוודאי את קולות האכילה. גם אין מצב שאת הגללים אכלה לולה הכלבה, שישנה באותה עת בחדר השינה בסמוך לזוגתי, כשהדלת החדר היתה סגורה. היא גם אף פעם לא התעניינה בגללים שחמודי משאיר בטיולים.
אז להיכן נעלם הקקי ונשאר רק צילו? בדומה לצל שנותר על משטחי בטון ומדרכות - צל גופם המתאייד של נפגעי הפצצות האטומיות בהירושימה ונגסקי.
ובאותו עניין, עדיין לא פתרתי את התעלומה לאן נעלמה הכפית שצנחה למרגלות רגליי ברצפה. ונעלמה כלא הייתה, כפי שכבר תארתי בעבר כאן. הכפית הזו לא נמצאה עד עצם היום הזה. אולי היא תחזור ותופיע פעם, כמו החותמת שלי שנעלמה בעבודה?
החותמת הזו נעלמה כלא הייתה ממגירה נעולה. היא לא נמצאה גם לאחר שהפכתי כל מגירה אפשרית. נעלמה למשך כמה חודשים. ואז ככה פתאום, ביום בהיר אחד החותמת שבה למקומה. מצאתי אותה בדיוק באותו מקום במגירה ממנה נעלמה.
והקקי של חמודי - מקווה שהוא לא ישוב ויופיע כך פתאום באחד הימים.
ולבסוף אסיים ואשאל את הקוראים שמאמינים כי הכתוב כאן קרה כלשונו וככתבו (כי לא בטוח שאני הייתי מאמין, אלמלא הייתי נוכח בעצמי) - האם למישהו יש הסבר לדברים האלה?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אפשר להשאיר תגובה כאן