לא פעם חשבתי מחשבות פילוסופיות עמוקות על דברים שעולים לנו כסף לרכוש אותם, עולים לנו כסף אחר כך להפטר מהם ואז מישהו אחר עושה מהם כסף. נכון שזה נשמע מוזר? נשמע, נשמע אבל קורה גם קורה.
מי לא שילם טבין ותקילין עבור משאת חייו, בין אם זו מערכת הישיבה בסלון, או בין אם זה מקרר, מכונת כביסה, או מדיח כלים.... עד שלבסוף הם מתיישנים ומוחלפים בפריטים חדשים. וכשזה קורה, אנחנו משלמים פעמיים - קודם על הקנייה, ההובלה וההתקנה ואחר כך לסבלים, שמפנים מקום בבית עבור הרכישה החדשה. והם הסבלים, בדרך כלל מרוויחים פעמיים - כי הם מוכרים את הטובין ליד שניה.
לפני שנים מספר כשהייתי בוועד הבית, עמד לו עץ זקן ענק, שנשען על גדר האבן כשהוא חורג אל המדרכה והכביש, מסכן את העוברים ושבים. לא הייתה ברירה, אלא לגדוע אותו. הזמנתי מספר חברות המתמחות בגדיעה או עקירה של עצים, כדי לקבל הצעת מחיר ולגדום את העץ במהרה. להפתעתי גיליתי כי לא ניתן לעקור עצים בארצנו, ללא קבלת רשיון מהעיריה. ראשית היה צורך למלא טופס בקשה רשמי, לשלם אגרה של כמה מאות שקלים ולהמתין לפקח עירייה שיגיע כדי לאשר או שלא לאשר את העקירה. לכשהגיע ההיתר הנכסף, שילמנו עוד מספר מאות שקלים לחברה עבור גידום העץ. החברה שביצעה את העבודה, גדמה את העץ ואחר כך ניסרה אותו לפיסות שנארזו בחבילות. מסתבר שהם מרוויחים פעמיים, ראשית מאיתנו עבור העקירה והסילוק ופעם שנייה עבור מכירת העץ למטרות הסקה או אחרות.
לא הייתי מבלבל את המוח בסיפורים האלה, לולא היה הדבר דומה בעסקי השומן. השומן שאנו צוברים בגופנו בכסף רב - עולה לנו בעגמת נפש. ואז יש כאלה שנשברים ופונים לרופא פלסטיקאי, לשאיבת שומן. כלומר, עולה כסף רב להפטר מהשומן שהוא עצמו עלה לבעל המשמנים כסף רב לצבור אותו. כך היה עד לאחרונה, כשעודפי השומן השאוב היו נזרקים לאשפה ואלה היו משמשים מאכל תאווה לחתולים (הרי הכל וודאי יודעים מה עושים החתולים בפחי זבל).
לא עוד גבירותיי ורבותיי - היום השומן שווה כסף. כן, כן - מישהו עושה ממנו כסף. אני כבר מדמיין את הקורא שמרים גבה ואומר שאין סיכוי כי מישהו בכלל ירצה את הדבר המגעיל והנאלח הזה. אז זהו שכן - השומן שלך שווה כסף, כי הוא מכיל תאי גזע ! - אותם תאים פרימיטיביים שנמצאים ברקמות של גופנו ומחדשים אותן בעת הצורך.
תאי גזע
תאי הגזע יודעים לחדש את עצמם על ידי חלוקה. אך אלה תאים רבי יכולת, כי הם מסוגלים לשוב ולהתרבות או להתמיין לסוגי תאים שונים. בהתמיינות של תאי הגזע האלה, ניתן לקבל רקמת עצם, סחוס, שריר ,עצב ושומן כמובן. הכול בהתאם להרכבי חומרים שונים שבהם מזינים את תאי הגזע, כאשר מגלים אותם בצלחות מעבדה. כלומר הרכב מסוים של תוספים לנוזל הגידול של תאי גזע, יגרום להם להפוך לתאי עצם והרכב אחר יגרום להם להפוך לתאי עצב.
התמיינות תאי גזע מרקמת שומן
מכאן ברור שניתן לעשות שימוש אדיר בתאי גזע שמבודדים מרקמת שומן, כדי לשקם רקמות ואברים פגומים. אלה ישמשו ברפואת העתיד לשיקום איברים לאחר תאונות, פציעות וחבלות, החל מריפוי שברים מורכבים ועד להחזרת תנועה ותחושה של אברים משותקים. הן לשחזור רקמת לבלב יוצרת אינסולין בחולי סוכרת והן לבניית לב ביולוגי חי ופועם אשר יחליף את ליבם הכושל של חולי לב קשים. כל אלה נמצאים כבר היום בשלבי פיתוח ויישום שונים.
כאשר קורים לבני אדם אירועים יוצאי דופן שקשה להסבירם, הם נחלקים לשלושה סוגים בהתייחסותם לדברים:
הסוג הראשון תולה את הדבר ביד השגחה עליונה, אלוהים או ישויות אחרות.
הסוג השני, שמתייחס אל עצמו כאתאיסטי, פוסל את קיומם של הדברים שקרו, או מטיל ספק עקב סובייקטיביות בהסתכלות על הדברים שקרו, או מדחיק אותם כלא היו.
הסוג השלישי רושם לעצמו את הדברים ושואל שאלות. אין הוא מתעלם מהם, גם אם אינו יודע להסביר - הוא רואה בהם תופעות על-טבעיות, כי בהחלט אי אפשר להגדירן כרגע כטבעיות.
הסוג השלישי נחלק לשני תת-סוגים:
הראשון תוהה מעט על הדברים ועובר לסדר היום. השני נוטה לחשוב שקיימים ממדים נוספים בעולם הנגלה לנו. הסוג הזה מנסה לחקור ולהבין מהם הממדים האלה.
הבעיה היא במוגבלותו של האדם (מוגבלות פיזית של המוח) בתפיסת עולם רב מֵימדי. אין ויכוח שבעולמנו קיימים לפחות ארבעה מֵמדים: יש את האורך, הרוחב והגובה של גופים - מה שאנחנו מכנים תלת מימד. אבל, רבים האנשים שמוחם בקושי מסתדר עם תפיסת התלת-מימד כהלכה. למשל, יש אנשים שבקושי מסתדרים עם גאומטריה דו-ממדית ובשום פנים ואופן אינם מסתדרים עם גאומטריה תלת-מימדית. ענף הגאומטריה התלת-ממדית היה בעבר אחד הענפים לבגרות במתמטיקה. אבל, ביטלו אותו בגלל המוגבלות של הראיה והתפיסה המרחבית של תלמידים רבים.
וקיים ממד רביעי ידוע שהוא מימד הזמן. גם כאן יש לאנשים רבים בעיית תפיסה נכונה של מימד הזמן, ביחס לשלושת הממדים האחרים. אין הדבר נובע מטיפשות, אלא ממוגבלותו של המוח האנושי בתפיסה רב-מימדית.
כמה מהקוראים יכולים לתפוס באמת את משמעות תורת היחסות של אלברט איינשטיין? האם הקורא יכול להבין את התופעה שאם ינוע במהירות האור הוא פשוט יעלם? לא יהיה לו משקל (מסה) והוא יהפוך לאור בעצמו. מסה היא עוד מימד הקיים בעולמנו. ואם הקורא יהיה עד להעלמות פתאומית של גוף שהתחיל לנוע במהירות האור, האם לא יקשור את הדבר לתופעה מיסטית?
נכון, עדיין אין לנו טכנולוגיה לנוע במהירות האור. כעת עובדים על כך בנאס"א - על פיתוח טכנולוגיה של שיגור של רכב חלל במהירות של 16% ממהירות האור. זהו כרגע גבול המהירות התאורטי. אך האם חקורא חשב פעם באיזו מהירות נעה המחשבה שלו? למשל ידועים מקרים של אנשים הנקלעים למצבים של 'הסוף' המתקרב. בשניות אחדות בודדות, המוח שלהם מגלגל כסרט את כל מהלך חייהם. גלגול חיים שלמים במחשבה בשניות - האם פעם נתן הקורא דעתו מה צריכה להיות מהירות המחשבה הזו?
ובכלל מהי מחשבה? האם ניתן לתאר אותה כדבר פיזי? על פי כל הגדרה
פיזית לא ניתן לעשות זאת, גם לא להסביר אותה בעזרת כל הביולוגיה הידועה לנו על המוח (ואנו יודעים רבות אבל בעצם עדיין לא יודעים כלום). אז אולי גם המחשבה היא מטפיזיקה?
ובכלל, האם כל אחד מהקוראים יכול להיות בטוח שכל העולם הנגלה לו אינו דמיון?
ואולי בעצם כל מה שאת/ה רואה, שומע, מריח וחש הוא פרי הדמיון ובכלל אינו קיים במציאות? כיצד אפשר להיות בטוח שהאינטראקציות עם העולם ואנשים אינה המצאה פרטית שלך? החלום הוא דוגמה איך המוח הופך דברים לא מציאותיים למציאותיים כביכול, עד שאנחנו 'מתעוררים'. ואולי ההתעוררות היא רק בעצם מעבר למציאות אחרת. אולי כמוה כמו החלום? האם יתכן שתחושת 'הקביעות' בשהייה במציאות שהקורא חושב שהיא מציאות הינה בעצם תחושה סובייקטיבית של הקורא?
האם לא קרה לפחות פעם אחת לקורא שהתקשה לעבור מהחלום למציאות? שלרגע בטוח שהחלום הוא כל כך מציאותי? האם הקורא מודע לכך שחלום 'הרפתקאות' שמרגיש כנמשך שעות וימים - בעצם מתרחש במוח בשניות בעת שנת החלום. האם אין בכך סממנים של מיסטיקה?
ואולי בעצם כל מה שהאדם איננו מבין הוא מיסטיקה?
האם מציאות האלוהים עבור האדם כמסבירה את כל אשר אינו מבין אינה אלא מיסטיקה בעצמה? סוג של מטפיזיקה? מדוע אלוהים כן ותופעות אל טביעיות לא?
כשאנחנו מתבוננים בהצגה של קוסם, אנחנו רואים בעצם אשליה שהמוח שלנו מתרגם כמציאות גמורה. רק הידע שלנו שמדובר באשליה, גורם למוחנו לקבל את הדברים כפי שהם כביכול. לקבל, אבל לא בדיוק לתפוס ולהבין את הפער.
כשקוסם מניע חפצים כביכול על ידי המחשבה בלבד - כולם בטוחים שהתנועה הזו נעשית באמצעים פיזיים בלתי נראים. כי אפילו הקוסם מגלה זאת לקהל כאחיזת עיניים, אך לא את סוד האמצעים. אבל כיצד ניתן להסביר שישנם אנשים שבאמת יכולים להזיז חפצים בכוח המחשבה? נערכו עליהם ניסויים מבוקרים, תחת השגחה קפדנית, בחדרים אטומים שלא היו וראו מעולם. תוצאות ניסויים אלה רובן לא פורסמו בציבור. כי ניסויים אלה נערכו על ידי סוכנויות ממשלתיות סודיות ועל ידי
סוכנויות ביון חשאיות.
הפיזיקה המודרנית מצביעה גם על קיומם של מיימדים נוספים ואפילו של ממדים מקבילים. בוודאי לחלק מהקוראים, דברים כאלה כבר נראים בלתי נתפסים ומעוררים רצון לנטוש את המשך קריאת הכתבה.
אבל אני ממליץ לנסות לעשות מאמץ ולהמשיך לקרוא. לא אלאה רבות את הקורא בנבכי הפיזיקה המודרנית, שאמנם למדתי משהו במסגרת לימודיי האקדמיים הפורמליים - אבל אין זה תחום עסוקי ואני רחוק מלקרוא לעצמי מומחה בתחום זה.
הקורא וודאי מקבל את קיומה של האינטואיציה. לכולנו יש אותה במידה זו או אחרת. וודאי הקורא אומר שהיא נובעת מניסיונו האישי או של אחרים בעבר. על כן, האם 'קבלה' של תופעות היא בעצם רק עניין של ניסיון?
יש רבים הדוחים בשאט נפש קיום תופעת הטלפתיה. הם יאמרו שבעצם זו רק אינטואיציה. אז למגינת לבם, הם צריכים עכשיו לשנות את השקפת עולמם בנושא. המדע הוכיח שקיימת טלפתיה, בכוח שהוא הגדיר כפסיי (Ψ). נערכו תשעה ניסויים בלתי תלויים שהוכיחו את קיום הטלפתיה. המחקרים האלה פורסמו בכתב עת מדעי רציני ומכובד. פרטים על מחקרים אלו הובאו בפרק קודם בסדרה.
אז מדוע עדיין רבים אינם מאמינים בהזזת חפצים בכוח המחשבה? אינם מאמינים לתופעה זו שמכונה טלקינזיס?
מדוע למרות שהתופעה הודגמה בניסויים מבוקרים, רבים עדיין שוללים את קיומה מכל וכול? חלק בהחלט נובע מכך שרבים מהטוענים ליכולות האלה הם שרלטנים ובעצם מדובר בתרמית. אבל, לא ניתן להתעלם מכך שיש באמת היודעים לעשות את זה.
האם יודע הקורא שתוצאות תנועת ומדידת חלקיקים משתנות בנוכחות ובהשפעת הצופה בהם? זו כבר פיזיקה ולא מטפיזיקה. הדבר הוכח בניסויים פיזיקליים רבים. אם כך מדוע רבים אינם יכולים לקבל את אפשרות התנועה של חפצים בכוח המחשבה?
נכון, זה בלתי נתפס ובלתי מוסבר לגמרי. אך, כיצד יכול הקורא להיות בטוח שלא מדובר כאן (כמו בכוח פסיי של הטלפתיה) בכוח פסיי -דלתא - אומגה - X למשל, שיתגלה אולי בעתיד?
וודאי רבים יאמרו שהזזת חפצים בכוח המחשבה היא שטות גמורה. מדוע? כי הם אף פעם לא היו עדים לכך שעצמים זזים בכוח המחשבה שלהם? אבל למשל, במצבי רוח מסוימים, או כשלעתים אני מסתכל מרחוק על חפצים המונחים על שולחן או מדף - קורה שהם 'מקבלים חיים משל עצמם' והם נעים, נופלים, נשברים או מתנפצים (לתופעה הזו קוראים כאמור טלקינזיס). הקורא כמובן יכול להאמין בכך או לא. כמדען גם אני הייתי רוצה להיווכח בכך בעצמי לגבי מי שטוען שדברים כאלה קורים לו.
אבל אומר לקורא כי בעצם נדירים האנשים שיכולים להדגים לו את הדבר בכל עת. למה הדבר דומה? בעבר הייתה לנו טלוויזיה שלפתע הייתה מקבלת חיים משלה והגבירה את עצמת הקול בצורה מפחידה. ולאחר מספר דקות שבה לשדר בעצמה הרגילה כמקודם. כשהזמנו טכנאי, הטלוויזיה פעלה כרגיל והוא לא היה מסוגל להבחין מה אינו כשורה בה. רק לאחר שהטלוויזיה נלקחה למעבדת השירות למספר ימים, הבחינו בתופעה גם שם ותיקנו.
באותה מידה אני לא יכול להוכיח לקורא שלפעמים אני עד לתנועת חפצים בכוח המחשבה שלי. ימדוע? כי אני לא שולט בזה. אני לא יכול להדגים את התופעה בכל עת על פי הזמנה. אבל אני בהחלט משוכנע שהתופעה קיימת, כי חוויתי אותה בעצמי. אבל יש בסביבתי כאלה שנבהלו מאוד מניפוץ חפצים מעצמם, כאילו משום מקום. הם היו נבהלים שבעתיים אם הם היו יודעים שזה נבע מהתפרצויות אנרגטיות שלי.
יתכן והקורא יאמר כי זה יד הדמיון, אך יאמין לי הקורא שאיסוף השברים אינו דמיון ואפילו טרחה. וכבר אני רואה כאלה שמסבירים את זה בקיום רעידת אדמה או משהו דומה. אבל מה לעשות שרעידת אדמה כזו לא נמדדה ולא דווחה, וכי רק חפץ אחד מתוך כמה מאותו סוג 'מחליט' לנוע פתאום?
ואיך ניתן להסביר תופעה שחוויתי מספר פעמים לא מועט - שבהם הנחתי ספל קפה מלא כדי שיתקרר מעט וכשחזרתי לשתות מהספל, גיליתי שהוא מלא רק עד מחציתו? ושלאחר לגימונֶת קטנה, הספל כבר חסר עוד רבע? מה, יש איזשהו רואה ואינו נראה ששותה מהספל שלי? למזלי אינני היחיד שחווה חוויות מסוג זה, אחרת בהחלט הייתי מודאג שנשתבשה דעתי.
הקורא שלא צפה בתופעות כאלה יכול לקבל אותן או לטעון שהכול לא היה ולא נברא. הקורא יכול להיצמד רק 'למציאות' שלו, או לקבל אפשרות שקיימת גם מציאות אחרת ואפילו יותר מאחת.
כי לאדם, עם כל גדולתו, יש מגבלה רצינית - תפיסת עולמו מבוססת בעיקרה על התשדורת הנקלטת מחמשת החושים שלו: הראיה, השמיעה, הטעם, הריח והמישוש. אך התפיסה המתקבלת על ידי המוח מחמשת החושים אינה תמיד המציאות כפי שהינה באמת. המדע הוכיח את זה בדברים אינספור. אז המדע יודע את זה ולא סתם בפולקלור מזכירים את 'החוש השישי'. ואני אפילו לא יכול להיות בטוח שלא קיים גם חוש שביעי ושמיני.
לכן ההתבססות על התמונה המתקבלת מהחושים בלבד, אינה מספיקה לצורך הוכחה. כמה שנים היו כולם בטוחים שהשמש סובבת סביב הארץ ולא להיפך? האם יכול האדם לתפוס באמת את מושג האינסוף?
וכשהיקום נגמר מה יש מאחריו? לתוך מה מתפשט היקום כפי שזה קורה כיום? האם יכול הקורא ההדיוט להבין מהם יקומים מקבילים עם מיתרים חופפים? הפיזיקה המודרנית כבר מצאה עדויות לקיום דברים כאלה, אך האם המוח שלנו יכול באמת לתפוס את זה?
בסדרת התפיסה החושית שתפורסם בבלוג בהמשך, תתואר תופעת הסינסתזיה החושית שנפוצה אצל אנשים מסוימים, ובמידה מסוימת אצל כל אחד מאיתנו במצבים מסוימים. התופעה הזו גורמת לאנשים לראות קולות (כצבעים וצורות), להריח מילים, לראות מוזיקה וכדומה.
על היכולת לחוש צמרמורות, או "נמלים הולכות על גופך", קור וחום משמיעת מילים מסוימות או מוזיקה, או כתוצאה מראיית תמונות - עם זה הקורא וודאי אינו מתווכח.
מדוע אין הקורא מתפלא כאשר מישהו מזכיר בנוכחותו את המילה כינים - הוא מתחיל להתגרד בראשו? הגירוד הזה הוא אמיתי ולא דימיון!
האם יודע הקורא שהמוח קולט כמות אינפורמציה עצומה אבל חייב לעשות סלקציה וסינון בלתי מודע, ולכן אין האדם בעצם מודע לקיומם? לאוטיסטים למשל יש בעיה שמוחם מתקשה לעשות סלקציה ולנפות חלק מהאותות הרבים שנקלטים.
אם כך, האם אולי קיימת גם אפשרות סבירה שמוחנו מנפה גם דברים משמעותיים מסוימים? ובוודאי אין המוח יכול לקלוט תדרי אנרגיה שאינם נקלטים על ידי ששת החושים שלנו. למשל, קרני רנטגן וקרינה גרעינית. את אלה יכולים לקלוט רק בעזרת מכשירי מדידה חשמליים. אז האם יתכן שעדיין לא הומצאו המכשירים היכולים למדוד אנרגיות אחרות, שכרגע הן עבורנו בחזקת לא קיימות, בחזקת מטפיזיקה?
אם הקורא קרא את כל מה שנכתב בסדרה, האם יכול הוא להיות בטוח שלא קיימת גם מציאות אחרת? ואולי הרבה אחרות?
ולגבי הקשר בין על-טבעי, אלוהים ומדע, דעתי דומה לזו של אלברט איינשטיין. על כך ניתן לצפות בסרטון הבא:
את תופעת היציאה החץ גופית - של 'משהו' מתוכך שיוצא מהגוף, מתבונן מלמעלה על הגוף המוטל ישן ויוצא לטיול במקום אחר - אולי הקורא יוכל לקבל שזה באמת יתכן, על סמך עשרות אלפי דיווחים של אנשים שאיבדו את ההכרה והיו קרובים למוות קליני. אבל חלק מהקוראים יסרב לקבל שתופעה כזו יכולה להתרחש במצבים נורמליים בשנתם.
גם אני אולי לא הייתי מאמין שזה אפשרי, אם לא הייתי חווה את זה בעצמי. על יציאה חוץ גופית והשתתפות בחלום של מישהו אחר עסקנו בפרק הקודם. בבית הורי, השני מתוך השלושה שגרו בהם במהלך חייהם בארץ, חוויתי יציאה חוץ גופית מפחידה עשרות פעמים. שבהם הייתי קופץ מהמרפסת מקומה רביעית. בכל פעם הרגשתי תחושה של פחד לקפוץ, אך ידעתי בלבי שאנחת בשלום על הדשא בגינה.
זה חזר שוב ושוב - הפחד, הביטחון וההצלחה. מקום הנחיתה שימש בכל פעם גם תחנת יציאה להרפתקאה יחודית. ורק בפעם אחת, המרפסת הייתה נקודת מוצא לזינוק ולריחוף מעל לבתי העיר במשך שעה ארוכה. דמות עם כנפיים ליוותה אותי בריחוף הממושך. הייתי באושר עילאי.
וכעת אני עומד לכתוב על מדע אמיתי ששחזר יציאה החוץ גופית וחלימה מודעת. מדובר בפיתוח מיוחד של מדען בשם פרסינגר ובשני מאמרים מדעיים שפורסמו בכתב העת המדעי מספר אחת - SCIENCE. המחקר הזה פורסם בכתבה לעמך
שני ניסויים חדשים שהתפרסמו לאחרונה בכתב העת Scienceהצליחו לשחזר חוויה רוחנית של ריחוף מחוץ לגוף. אחד מכל עשרה אנשים ברחבי העולם חווה בזמן כלשהו בחייו חוויה על חושית של ריחוף מחוץ לגוף. בחודשים האחרונים השתתפו מאות מבין אותם אנשים בניסויי ה'מציאות המדומה' ואישרו בהתרגשות את השחזור במדויק לתחושה המופלאה שחוו בעבר. הנבדקים אף הצליחו לראות את עצמם מרחפים מחוץ לגוף על מסך הוידאו שהוצב מולם וצילם את הניסוי.
זו לא הפעם הראשונה שחוקרים מצליחים לשחזר בתנאי מעבדה חוויות מיסטיות עוצמתיות, אבל עד היום כל הניסויים היו כרוכים בהקרנה אלקטרומגנטית על המוח. המדען המוביל בתחום הוא פרופסור מייקל פרסינגר, נוירולוג קנדי ואתאיסט מושבע, שחוקר כבר 30 שנה את החוויה העל-חושית. פרסינגר טוען בלהט שהחוויה העל-חושית אינה קשורה כלל לאלוהים אלא אך ורק לתהליכים נוירולוגיים שמתרחשים בתוך המוח.
ההמצאה הנודעת ביותר שלו היא קסדה מגנטית המקרינה למוח אותות אלקטרומגנטים המדמים "חוויה של נוכחות אלוהית". גם בניסוי זה נבדקו אנשים שחוו בעבר ריחוף מחוץ לגוף ויודעים לזהות את התחושה.
לאחר שחבשו את הקסדה ועברו הקרנה אלקטרומגנטית למוח, דיווחו הנבדקים על מפגשים עם עב"מים, נוכחות אלוהית קרובה, ריחוף מחוץ לגוף ועימות עם שדים ורוחות.
פרסינגר סבור שהניסוי מוכיח את טענתו ש"אלוהים הוא בסך- הכל שדה אלקטרומגנטי". לעומתו, רוב החוקרים בתחום אינם פועלים מתוך להט אנטי-דתי אלא מתוך סקרנות גדולה בנוגע לחוויה העל-חושית. למרבה האכזבה, מטרתם טרם הושגה. אמנם עכשיו כבר ברור שחוויות על-חושיות ניתנות לשחזור בתנאי מעבדה, אבל אף אחד מהחוקרים לא הצליח להסביר עדיין את מהותה של החוויה, איך ולמה היא מתרחשת במציאות.
יותר מכך, הצלחת החוקרים מוגבלת אך ורק לשחזור חוויה מהעבר ועד היום איש מהם לא הצליח לייצר חוויה על-חושית ראשונית במוחם של נבדקים אשר מעולם לא התנסו בה קודם. פרסינגר ניסה לעשות זאת באמצעות הקסדה המגנטית שהמציא, אך לאחר כישלונות חוזרים ונשנים הודה שניסוי הקסדה האלקטרומגנטית "לא פועל על ספקנים".
ובכן, מכאן ניתן לראות שעל ידי הפעלת אמצעים מלאכותיים על המוח, ניתן לגרום לאנשים לחוות חוויות רוחניות כמו לראות את אלוהים, יציאה חוץ גופית ותופעות אחרות. בבדיקות MRI, מואר במוח אזור מסוים כאשר אנשים חווים חוויות רוחניות - החל מראיית אלוהים ועב"מים וכלה בחוויית תפילה בבית כנסת או הנחת תפילין. זהו גם אזור במוח הפעיל מאוד באנשים שעוברים אקסטזות דתיות ורוחניות.
אז האם הניסויים של פרסינגר מוכיחים את ההיפך - שבעצם חוויות על טבעיות מקורן בדמיון של המוח?
התשובה היא שלא בהכרח. באמצעות הפעלת גירויים מלאכותיים על המוח,ניתן לגרום לאדם לראות למשל נקניקיה בצלחת, להריח את ריח הנקניקיה ולחשוב שהוא אוכל אותה בהנאה. אך למעשה לא היה ולא נברא,
אך האדם בטוח שראה הריח וטעם נקניקיה. אז האם מכאן ניתן להסיק שאכילת נקניקיות היא דמיון? וודאי שלא, כולנו יודעים שאכילת נקניקיות היא דבר מאוד מעשי ומציאותי. באותו אופן, לא ניתן להוכיח שיציאה חוץ גופית היא רק יד הדמיון.
לסיום הרי קליפ של GUN & ROSES, בקטע NOVEMBER RAIN,
ששילוב צלילי הגיטרה החשמלית של SLASH עם סולמות המוזיקה הקלאסית -
ברשומה זו בסדרה אשתף את הקורא באירוע מדהים. השתתפות 'בחלום' של מישהו אחר. מישהו שהייתה לי איתו התכתבות וירטואלית בתקופה מסוימת. בחילופי ההתכתבויות לפני האירוע חווינו בתופעות טלפתיות הדדיות בין שנינו. אך הפעם לאחר החוויה המהממת שבה 'נכנסתי' לחלום שלו, הייתי חייב לשאול אותו האם אכן היה?
לכן כתבתי לו מכתב במייל שכותרתו "המכתב שהיה חייב להישלח'" .
והרי המכתב המצונזר שהעתקתי מתיבת הדואר שלי (המכתב מצונזר כדי לשמור על הפרטיות):
"...אני מספר לך זאת רק עכשיו, כעבור מספר ימים, כי היססתי אם להביא זאת בכלל לידיעתך. אולם ככל שהזמן חולף, התחושות שאני חייב לספר לך על זה מתחזקות ולא נותנות לי מנוח. יכול להיות שמה שהיה שם שייך לפנימיותי, אולם אני חש שזה לא היה במקרה...
.... בלילה שבין שלישי לרביעי רוחי יצאה מגופי ונסקה מעלה והגיעה לרקיע חד גוני בצבע אפור בהיר - תווך אפור בהיר מאד אך אינו מאפשר ראייה מעבר לו, רק 'שמיעת' והעברת מסרים טלפתיים. גם צל רוחך היה שם (איזושהי 'מהות' שלך. המהות הזו לא הייתה פיזית. היא הייתה על גבול הפיזית - דמות מעורפלת, מעין 'רוח') וצלך חדר מדי פעם בתוך האפור, באזור שהופיעו בו לסירוגין מעין 'תעלות' של קרניים בצבע אפור 'מדולל'. מעברן היה ניתן לראות מדי פעם נקודות במרחב מואר.
רוחי ריחפה עד מעט לפני התווך. אולם, במשך כל הזמן הייתה תקשורת טלפתית ביני לבינך ולבין ישות שלישית, מעבר לתווך, ותקשורת במילים כתובות. מילים בשחור שהופיעו והתפוגגו באפור.
זכורים לי רק חלקי דברים. רבים הדברים שנאמרו ונשכחו ממני בהתעוררות הסופית. אתה חיפשת מילה או מילים שמידי פעם יכולתי לראות אותן כתובות בשחור על גבי האפור ובצרופים שונים. הישות הנושאת את השם "מXXXX" תקשרה אתך ואיתי תוך כדי.
'התעוררתי' (חזרתי לגופי) מספר פעמים ובניסיון לברר את משמעות הדברים, חזרתי שוב לחלימה המודעת. בכל פעם כשהתעוררתי, ניסיתי לזכור את הכתוב והנאמר. כשהרגשתי כי הדברים מתפוגגים, רציתי לקום ולרשום אותם, אך גופי נשאר משותק...
בין המילים שאני זוכר בבירור היו המילים "מXX", "אX" ו- "אXX".
הצירוף של אX ואXX התמזג למילה "אושר". אתה אמרת לישות שאתה באמת צריך לכתוב בכתביך על ...
שוב, הרגשתי מחויבות לכתוב לך על זה כי היית שם. האם יש לך מושג על מה אני מדבר כאן? דבר מוזר מהסוג הזה לא אירע לי בעבר. האם למשהו מזה יש איזו משמעות לגביך?"
הוא ענה לי נרגש והסביר לי את משמעות המילים שראיתי ומהם בשבילו. הישות השלישית - שמו הוא אחת המילים שראיתי. הישות הזו ועוד אחת משנית, שאת שמה קראתי בחלום - מתקשרים איתו באופן קבוע. הישות הזו ששמה 'מXXXX' דיברה גם אלי באותו מפגש לילי, באופן ישיר, ונתנה לי משימה. את זה לא זכר ידידי מהחלום שלו. הוא כמובן התעניין, אך היה זה מיועד אלי בלבד.
מי שקרא את הפרקים הקודמים בסדרה, בוודאי זוכר שבחלומות רגילים לא ניתן לקרוא מילים.
אז זהו, החוויה הזו אינה חלום רגיל אלא מה שמכונה ' חלימה מודעת'.
בחוויה הזו 'קראתי' מילים - הרבה מילים.
הדבר נשמע הזוי. אבל, בתיבת הדואר שלי יש תיעוד מלא של חילופי המכתבים בינינו. האדם הזה שהשתתפתי באופן פעיל בחלום שלו הוא אדם נפלא ונבון ביותר, וכאמור אני חייב לשמור על פרטיותו.
המשימה שקיבלתי מ 'מXXXX' הייתה לקרוא סידרה בת 12 ספרים. סידרה העוסקת ברוחניות ופולחן אינדיאני.
את 12 הספרים מיהרתי להשיג במאמץ לא קל. רק אחדים מהם ניתן להשיג כיום, רובם אזלו. אותם השגתי אחד אחד מחנויות ספרים יד שניה. ואת האחרון - הוצאת הספרים הסכימה להדפיס עבורי עותק דיגיטלי אישי.
מהספרים האלה קיבלתי תובנות ומיומנויות שאין אני יכול לחלוק כעת. אבל לשם האווירה, הרי להנאת הקורא:
https://youtu.be/lP4GBiE4xlc
האם ניתן להוכיח באופן מדעי יציאה חוץ גופית?
דווח על ניסוי מבוקר אחד שנעשה באדם שטען כי הוא חווה יציאה חוץ גופית מדי לילה. לפיכך ערכו עליו ניסויים במעבדה לחקר השינה.
בניסויים אלה הנבדק ישן מספר לילות בחדר אטום ונעול, המצולם במצלמות. החוקרים הניחו מעל המיטה מדף גבוה שלא ניתן להגיע אליו, אלא בעזרת סולם גבוה שלא היה בנמצא בחדר.
בזמן שאותו נבדק ישן, הניחו החוקרים על המדף פתק ועל הפתק היה כתוב מספר, בעל מספר ספרות. בכל לילה החליפו את המספר שרשום בפתק. את המספר שרשום בפתק, כמובן לא יכול היה לדעת הנחקר.
בכל אחד מימות הניסוי, לאחר שהנחקר התעורר מהשינה, אמר למדענים שהוא חווה יציאה חוץ גופית
ושראה את הפתק על המדף הגבוה
ואמר להם את המספר שהיה רשום בפתק.
כאמור הפתק על המדף בגובה כזה שהנחקר שנבחן לא היה יכול להגיע ולהציץ במציאות.
לתדהמתם של החוקרים אמר בכל פעם את המספר המדויק שהיה רשום על הפתק שהיה מונח על המדף. כבונוס הוא גם סיפר לחוקרים את הפרטים שראה בחדר הסמוך. זוכרים - חדר השינה היה אטום ונעול ואותו נחקר לא ראה לפני הניסוי את החדרים הסמוכים.
וכעת הגיע הזמן לכתוב על מדע אמיתי - מחקר ששיחזר באופן פעיל יציאה החוץ גופית וחלימה מודעת.
אתחיל בכך שכנראה לא משנה מה שיכתב כאן. לא משנה גם השכלתו הרפואית של הכותב. וגם עד כמה הקורא אינו מבחין בין מחקר רפואי אמיתי (העומד בקריטריונים מדעיים) לבין קישקושים אידיאולוגיים וצווחות אינטרנטיות. תמיד יהיו כאלה שיגיבו באחת מתגובות הטיפוסיות וכל כך צפויות, כך: א. "כתבה מטופשת חסרת בסיס"! ב. "הגאון מיוטיוב (או מ- Ynet, או MAKO) אמר ההיפך". רק חבל שהגאון לא פרסם שום מחקר מדעי אמיתי שתומך בדבריו. כי אצל רבים וטובים דינם של סיינטיפיק ידיעות או מעריב כדינם של כתבי העת המדעיים Science ו- Nature או של New England Medicine. ג. "אנחנו רואים במדיה דבר והיפוכו. למי להאמין"? אז אומר לכם מהי הנטייה הכללית - אנשים מאמינים למה שמתאים להם להאמין ולהיפך. חבל רק שכל כך הרבה אנשים מקריבים את בריאותם על מזבח האמונה! ד. "איזו חברה מימנה את המחקר המוטה הזה"? אז אני יכול לערוב לקורא שאף אחד לא מימן את הכתבה הזו. האם שמתם לב שבבלוג הזה אין גם פרסומת אחת, אפילו בגודל של זית? ולמי שאינו יודע, בפלטפורמה של בלוגר/בלוגספוט - הבלוגר יכול להרוויח מפרסומות בבלוג! וגם אף גורם אינטרסנטי לא מימן את המחקרים או את הגופים שאני מפרסם כאן בבלוג. כדאי דווקא לשאול מי מימן את סרטוני היוטיוב לשטיפת המוח של הציבור. ה. ויש מי שאינו יכול להביא אפילו טיעונים מפוקפקים כמו אלה - אז מגיב באלימות מילולית ובכינויי גנאי כמו "נאצים טורפי חיות" ועוד כהנה וכהנה דברי בלע הנפוצים ברשת. אגב, היטלר היה צמחוני. אתמול פרסמו ברשתות הטלוויזיה, שמחקר סטטיסטי בארץ הראה עליה חדה במספר חולי הסוכרת בשנים האחרונות. משיעור ממוצע של כ-8% מהאוכלוסיה בעולם כולו, בישראל שיעור חולי הסוכרת הגיע כמעט ל- 10%. כלומר, אחד מכל עשרה בישראל חולה (או יחלה) בסוכרת. ובקצב הגידול הזה, עוד היד נטוייה. ישראל ניצבת כשיאנית בראש רשימת המדינות הסוכרתיות יחד עם ארה"ב. סוכרת היא מחלה כרונית קשה. לאחר שהיא מתפרצת היא אינה הפיכה. סיבוכי המחלה נוראיים, ממש כמו מחלה ממארת - עיוורון, אי ספיקת כליות עד לצורך בדיאליזה, התקפי לב ושבץ, אובדן תחושה וקטיעת איברים, אפילו סרטן והרשימה ארוכה. ותגידו, באיזו מדינה כמו בישראל - כל כך הרבה תוכניות בישול וקונדיטוריה משתוללת בטלוויזיה ובכל שאר אמצעי התקשורת? זה חינוך זה לבריאות? אחד מכל שלושה מיוצאי תימן, שבתימן לא ידעו סוכרת מהי וגם לא צורך בטיפולי שיניים - יחלה בסוכרת. כמו שהגרבילים שאוכלים בטבע רק צמח מסויים אחד - חולים בסוכרת כשמאכילים אותם במעבדה באוכל מכרסמים תעשייתי.
בנוסף הראה הסקר הסטטיסטי שיש קשר הדוק בין סוכרת ולבין רמת העוני בישראל. אמרה אתמול דיאטנית אחת במדיה: "וכי איך יוכלו רבים להרשות לעצמם למנוע סוכרת בעזרת תזונה מתאימה - אם תזונה כזו עולה לאדם 5,000 או 6,000 שקל לחודש"? אז משרד הבריאות פועל כעת להכנסת שיטת סימון מדבקות אדומות למזונות תעשייתיים לא בריאים. ולאסור שיווק מוצרים מכילי שומן טראנס כמו בצקים ושאר מוצרים עם מרגרינה. שלום ולא להתראות - לבורקס, לג'חנון ולפיצה התעשייתית שבסופרמרקט! והתעשיינים כבר בלחץ מזה. פונים הלוביסטים שלהם לשר הבריאות ליצמן, בטיעון הכי מטופש בעולם - שפרווֶה זה שומן טראנס. אבל אני מקווה שמישהו במשרד הבריאות ידע להסביר לליצמן החרדי, שפרווה זה כל מה שאיננו בשר או חלב, ושבמקום מרגרינה אפשר להשתמש בשמן זית או בשמן קנולה (שיש לו טעם ניטרלי כמו למרגרינה). כולם כיום רוצים להיות קודם כל רזים. רזה זה יפה ושמן זה מכוער. אחר כך כולם גם רוצים להיות בריאים ולחיות חיי נצח - אך רק בעדיפות שלישית, לאחר חיים ללא קמטים ותפיחות עודפי שומן בבטן, בישבן או בירכיים. אז מהי בכל זאת הדיאטה הכי טובה? מבין מאות דיאטות שונות ומשונות, 38 דיאטות הפופולריות ביותר מדורגות על ידי מומחים לתזונה, כפי שפורסם לציבור כאן. הדרוג ניתן על ידי שיקלול של מספר קריטריונים: א. מידת התרומה של הדיאטה לבריאות הכללית. ב. מידת ההתאמה של הדיאטה למניעה ולבקרה של סוכרת, מחלות לב, מחלות של מערכת החיסון, חוזק העצמות ועוד. ג. יעילות הדיאטה להרזיה. ד. יעילות הדיאטה לשמירה על המשקל לטווח ארוך. ה. מידת הפשטות שבהבנת הדיאטה וביצועה. ו. מידת הקושי בביצוע הדיאטה. ו. גובה העלות / יוקר ביצוע הדיאטה (כי חלקן גם מסחריות). לכל אחת מהדיאטות יש כמובן גם לפחות חסרון אחד או שניים.
אז מי עומדת בראש רשימת הדיאטות הטובות ביותר לשנת 2017? הדיאטה הטובה ביותר בשיקלול כל הקריטריונים למעלה היא דיאטתDASH. דיאטה שפותחה בראש ובראשונה להורדת לחץ דם. דיאטת דלת מלח כמובן בין השאר.
דיאטת DASH מדורגת ראשונה בשיקלול הכללי ראשונה בשיקלול הבריאות הכללית ראשונה בדרוג יעילות נגד סוכרת ראשונה בדרוג מניעת מחלות לב וכלי דם: ומי היא הדיאטה הממוקמת במקום 38 האחרון? דיאטת פליאו (זו המכונה דיאטת האדם הקדמון)!!!
דיאטת פליאו
דירוג הבריאות שלה הוא כדלקמן:
אז מיהי הדיאטה הטובה ביותר למניעת סוכרת אחרי דיאטת דש? במקום השני : דיאטה ים תיכונית דיאטה מופחתת בבשר אדום, שומנים רוויים, וסוכר.
טבעונות שהיא רק במקום 19 בדרוג הכללי (ובתנאי שיודעים באמת איך לעשות את זה - זה לא קל, גם לא זול) היא רק במקום הרביעי למניעת סוכרת. אבל פחות טובה למניעת מחלות אחרות. אפילו מגבירה מחלות אחרות (כגון ירידה בצפיפות עצם ושברים תכופים בעצמות מנפילות, נוירופתיה (פגיעה בתחושה), ירידה בקוגניציה ופגיעות אחרות במערכת העצבים, אנמיה קשה שלא ניתנת לאיזון על ידי תוספי מזון, ועוד.
צמחונות (המנעות מבשר בקר, עוף ודגים, אבל כן ביצים ומוצרי חלב) טובה יותר למניעת סוכרת ולחולי סוכרת מאשר טבעונות, אבל פחות מדיאטת DASH ודיאטה ים תיכונית. בדרוג הכללי צמחונות במקום 10. (אבל כמובן בתנאי שיודעים כיצד לאכול צמחונות מאוזנת - בלי עומס פחמימות ושומן. בלי גודש מלח וסוכר. גם לאכול הרבה לחם עם ריבה/ממרח שוקולד ולשתות תה עם שתי כפיות סוכר זו צמחונות. צמחונות בדרך לסוכרת). ומי המדינה במקום 2 שבה חיים הכי פחות? - מקסיקו (יש עניות ממנה). מדינה שיאנית בצריכת מזון תעשייתי, ממתקים ומשקאות ממותקים. ומי בראש רשימת המדינות שבה משך החיים הממוצע הארוך ביותר בכל העולם? הפתעה - לא יפן כפי שחושבים, שהיא רק במקום השלישי, אלא איסלנד! שבה תרבות אכילה מרובה של דגים ושאר פירות ים, וממעטים באכילת ירקות ופירות - כי אין במחירים סבירים. אז שלא יספרו שדיאטות קיצוניות כמו טבעונות ופליאו הן הכי טובות לבריאות ולאריכות ימים. סיפורי סבתא.
ונחזור לשאלה מה הקשר בין בריאות לעוני? הקשר הוא שעניים ואפילו מהמעמד הבינוני הנמוך - אינם יכולים להרשות לעצמם לאכול אוכל בריא. אז אולי שבמקום לסבסד לחם אחיד ומרגרינה, תואיל המדינה לסבסד לחם מלא עם סיבים ושמן קנולה ? (שלא נגזים ונאמר שמן זית). אבל בשל מה המדינה צריכה בכלל לסבסד סל מזון בסיסי בריא? תשלם אחר כך מיליארדים על אובדן ימי מחלה במשק ועל טיפולים רפואיים בערך של עשרות אלפי דולרים לחולה, לחודש. ויצא שכרה בהפסדה ובגדול, בריבית דריבית. חוסכים היום ומוציאים פי מאה ואפילו אלף מחר. מדינת חלם אמרנו?
לעולם צער היה מוכר לו מעצמו, אבל צערו של עולם היה נתון לו למשא ומתן. בפנקס חשבונות האגו, בסקלה שבין התעלמות להתייחסות מחשב כמה יעלה לו ומה הריבית לפיקדון.
לא, הוא לא האח שאינו יודע לשאול יודע שצער אינו מחלה מדבקת לא, זה לא זה, צריך לשלם עבור זה.
חוויה מיסטית ביום כיפור - חוויה מחוץ לזמן ולמקום יש לי זיכרונות מדויקים ומאומתים על ידי המבוגרים מגיל ילדות ממש מוקדם. כך זכורה לי חווית ילדות יוצאת דופן. אני זוכר אותה כאילו היה זה רק אתמול. זה היה בגיל כמעט שש. אבא שלי לקח אותי ביום כיפור, לבית הכנסת הגדול בעיר (שהייתה אז עיר צעירה וקטנה יחסית). אבא שלי שהוא אדם חילוני בהכרה מלאה, נהג לקחת אותי בחגי תשרי לבית הכנסת. לא יודע מה הסיבה, הוא עצמו אף פעם לא התפלל. ואף פעם לא הלך לשם לבדו.
בערב יום כיפור, בית הכנסת המרכזי בעיר היה הומה אדם. לא היו מקומות ישיבה ואני לא יכולתי לראות דבר, מלבד טליתות ותקרת ההיכל. רגלי כאבו מעמידה ולא הייתה לי סבלנות להישאר. עד מהרה יצאנו משם לסבב בתי כנסת בעיר. כדי למצוא אחד צפוף פחות, עם מקום ישיבה.
אבל גם בתי הכנסת האחרים היו צפופים מאד. עד שלבסוף אבא שלי הוליך אותי לעבר אחד נוסף, שבו הבטיח שיהיה מקום ישיבה.
צעדנו ברחוב הראשי של העיר, בקטע רצוף חנויות. ואז, בין חנות הדגים של פוּקְס לבין חנות הנעליים של שימֶל, אנו רואים פתח קטן בקיר ללא דלת. אבי אמר שזו הכניסה לבית הכנסת. עברנו דרך הפתח הנמוך. אבי היה צריך להתכופף, כדי לעבור בו.
ירדנו שלוש מדרגות והנה אנו עומדים בקצה מרכזו של אולם מלבני (בצלע הארוכה שלו). אני מימין לפתח, אוחז בידו של אבי שעומד לשמאלי. קירות האולם לבנים בוהקים, מוארים באור חזק. אין בו חלונות ולא מקור תאורה נראה לעין. לא מנורות ונברשות המאפיינים בתי כנסת, גם לא ארון קודש. משמאלנו, במרכז האולם לרוחבו, שלוש שורות כיסאות לבנים. אך אף לא אחד ישב עליהם.
משמאלנו ומימיננו היו פזורים באולם עשרה 'אנשים' עם גלימות לבנות ארוכות הדוקות לגופם. שיער ראשם הארוך לבן. כל אחד מהם ניצב במיקום אחר באולם. גופם מופנה בזוויות שונות זה מזה, לעבר כיוונים שונים.
ובמקום שאמור להיות ארון הקודש, עמד מעין פודיום לבן. עליו ניצבה דמות חייכנית שיערה הקצר לבן וגלימתה הלבנה שונה מהשאר. פניה כשל אדם בשנות השישים לחייו. גופו ופניו הקורנים פנו לסירוגין - רגע לעבר הקיר שבו ניצבנו אנחנו ורגע לעבר קצה האולם שממולנו. שלוש דמויות עם גלימות לבנות עמדו בקרבתו, מפנות גופן במרחב בסינכרוניזציה עם הדמות על הפודיום.
ממול, במרכז הקצה הנגדי של האולם, מימין לנו, ניצב פודיום נוסף בצבע שחור. עליו עמדה דמות בגלימה שחורה, שיער ראשה הארוך שחור - מזכירה במקצת דמות של כומר יווני אורתודוכסי (במבטי היום). מעט מאחוריו ולצידיו, ניצבו שתי דמויות נוספות. גם הן עם גלימות ושיער שחורים.
מימיננו, מעט לפנינו, ניצבה דמות אדם נוספת. גופו ומבטו פנו לעבר הפודיום השחור. שערו השחור קצר. בעל זקן צרפתי. נראה בשנות החמישים לחייו. מלבדנו, הוא היה היחיד בלבוש 'ארצי'. נשא שק יוטה מלא על גבו. רכן מעט כמשתחווה, פיו חייך במבוכה.
אוחז בידו של אבי, עמדנו כל העת כשני צעדים ממדרגות פתח הכניסה. אף לא אחת מהדמויות באולם הסתכלו לעברנו, כאילו היינו אוויר. רואים היינו ואינם נראים. למעט הדמות על הפודיום הלבן, שמבטה הצטלב עם עיניי לשבריר השנייה, במבט של הכרה.
הדמות על הפודיום הלבן נראתה כמנהלת טקס, בשפה לא מובנת ובנעימה זרה לי. דבריה נקטעו מעת לעת על ידי דברי אחת משאר הדמויות הלבנות, כל אחת בתורה, או בזמירתן של כל הדמויות הלבנות גם יחד. ואז לפתע, החלה לדבר הדמות הניצבת על הפודיום השחור. שתי הדמויות השחורות הניצבות לצידיה ומעט מאחוריה, חזרו על דבריו בזמירה. האיש בלבוש הארצי עם השק על הגב, האזין לדבריהם ומילמל.
שאלתי את אבי בלחישה באיזה שפה הם דוברים. הוא השיב לי שהוא חושב שהם מדברים לטינית. במרחק הזמן, אני יודע שכשאבי ענה לי שהוא "חושב", הוא לא ממש ידע את התשובה. למעשה הוא בעצם ניחש משהו, כדי לספק לי הילד איזו שהיא תשובה שתניח את דעתי.
למרות שרגלי כאבו מעמידה, אבי לא רצה שנשב על הכיסאות הפנויים בשפע. הוא פטר בכך שאנחנו כבר עומדים ללכת. דקות אחדות לאחר מכן, משכתי את ידו, מאותת שברצוני לצאת מהמקום.
עלינו חזרה בגרם המדרגות. יצאנו מפתח האולם לרחוב והמשכנו לטייל מעט. אך בדרכנו חזרה לעבר ביתנו, כשעברנו שוב באותו קטע רחוב - הפתח של אולם 'בית הכנסת' נגוז ונעלם. ייחסתי זאת לעייפותי.
מספר ימים אחר כך, כשעברנו אבי ואני בקטע הרחוב הזה -חיפשתי שוב את פתח הכניסה ההיא ולא מציאתיה. ראיתי רק רצף חנויות. שאלתי את אבי אם הוא זוכר כיצד עשינו סבב בתי כנסת ביום כיפור. הוא ענה בחיוב. כששאלתי לאן נעלם בית הכנסת האחרון שהיה כאן בסבב - הוא הסתכל עלי בתמיהה ושאל "איזה בית כנסת"? חזרתי על מה שראינו בו לפני מספר ימים. הוא הביט בי במבט כזה - כאילו ירדתי מדעתי. אמר שבוודאי חלמתי. ואני כל כך כעסתי עליו. כי אני בטוח עד עצם היום הזה שזה היה. לא הבנתי כיצד הוא שכח את זה.
כשגדלתי, במשך שנים, בכל פעם שעברתי בקטע הרחוב הזה, המשכתי לחפש את פתח 'בית הכנסת' הנעלם...
אם הקורא היקר חושב כמו אבי - שהיה זה חלום. אני אומר בנחישות שזה היה גם היה ולא בחלום. כפי שציינתי ברשומה הקודמת על מאפייני החלום - בניגוד לחלום רגיל, היה לאירוע הזה התחלה וסוף מוגדרים, שהם בפני עצמם זכורים היטב לאבא שלי. הכל מלבד קטע הביקור 'בבית הכנסת' המסתורי ההוא.
הסופרת והפסיכולוגית האמריקאית מרילין פרגוסון, מתארת בספרה 'קנוניית עידן הדלי' את היווצרותה של תודעה אלטרנטיבית.
המושג 'תודעה אלטרנטיבית' הוא מצב בו אדם מוצא את עצמו לפתע במקום או בעולם אחר מאשר עולם המציאות הפיזית. וחווה חוויות שנראות בעיניו כממשות, אפילו שגופו הפיזי אינו זז ממקומו. זה בהחלט מתאים למצב שאותו חוויתי.
יתכן שיש כאלה שיאמרו כי מדובר כאן בשטף של מולקולות שליח עצביות (נוירוטרנסמיטורים) בין תאים עצביים במוח הוזה - שגורמים לדמיון של ילד להיראות כמציאות. אבל אני יכול לערוב להם שבגיל שש לא השתמשתי בסמים פסיכודלים.
אינני יכול להסביר מה משמעות החזיון שראיתי בהקיץ, אך הוא חרוט חזק במוחי, שנים רבות לאחר מכן.
בשיחה שהייתה לי בנושא בעבר, כבר היה מישהו שהעלה את האפשרות שבנוסף לעולם בו אנחנו מתקיימים, קיימים גם עולמות מקבילים. בעולמות המקבילים האלה יכולות הסיטואציות להיות זהות לאלה שבעולם שלנו, או להתרחש בשינויים קלים, לפעמים בשינויים משמעותיים יותר, עד לסיטואציות שונות בתכלית השינוי.
בכל מקרה יתכן שיש קשר תת-מודע הדוק, בינינו לבין המקבילים שלנו בעולמות המקבילים. לעיתים נוצרת אפשרות שדבר מסוים יגע במודעות שלנו באמצעות הבזקים של ידע פתאומי, שלאחרים מצטיירים כחלום, או כתמונה המצטיירת בדמיון.
בהחלט נשמע כמדע בדיוני, אבל כאמור בפרקי הסדרה הקודמים - פיזיקאים מודרניים מכובדים מקבלים זאת כאפשרות יותר מסבירה - אפשרות שהיא מקובלת על מדעני הפיזיקה מודרנית ועל 'מכשפות'.
למעשה קיימות עדויות מדעיות של ממש - אמפיריות וחישוביות - התומכות בקיום יקומים מקבילים ואלטרנטיביים. עדויות הנתמכות גם על ידי מכאניקת הקוונטים. שהיא אחת התורות המרכזיות בפיזיקה המודרנית.
מצרף גם סרטון מרתק שנושאו עשר הוכחות לקיום עולמות מקבילים.
